שמחת יום טוב קלו

עצים קטנים מן החצר ודאי ליומיה הוא שאין בהם כדאי לימים רבים. וא"כ אפילו מגבב גמור שרי לצורך יו"ט בהנך עצים קטנים ולית בהו אלא חשש מוקצה לבד. וחכמים ס"ל דאסורים גם בחצר משום טורח. וכמו שפירש"י שם

שם או דילמא ה"ק כל שסמוך לעיר כו' ואי אתי ר"י למימר כו' אבל לית ליה פותחת אפי' סמוך לא. ויש לדקדק מהיכי תיתי לומר דפליגי בסברות הפוכות. דלר' יהודה סמוך עדיף מפותחת דפותחת לא מהני ברחוק וסמוך מהני. ולר' יוסי נימא איפכא דסמוך לא מהני ופותחת מהני אפילו ברחוק. והנלענ"ד בזה דבלא"ה קשיא לי למאי דמסיק דר' יוסי תרווייהו ולקולא. קשה דא"כ ה"ל לר' יוסי למימר אם נכנסין לה בפותחת אפילו תוך תחום שבת דלא הוה מקום לספוקי כלל כיון דר' יהודה מתיר בסמוך ממילא משמע דר' יוסי להקל אתא דאם נכנסין לה בפותחת לא בעי סמוך אבל בסמוך לא פליג אר' יהודה כלל. דליכא למטעי בדר' יהודה דבעי תרתי. דא"כ סתם קרפף יש לה פותחת ול"ל לרב יוסי לומר אם נכנסין לה. לימא סתמא אפילו תוך תחום. אלא ודאי ר' יהודה מתיר בסמוך בלא פותחת ור' יוסי מקיל בפותחת אפילו ברחוק ולא הוה מקום ספיקא כלל. לכן לפענ"ד צ"ל בזה דדברי ר' יוסי לא נאמרו על דברי ר' יהודה רק רבינו הקדוש שסידר המשניות סידר דברי ר' יוסי על דברי ר' יהודה אבל ר' יוסי אמר דבריו בפני עצמו איזו קרפף כל שנכנסין לה בפותחת ואפילו בתוך התחום. מיהו אי ר' יוסי ס"ל פותחת דוקא ולא סמוך שפיר אתי דברי ר' יוסי על דברי ר' יהודה כלומר לא כדקאמרת דסמוך מתיר אלא פותחת מתיר ולא סמוך. ולהכי ניחא ליה לדחוקי דלר' יהודה סמוך עדיף ולר' יוסי פותחת עדיף עד דדייק ליה מגופא דלישנא דר' יוסי דס"ל תרווייהו לקולא. וא"כ ע"כ לומר דדברי ר' יוסי לא נשנו על דברי ר' יהודה. ומיושב היטב קושית השר מקוצי דע"כ דחיק ומוקי אנפשיה כדי שיהיה דברי ר' יוסי נאמרים על דברי ר' יהודה. וגם מיושב הדיוק שאמר הלכה כדברי ר' יוסי להקל. והוא שפת יתר. אלא שבא להורות דלא נטעה כסברת בעל האבעיא דדברי ר' יוסי נאמרו על דברי ר' יסודה. וא"כ לא בא ר' יוסי להקל שהרי מחמיר מצד אחד בסמוך קמ"ל דתרוייהו לקולא וכפשיטת האבעיא. וא"ש הכל. ודו"ק היטב. ועיין בסמוך

שם אמר ר' סלא אמר רב ירמיה הלכה כרב יוסי להקל. דע שהרמב"ם (בפרק ב' מיו"ט דין י"ד) פסק דבעינן פותחת דוקא אפילו בסמוך. והוא תמוה דאיך דחה הפסק שבגמרא. והצל"ח דחק דלהקל קאי אמה שמפורש ואין זה כדאי. גם מ"ש דהרמב"ם לשיטתיה פוסק מוקצה ביו"ט לכן בעי פותחת. לא ידעתי צדיק מה פעל. הא ר' יהודה במתני' דהוא מרא דתנאי דמוקצה ס"ל בסמוך לא בעי פותחת. והנלענ"ד בדעת הרמב"ם דודאי לישנא דהלכה כר' יוסי להקל צריך ישוב. אך נראה דמסתמא לא פליג ארב יהודה אמר שמואל דלא פסקינן כמתני' דיחידאה היא ואין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף. והשתא לא קיי"ל כמתני'. א"כ לא שייך הלכה כר' יוסי סתמא דמסתמא נתכוין לר' יוסי דמתני' ומתני' אינה כהלכתא במה שמתירין מכונסין מן השדה ומפוזר מן הקרפף. והשתא ודאי לא מוכח ממתני' להתיר שן בקרפף בלא פותחת. די"ל דע"כ לא התיר ר' יהודה סמוך בלא פותחת דלא גרע סמוך בלא פותחת ממכונס בשדה. אבל לתנאי דמחמרי ובעינן מכונס בקרפף . י"ל דאפילו בסמוך בעינן דוקא פותחת. ור' ירמיה אמר הלכה כר' יוסי להקל היינו אע"ג דמתני' יחידאה הוא במה שמתיר מכונס בשדה ומפוזר בקרפף דאין מתירין אלא מכונס מ"מ הלכה כר' יוסי להקל . והנה בדר"י לא מצינו קולא רק במה שמתיר בפותחת אפילו רחוק אבל הך קולא דסמוך בלא פותחת לא שייכא בדר' יוסי דהא ר' יהודה נמי מתיר במתני' סמוך בלא פותחת. והשתא חזינן שלא אמר הלכה בקרפף כר' יוסי להקל רק בקולא שמתיחסת לר' יוסי וקמ"ל אע"ג דבהא לית הלכתא דמתיר מכונס בשדה ומפוזר בקרפף מ"מ הלכה כר' יוסי להקל לדידן דאנן קיי"ל דאין מותר רק מכונס בקרפף מ"מ בהא מקלינן להתיר אפילו רחוק. והשתא כיון דעיקר הרבותא להתיר לדידן דלא נימא כי היכא דמחמרינן ובעינן מכונס בקרפף מ"מ בהך קולא להתיר רחוק נקטינן כר' יוסי והשתא דחזינן דר' ירמיה אתי לאשמועינן דלא נחמיר לדידן גם ברחוק ממילא לא שמעינן. רק דנקטינן קולא שמפורש בדברי ר' יוסי רחוק עם פותחת אבל סמוך בלא פותחת נשאר הסברא להחמיר לחכמים דפליגי ארשב"א ומחמרינן. ובעינן דוקא קרפף וגם מכונס. ולא סגי בחדא לטיבותא ממילא נימא דאנן מחמרינן גם בפותחת. ולא מוכח כלל קולא רק מה דמוכח קולא לר' יוסי. אבל במאי דלא מוכח מחמרינן. ובעינן תלתא לטיבותא מכונס וקרפף ופותחת. ודברים אלו נכונים וברורים בשיטת הרמב"ם אשר לא מצאו אנשי חיל ידיהם למצוא התנצלות לדבריו

