שמחת יום טוב קכט

יום אין זה מן המוכן. וקשה לי לפ"ז תיקשי למ"ד ומייתי לעיל (דף כ"ז ע"ב) דחולק היה ר"ש אף בבעלי חיים. וא"כ אפילו אינו יושב ומצפה מתיר ר"ש. גם הו"ל למימר הניחא כדלעיל. וא"כ תקשי ליה מבכור. לכן י"ל דמבכור אין ראיה דהוה כגרוגרת וצמוקין דלכ"ע לר"ש הוה מוקצה. וא"כ הא דפשיטא ליה דסוכה בריאה אסור היינו דסוכה נמי לדחוייה בידים דמי ובעלי חיים שמתו לא דמי לדחייה בידים. אם כן צדקו דברי הר"ן. דמוכח מכוס וקערה ועששית דסוכה נמי מיקרי דחייה בידים. ודברי הר"ן מוכרחים. ודו"ק

ליישב הסוגיא בכירה דלא פריך בפשיטות מר"ש דס"ל סוכת החג בחג אסורה. י"ל דאסורה מן התורה ומ"מ תנאי מהני אף בשל תורה. אבל השתא דברייתא דמייתי מבואר תנאי בנויין ולא אשמועינן בסוכה עצמה ש"מ דבשל תורה לא מהני א"כ אי אפשר לומר דסוכת החג אסורה מן התורה דא"כ לא מהני תנאי. וע"כ קאי אדרבנן. כגון שנפלה לתירוץ הר"י. ועל הנוסף על השיעור לסברת ר"ת. א"כ ע"כ אין איסור רק מחמת מוקצה. פריך שפיר

עוד י"ל לגירסא דגרם ולא מן הסמוך לא קשיא די"ל דגם רב יהודה לא ס"ל מוקצה מחמת מצוה והכא אין נוטלין עצים מן הסוכה ולא מן הסמוך היינו סמוך לסכך דבטל לגבי סכך אבל מוקצה מחמת מצוה לא ס"ל כלל. ושוין בסוכת החג בחג שאסורה היינו מחמת שאסורה מן התורה והיינו בבנאה בחוה"מ דליכא מוקצה מחמת איסור רק אסורה מן התורה עיקר הסוכה וגם ר' יהודה לא ס"ל מוקצה מחמת מצוה. אבל השתא דמייתי ברייתא דנויין אסורין משום מוקצה ונויין אין אסורין רק מוקצה מחמת מצוה והשתא באידך ברייתא דנקט ושוין. משמע דגם לר"ש אסור מוקצה מחמת מצוה. פריך שפיר

הרמב"ם בפרק ב' מהלכות יו"ט כתב נוטלין עצים הסמוכים לסוכה וכו'. וכתב הכ"מ ויש לתמוה למה השמיט רבינו דתנאי מהני דלכ"ע איתא הך ואם התנה הכל לפי תנאו. וכתב הכ"מ דסובר דלר"ש איצטריך אם התנה ובסוכה בריאה דמודה בה ר"ש. וזה דוחק גדול דלא נזכר בברייתא כלל סוכה בריאה

והנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם. ותחלה נבאר ליישב קושיית התוס' פרק כירה (דף מ"ה) בד"ה עד הקשה ר"ת ביו"ט האחרון דלא אסור אלא משום מיגו דאתקצאי בין השמשות מכח יום שעבר הא ר"ש שרי מותר השמן שבנר אע"ג דהוקצה למצותו, ואור"י דמה שאסרה הברייתא ביו"ט אחרון לא אתי כר"ש. והוא דוחק גדול. לכן נלע"ד דשפיר י"ל דגם ר"ש אית ליה מיגו דאיתקצאי והאי מותר השמן שבנר היינו דלא אסיר מוקצה מחמת מצוה רק מה שהוקצה למצותו לכן מוקצה לר"ש שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל ואתקצאי למצותו בשעה שהוא דולק ומ"מ מותר השמן שבנר שרי והיינו כיון דמה שנשאר איגלאי מילתא למפרע שזה ישאר ולא היה מוקצה למצותו כלל דבדרבנן קיי"ל יש ברירה א"כ לא הוקצה כלל למצותו כמו בלוקח יין שאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' ותליא בברירה משא"כ בנויי סוכה שבודאי בין השמשות הוקצו למצוותן מצינו למימר דשפיר אית ליה מיגו דאתקצאי רק במותר השמן שבנר אמרינן הוברר הדבר למפרע שלא אתקצאי הנשאר. ולק"מ קושיית התוס'. ועפי"ז י"ל דהרמב"ם מפרש כפירוש הרמב"ן בשיטת הרי"ף דאינו בודל מהני גם בסוכה דמצוה דכיון שהותנה איגלאי מילתא דלא חלה קדושה עלייהו כלל אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו היינו בלא התנה תנאי דאינו בודל דכבר חל קדושה עלייהו איתקצאי לשבעה אלא דהרמב"ם ס"ל דתנאי דאינו בודל נמי תליא בברירה דמתנה אם יצטרך להם לא יבדל כל שבעה וכשצריך איגלאי מילתא דלא חלה קדושה מעיקרא עלייהו. וכבר כתבו התוס' בפרק כל הגט (דף כ"ה) דגם בתנאי שייך ברירה ר"ש אית ליה ברירה גבי הריני בעליך ע"מ שירצה אבא. וא"כ י"ל הכא מהני תנאי שפיר לר"ש דאית ליה ברירה שפיר מהני אינו בודל אבל למאי דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה. א"כ בעצי סוכה שהם מדאורייתא לא אמרינן ברירה. ובדרבנן יש ברירה. לכן לא העתיק הרמב"ם תנאי רק בנויין שהן מדרבנן אבל בעצי סוכה שהם מדאורייתא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. וצדקו שפיר דברי הרמב"ם. ודו"ק היטב

