שמחת יום טוב קל

דראוי לסכך אם ינטל הכל אין להתירו בסוכה דמצוה כיון שראוי לסכך

עוד אפשר לומר דסמוך לדפנות פירש"י שלא נארגו עם הדופן. וקשה פשיטא. וצ"ל דקמ"ל אפי' נתנם שם להחזיק הסוכה כדי לעבותה וכדומה לסתום הסדקים בעצי הרוח שיעמוד בפניו מ"מ כיון שלא נארג עם הדופן שרי. ובכה"ג לא גרע מנויי סוכה

ועפ"ז יש ליישב לשון הטור שכתב (בסימן תקי"ח) ואם לאחר שתיקנה בדפנותיה סמך לה עוד חבילות ולא חברם שמה או שזרק עוד יותר על הסכך מותר ליטלם . ותמה הב"י בסמוך לדפנות ל"ל חבילות אפילו קנים נמי שרי . ונראה לפ"ז דודאי סמוך לדפנות שלא נארגו עמהם פשיטא דאין לחלק בין חבילה לקנים כיון שלא נארגו רק בסכך שמונח בלי ארוגה בזה יש לחלק דקנים כעיקר הסכך הם משא"כ חבילות, וא"כ הטור שכתב חבילות משום סכך נקטינהו שאין הפרש אחר בין הסכך למה שסמוך לו. אבל בקנים עיקר תליא בארגם עם הדופן. ובלא נארגו אין לחלק בין קנים לחבילות וכיון דחבילות שרינן אפילו על הסכך כ"ש קנים שאין ארוגים עם הדופן. ונראה מלשון הטור דמפרש באיסורייתא היינו שהוסיף אח"כ על הסוכה אחר שנגמרה הסוכה בלא חבילות אפילו מה שהטילו אח"כ על הסוכה בטלו לגבי הסוכה אבל אם בשעה שסיככה הוסיף חבילות הוה כמסכך בחבילות והבין פירוש מן הסמוך לה מה שסמך אחר שנגמרה ופסק כתרווייהו ותימא על מהרש"ל שהבין בטור שפוסק כשמואל דמיירי בסמוך לדפנות אבל לרב מנשיא אפילו אם בשעת עשיית הסוכה הוסיף חבילות נמי שרי. ותמוהין דבריו למאד איך הבין בש"ס כיון דלשמואל דמוקי בסמוך לדפנות מוקי מתניתין דהוסיף אח"כ א"כ איך אמר רב מנשיא אפילו תימא שאין סמוך לדפנות ובאיסורייתא. הא גם לשמואל נמי מצי איירי בסמוך לסכך דומיא דסמוך לדפנות דמיתוקם בהוסיף אח"כ. אלא פשוט דהטור מפרש גם לרב מנשיא איירי כמו לשמואל בסמוך לדפנות. ומשמע להטור כן מלישנא דקאמר אפילו תימא שאין סמוך לדפנות ובאיסורייתא. וא"כ משמע דמתניתין מן הסמוך אדפנות נמי קאי דאל"כ היה מתניתין בסמוך לסכך ולחלק בלשון המשנה דסמוך לה פירושו סמוך לדפנות בלא נארגו ובסמוך לסכך בחבילות דלא משמע לישנא לפרושי בשני ענינים. א"ו מפרש מתניתין כולה בחבילות. ומ"מ לישנא משמע דלא פליג אדשמואל. א"ו בדפנות אין חילוק כלל בין חבילות ובין קנים סמוכים שלא נארגו ומתני' כולה בחד ענינא

בפירש"י בד"ה שהיא אסורה אפילו בחוש"מ עכ"ל. מה שדייק רש"י אפילו בחש"מ אפשר דקשיא ליה לרש"י למאי דמוקי הסוכה רעועה משום דיושב ומצפה. וא"כ קשה בסוכת החג הא קיי"ל בסוכה (דף כג) דבסוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה ד"ה לאו כלום הוא. וא"כ ע"כ מיירי בעומדת ברוח מצויה ורוח שאינה מצויה לא שכיח ולא שייך ביה יושב ומצפה. וא"כ אפילו בלא טעמא דסוכת מצוה אסורה. לכן פירש"י אפילו בחש"מ אסורה ומצי איירי אפילו בסוכה גרופה מטעם מוקצה למצותו. מיהו בלא"ה אין זו דיוק ברש"י. ועפ"ז אמרתי ליישב הסוגיא בכירה ( דף מ"ה ) דמיבעי שם לר"ש בחיטין שזרען בקרקע כו' וא"ל אין מוקצה לר"ש אלא בשמן שבנר בשעה שהוא דולק ופריך ולית ליה לר"ש מוקצה למצוותו ומייתי מהא דסככה בקרומין כו' דלקמן דאסור להסתפק מהם עד מוצאי יו"ט האחרון של חג וממאי דר"ש הוא ומייתי הך דהכא דשוין בסוכת החג בחג שאסורה. והוא תמוה למאד דלמה ליה לאתויי הך דסיככה בקרמים כלל כיון דלא מוכח מיניה מידי כמו שהרגיש רש"י שם. ומה שתירץ רש"י שם תמוה לכאורה דמ"מ מברייתא ראשונה לא מוכח מידי. ולפ"ז י"ל דלהכי ניחא ליה לאקומי ברייתא קמייתא דמהך ברייתא י"ל דלעולם לית ליה מוקצה למצוותו והא דסוכת החג בחג אסורה היינו משום דהכא מוקמינן בסוכה רעועה דדעתיה עלה שתפול. וא"כ י"ל דזה דוקא בסוכה שאינה של מצוה משא"כ בסוכה דמצוה כיון שצריך לה ע"כ דעתו להחזיקה שלא תפול . וכהאי דתנינן בס"פ שואל וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה שלא תוסיף. וא"כ אינו יושב ומצפה עליה לכן אסורה גם לר"ש. לכן מייתי הך דסיככה דת"ק ס"ל דאסורה עד מוצאי יו"ט אחרון של חג. וכיון דלת"ק ודאי אף בחוה"מ אסורה. א"כ כיון דתני ושוין שאסורה משמע דגם בחוה"מ אסורה לר"ש. וא"כ ע"כ הטעם משום מוקצה למצותו. ומזה יש לדייק דיו"ט אחרון לאו בכלל חג הוא. דהא כתבו התוס' שם דלר"ש ודאי ביו"ט אחרון אין שייך מיגו דאתקצאי דהא מתיר מותר השמן שבנר. וא"כ אכתי אינן שוין שהרי לר"ש שרי עכ"פ ביו"ט אחרון. אלא ודאי יו"ט אחרון לאו בכלל חג הוא והכא סוכת החג בחג תני. וא"ש הכל