ע"ב בפירש"י בד"ה הא אמרת רישא כו' סברא טעמא דמתני' לאו משום מוקצה כו' וזו ואצ"ל זו קתני עכ"ל. וצ"ע ל"ל לרש"י לדחוק נימא דודאי ידע דאין מבקעין מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט ולא זו אף זו קתני ומ"מ קשיא ליה כיון דלא מתני בהיתרא איך שייך למיתני אאיסורא דאין מבקעין אלא בקופיץ ומשני חסורי מחסרא דאבל מבקעין מן הקורה שנשברה ביו"ט וא"כ איירי בהתירא דמבקעין שייך שפיר וכשהן מבקעין אין מבקעין כו' אלא בקופיץ וא"צ לדחוק כלל כפירש"י ותוס' וצ"ל דדייק לישנא דכלל משמע דליכא היתר לשום ביקור. וזהו דחוק. אלא נראה דרש"י מדייק מדמייתי תניא נמי הכי אין מבקעין כו' לפי שאינו מן המוכן משמע דמעיקרא ס"ד לאו משום מוקצה אלא משום טירחא כפירש"י ז"ל

בתוס' בד"ה ונפחת כו' וא"ת אמאי כו' ולא נהירא דאמר גבי שבת כו' עכ"ל. לכאורה תירץ הר"ר משה יספיק ליישב פירש"י שסובר ג"כ הסברא משום דנסתלק המוקצה רק דקשיא ליה משוחט בשבת ומחלק ג"כ כדברי התוס' דשם הוא מוקצה מחמת מלאכה דאורייתא וכאן אלא דרבנן. מיהו התוס' הקשו על זו הסברא דהכא הוה הפחת בעולם. ולפענ"ד נראה ליישב פירש"י בסברא נכונה דודאי היכא דאפשר היה להשתמש בהמוקצה כגון מטה שהמעות עליה היה אפשר להשתמש עם המיטה. ומה שנמנע להשתמש ולטלטל המיטה היה בשביל המוקצ' אמרי' מיגו דאתקצאי לבה"ש שהרי כבר חל המוקצ' שהמניעה של הטלטול היה מכח המוקצה אמרינן אתקצאי כולה יומא. אבל בבית לא היה מניעת השתמשות הפירות מחמת האיסור מוקצה רק מחמת איסור סתירת בנין א"כ לא חל על הפירות איסור המוקצה שהמוקצה בא בכח איסור הסתירה וכשנחלק איסור הסתירה בטל המוקצה וכן בטבל אין איסור הטלטול רק מכח תערובות הטבל שבו שטבל דומה לאיסור תערובות שכשמסתלק הטבל בטל המוקצה ובשעה שהיה הטבל מעורב לא היה איסור הטלטול מצד המוקצה עצמו רק מכח הטבל המעורב בו אף שאינו תערובת ממש שהרי כל כזית אסור מ"מ הנפרש אין בו משום מוקצה א"כ לא חל איסור המוקצה שנאמר שהיה אסור לטלטלו משום המוקצה רק מצד האיסור המעורב בו. ועל זה פירש"י דאם עבר ותקנו מתוקן אלא שהוצרך רש"י לסברא דהוה מדרבנן דקשיא ליה קושיית התוס' דבשוחט בשבת נקרא מוקצה אף שאין התחלת חלות האיסור מכח מוקצה רק משום איסור שבת. לכן כתב רש"י לחלק בין דאורייתא לדרבנן ובדרבנן שפיר מפלגינן בסברא שהתחלת מניעת נטילת הפירות משום מוקצה שהרי מניעת נטילת הפירות משום סתירת אהל לכן אמרינן כשנסתלק