שמחת יום טוב יג

בביצה דאסורה משום פירות הנושרין או משקין שזבו כיון דספיקא דרבנן שרי מטעם שתולין הס' להקל א"כ הוה כנולד מעיו"ט שאין שייך הגזירה כלל. ובהכי ניחא דלא פריך למ"ד משום מוקצה דמוקצה שהאיסור בגופו שפיר י"ל להחמיר מספק בדשיל"מ וכן בהכנה כיון דאיתא לגזירה אטו יו"ט אחרי שבת שאסור מצד עצמו ובכה"ג ביו"ט אחר שבת דאורייתא מספיקא יש להחמיר שפיר בדבר שיש לו מתירין

שם אתאן לספק טריפה. תמוה דמאי שיאטי' הכא. וי"ל לזה דהכי פירושו דספק טריפה שנולדה והיינו מתרנגולת שהוא ספק טריפה וקמ"ל דאסור בטלטול ג"כ. ובודאי טריפה י"ל דחזי לכלב. אבל בספק טריפה שיש לה היתר בכ"א יום א"כ אינו עומד לכלב ומוכן לאדם לא הוה ג"כ שאסורה. ואף דאי אתיא כמ"ד מוקצה אסור. י"ל בפשיטות דאיירי בעומדת לגדל וכר"י . מיהו י"ל כמ"ש בחידושים דלמ"ד משום פירות הנושרין ומשקין שזבו סתמא איירי אפי' עומדת לאכילה מיהו בספק טריפה הוה ודאי מוקצה מטעם שאינו עומד לכלבים ואינו ראוי לאכילה הוה מוקצה. גם י"ל אפילו מאן דלית ליה מוקצה היינו במידי דעכ"פ עכשיו עומד לכלבים כגון נבילה שנתנבלה ביו"ט. אבל כשעדיין אינו עומד לכלבים ודאי אסור בטלטול ועיין בסמוך

בפרש"י ספק טריפה ספק נולדה מתרנגולת טריפה הא דלא פירש"י ספק תרנגולת טריפה. ובס' פ"י ביקש לומר דרש"י ס"ל דהוה דשיל"מ. ואינו נראה שהרי כמה כרכורים כרכרו על הרשב"א ז"ל שכתב דלא הוה דבר שיל"מ מפני שאין המתיר עתיד לבא בודאי. ולי נראה דרש"י קשיא ליה מאי קמ"ל. וצ"ל דקמ"ל דנתערבה באלף כולן אסורות ולא מהני ס"ס. ומטעם שכתבו הפוסקים ורמ"א בי"ד סי' ק"ו דהספק הראשון אסור מן התורה. וס"ל לרש"י בס' טריפה אית לה חזקת הותר מן התורה. וא"כ שרי שני ספיקות וא"ש אלא דהפוסקים לא פסקו כן

עוד י"ל דקשיא ליה מאי שיאטי' הכא אע"ג דפירש"י אגב מ"מ צריך שיהיה איזה שייכות. לכן י"ל דאיירי שהביצה ספק יו"ט ספק חול ונטרפה התרנגולת ביו"ט. א"כ בהא י"ל דס"ל דביצה חזיה לכלב ומותר בטלטול רק נולדה ביו"ט אסור. והכא אי מחזקינן שהביצה נולדה קודם יו"ט א"כ הוא כשירה. וכיון דתופסין להחמיר שנולדה אחר שנטרפה. א"כ ע"כ ביו"ט נולדה. לכן אסורה נמי בטלטול שאם תחזיק ספיקא דרבנן ונתפוס שנולדה קודם יו"ט. א"כ אף היא כשירה. לכן יש לגזור עליו דנולדה ביו"ט. שאם תתפוס הספק שנולדה בחול א"כ יתירו גם הביצה. לכן אסורה בטלטול ג"כ. ושייך שפיר הכא קצת חידוש. משא"כ אם נפרש שנולדה בחול מספק טריפה. א"כ יהיה מותרת בטלטול כיון דלית ביה איסור יו"ט וזהו י"ל בכוונת רש"י שפסק נולדה מתרנגולת טריפה היינו שכבר נטרפה כשנולדה והיינו ביו"ט

בא"ד ולאו ביו"ט קאי כו'. לכאורה נראה דקמ"ל דספק טריפה נמי אסורה בטלטול . וגם מ"ש רש"י לאו ביו"ט קאי היינו דלא איירי בטלטול אבל מ"מ קאי באיסור טלטול