ועיין בתוס' פרק במה מדליקין (דף כ"ב) שר"ת מתרץ כמו כאן שאין אסור מן התורה רק הכשר סוכה רק דקשיא ליה לר"ת מאי פריך הכא מנויין אסוכה. ונראה דבלא"ה דייק הפני יהושע הא דבעי מריב"ל אטו לא ידע ריב"ל הברייתא דנויין. ונראה דודאי י"ל דידע הברייתא אלא דה"ק הרי אמרו אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה והטעם משום ביזוי מצוה וס"ל כיון דאיכא ביזוי מצוה ממילא לא מהני תנאי. וכן באמת לא מצינו תנאי מועיל להשתמש בנר חנוכה וא"כ י"ל דבעי למיפשט ליה דאפילו נפלה כיון דתנאי לא מהני משום ביזוי, א"כ כי תניא בנויין מהני תנאי ע"כ משום דמיירי בנפלה דליכא משום ביזוי א"כ שפיר מוכח דאפילו נפלה אסור. ועפי"ז י"ל סברת ר"ת דמחלק בין יותר מהכשר סוכה שאינו אסור רק משום ביזוי. וי"ל דס"ד דמקשה מנויין אסוכה דס"ד דבנויין לא שייך איסור רק משום ביזוי וכיון דאסורין משום ביזוי ראוי שלא יועיל תנאי דמ"מ ביזוי איכא. ומשני דלא שייך ביזוי רק באקצינהו לסוכה. אבל אינו בודל י"ל דלא בטילי לסוכה כלל וליכא ביזוי ודו"ק היטב

מיהו למ"ש התוס' שם דבחול לא שייך מוקצה צ"ע דמה שנשאר אסור כמ"ש בפרק כירה (דף מ"ד) בד"ה שבנר

עוד באותו ענין. במשנה אין נוטלין ענים מן הסוכה . ופירש"י בפסח או בעצרת והיינו משום דדבר הלמד מענינו הוא דביו"ט מיירי. מיהו לכאורה קשה דהך דינא שייך נמי בסוכה דמצוה למאי דמוקי בסמוך לדפנות או באיסורייתא כיון שלא ביטלו אל הסוכה אינו מכלל סוכה ואינו אסור אפילו בסוכה דמצוה. ואפשר לומר דסמוך לדפנות לא גרע מנויי סוכה ולא שייך בסוכה דמצוה ולמ"ד דאיירי בסמוך לסכך ובאיסורייתא י"ל בסכך אם הוא חבילה שמסככין בה י"ל דמ"מ אסור כיון דקדושה חלה על עצי סוכה מן התורה וזה ראוי לסכך אין להתיר ללוקחם ולא דמי למוקצה שהוא דרבנן. מיהו בסמוך לדפנות לא מסתבר שיהיה אסור אפילו בסוכה דמצוה כיון שלא סמכן לנוי. ואפשר לומר דבסוכה דמצוה שהוא מן התורה לא שרינן גם סמוך לדפנות כיון דאם נארגו עמו אסורין מן התורה לא מפלגינן להתיר בסמוך לדפנות רק באיסור מוקצה וסתירת אוהל דאינו רק מדרבנן כיון דאינו סותר ע"מ לבנות בהא הוא דמפלגינן בין סמוך לדפנות עצמן. ומזה סיוע לדעת הרמב"ם שסובר דגם הדפנות אסורין מן התורה לכן לא משכחת להאי דינא גם למ"ד סמוך לדפנות אלא בסוכה דעלמא ולא בסוכה דמצוה. ולשאר פוסקים י"ל דאי הוה נקט לה הך דינא בסוכה הו"א דוקא בסוכה דמצוה הוא דאסור משום דחלה קדושה עלייהו משא"כ בסוכה דעלמא ליכא איסורא משום סתירה דהוה לצורך אוכל נפש. לכן קמ"ל במס' ביצה דלח שרינן סתירה כלל משום אוכל נפש ולפירש"י דמפרש בסוכה עלמא י"ל דהיינו למאן דמוקי בסמוך לסכך י"ל בסוכה דמצוה לא שייך באיסורייתא דאם הוה חבילה שאין מסככין בה מסתמא לא יפסול הסוכה ואם מסככין בה כיון