בגמ' ואם התנה עליה הכל לפי תנאו. למאי דמוקי רב מנשיא לקמן בסוכה דעלמא. א"כ מוכח בהדיא דמהני תנאי במוקצה מחמת איסור. ותמוה מאוד על המג"א (בסימן תקי"ח סק"ג) שכתב שנ"ל דלא מהני תנאי לרבנן במוקצה מחמת איסור רק לר"ש דביושב ומצפה מהני. מהני נמי תנאי בבריאה ג"כ משא"כ למאן דס"ל מוקצה ואפילו יושב ומצפה לא מהני תנאי נמי לא מהני וקשה איך מפרש הכא אם החלה דע"כ לת"ק הוא דאילו לר"ש בלא תנאי נמי שרי. ואי ס"ל כשיטת התוס' וכמ"ש מהרש"א שסוברין כדעת הרי"ף דמתוקם התנאי לענין סוכה. א"כ י"ל דאפילו לר"ש לא מהני תנאי לענין מוקצה מחמת איסור וכמ"ש התוס' דבשום מקום לא מצינו שיועיל תנאי במוקצה מחמת איסור כיון דברייתא מתפרשת בסוכה דמצוה לא מוכח תנאי כלל במוקצה מחמת איסור. ובמאור כתב דבסוכה רעועה מהני תנאי אפילו לר"י והוא מוכיח לפי שיטתו שפסק כרב מנשיא

ובאמת נ"ל מלשון הירושלמי שהביא הר"ן בפ' כירה שהביא הרמב"ן ראיה ממנו דמועיל תנאי למוקצה מחמת איסור מדגרסינן בירושלמי אם התנה עליו מותר במה אנן קיימין אי כר' מאיר אפילו התנה אסור דלדידיה כל המיוחד לאיסור אסור אי כר"י כו' אי כר"ש אפילו לא התנה יהא מותר ופרקינן כר"ש ובכוס וקערה ועששית הלכך לדידן דקיימ"ל מוקצה מוקצה מחמת איסור שרי בין בנר של חרס ובין בנר של מתכת שרי עכ"ל הר"ן בשם הרמב"ן . ותמוה לי טובא דאדרבה מן הירושלמי משמע איפכא דדוקא לר"ש דלית ליה מוקצה מחמת איסור ולא אסור אלא בכוס וקערה ועששית שאינו יושב ומצפה שפיר י"ל דמהני תנאי משא"כ לדידן דקיימ"ל כר"י במוקצה מחמת איסור הו"ל כמו לר' מאיר דלא מהני תנאי כיון דגם ביושב ומצפה לא מהני דהא במוקצה מחמת איסור לא קיימ"ל כר"ש ואפילו ביושב ומצפה אסור גם תנאי לא מהני כיון דבמוקצה מחמת איסור קיימ"ל כר"י. גם דברי בעהמ"א שכתב דבסוכה בריאה לא מהני תנאי אפילו לר"ש נסתרין מן הירושלמי שהרי בכוס וקערה דאינו יושב ומצפה מהני תנאי לר"ש. ונהירנא שכבר העירותי בזה בימי חורפי כד הוינא טליא. ונראה שגם דעת התוס' בפ' כירה ( דף מ"ד ) שפשוט להו דלא מהני תנאי במוקצה מחמת איסור בנר והקשו מסוכה . ונראה שסמכו על הירושלמי וס"ל דלר"י לא מהני תנאי ובסוכה רעועה מהני תנאי אפילו לרבנן דאית להו מוקצה

שם ומי מהני בה תנאי. ע' בספר פ"י שהקשה דילמא מיירי לדפנות דאין אסורין מן התורה. ובאמת כן מבואר ברא"ש שהשיב על הרמב"ם שכתב בין עצי סכך בין עצי דפנות. ומ"ש דהרמב"ם איירי מדרבנן . כבר קדמו בט"ז