בתוס' ד"ה ואחרות באחרות. עיין מה שכתבתי בחידושי ליורה דעה סימן ק"ט

גמרא אמר רב פפא האי תנא כו' וכ"ש בדאוריי' ופירש"י כגון ספק טריפה משמע דלרב פפא נשאר אוקמתא דספק טריפה. ויש לדקדק לפי דברי המ"מ שכתב דלכך לא הביא הרמב"ם הך דספקא אסורה דכ"ש הוא מאם נתערבה באלף כולן אסורות משמע דס"ל כיון דאסור בנתערבה באלף כ"ש דספיקא אסורה. וא"כ לתנא דדבר שבמנין לא בטל. א"כ כ"ש דספיקא אסורה. א"כ ל"ל לרב פפא לשנויה לעיל בספק טריפה. טפי הו"ל לאוקמה בספק מוקצה. כיון דהאי תנא ס"ל אפילו בדרבנן לא בטל א"כ גם ספק אסור. ונראה דהמ"מ לא כתב כן רק אדבר שיש לו מתירין כיון דמחמרינן בנתערבה באלף מטעם עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אף דמדינא ראוי להיות בטל כ"ש דמה"ט יש להחמיר בספיקו משא"כ היכא דהוה דבר חשוב ולא בטל מטעם חשיבותו אין ראיה מדלא בטל ודאי שנתערב היינו מטעם חשיבותו משא"כ בספיקו. אלא דהמ"מ כתב לטעמו של הרמב"ם דהו"ל דבר שיל"מ כיון דטעמו שיאכלו בהיתר גמור. וא"כ בספק נולדה בחול או ביו"ט גם להאי תנא מספיקא דרבנן להקל. גם בדברי ד"ז הגאון ז"ל מצאתי סברא זו בכרתי ופלתי סי' ק"י . ובהכי ניחא ליה דברי המ"מ דקשה א"כ ל"ל למנקט בברייתא הך וספיקא אסורה. ולפ"ז אתי שפיר דאי לא הוה נקט וספיקא אסורה הוה מצינן למטעי דהאי תנא ס"ל דדבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל אבל ספיקא דרבנן שרי באמת. ולהכי נקט הך דספיקה אסורה וסתמא איירי בביצה שנולדה ספק יו"ט ספק חול כפשטא דברייתא א"כ מוכח טעמא משום דשיל"מ וא"ש ודוק. ובזה מיושב נמי מה שהקשה הלח"מ על המ"מ דבס"ד קשיא ליה אספיקא אמאי אסורה ומשמע דסיפא ניחא דנתערבה באלף כולן אסורות הרי אע"ג דס"ל דלא בטיל מ"מ קשיא ליה אמאי ספיקא אסורה ולמאי דפרישית לק"מ די"ל דס"ד בסיפא משום דביצה חשובה ואינה בטילה וא"כ אין ראיה שתהיה ספיקא אסורה ודוקא לענין דבר שיל"מ שוין הן ולק"מ . מיהו בלא"ה נמי אין דברי הלח"מ מוכרחים די"ל דקשיא ליה לרישא דספיקא אסורה וכ"ש סיפא דנתערבה. מיהו גם ללשון רש"י קשה דכתב כיון דאחמור בביטולה אחמור נמי בספיקא

דף ד' גמרא רב אשי אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוה דשיל"מ כו'. פשט לשון זה מורה כדברי המ"מ דכיון דלא בטיל כ"ש דספיקא אסורה. ואין להקשות לדברי הר"ן בנדרים דדשיל"מ הוא מטעם מין במינו. א"כ מה ענין זה לספיקא שתהיה אסורה. דנראה ברור דגם הר"ן מודה לטעמא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. אלא דקשיא ליה להר"ן דא"כ למה מין בשאינו מינו בטל. ע"כ צ"ל כיון דמבטל ואובד שמו לא שייך לומר תאכלנו בהיתר שאין כאן איסור שכבר נתבטל. ולכן הוצרך לטעם מין במינו. וזה דוקא בשנתערבה בלח משא"כ בספיקא שהוא בעין. ודאי שייך טעמא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ובהכי ניחא נמי דהא מין במינו לא שייך אלא לח בלח דומיא דדם הפר ודם השעיר משא"כ יבש ביבש. והכא משמע דאיירי אפילו ביבש ביבש. דדוחק לומר דאיירי דוקא בלח בלח. ולפמ"ש א"ש דודאי ביבש ביבש שהאיסור בעין רק שלא נודע מקום האיסור ומ"מ האיסור בעין. אלא שגזירת הכתוב שיתבטל וכיון שהאיסור בעין מודה הר"ן דשייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ולפ"ז יבש ביבש להר"ן אפילו בשאינו מינו אסור כן נ"ל לדעת הר"ן. ולפי שראיתי רבים משתבשין בזה כתבתי הנ"ל

ליישב קושיית הצ"ץ על הרשב"א דכתב דספק טריפה לא מקרי דשיל"מ שאין המתיר עתיד לבא בודאי. וקשה ממנ"פ אי טריפה הרי בטילה ואי כשירה הרי מותר בלא"ה. י"ל דנ"מ בביצה מספק טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה דאי הוה כשירה לא בטלה מטעם דבר שיל"מ ואסורה משום דנולדה ביו"ט. אבל כיון שאין המתיר עתיד לבא בודאי. א"כ לפמ"ש המג"א בהלכות פסח דאנן קיי"ל דחמץ לא מקרי דשיל"מ בשביל שחוזר לאיסורו לשנה הבאה. ואף דקיי"ל בלח אינו חוזר וניעור צ"ל דכיון דאילו היה בעין היה אסור אף שהתערובות יהיה מותר לא חשיב דשיל"מ א"כ כיון שהביצה עצמו אפשר שלא יבא המתיר בודאי. תו לא הוה דבר שיל"מ אף משום איסור יו"ט ובטלה שפיר. ובזה מיושב קושיית הש"ך למה כתב בשם יש מי שאומר הא מוכח בש"ס טריפה לא מקרי דשיל"מ . ולפ"ז ניחא דודאי מן הש"ס לא מוכח דבס"ד ספק יו"ט ספק חול מותר מטעם ספיקא דרבנן א"כ