שמחת יום טוב יב

אסורה רק מטעם ספיקא דאורייתא. וא"כ לענין דרבנן הו"ל להקל קמ"ל מ"מ כיון שאסורה באכילה גם בטלטול אסורה וזהו לא הוצרכה הברייתא לפרש באיזה ספיקא מיירי דזהו פשיטא לן בכל דוכתי דספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא. כפי הכלל המסור בידינו מכמה מקומות ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא. ולא נחית לאשמועינן באיסור גוף הביצה באיזה אופן בא איסורה. דפשיטא ליה דלא איירי רק היכא דאסורה באכילה מספיקא גם בטלטול אסורה אף דהו"ל ספיקא דרבנן לענין הטלטול מ"מ אסורה בטלטול. וא"כ ממילא שלא הוצרכה הברייתא לפרש שאין זו בכוונתה רק לאשמועינן היכא דפשיטא לן לאסור באכילה אסור גם בטלטול. ואנן לא אשכחינן לאסור באכילה מספיקא רק בספיקא דאורייתא וא"ש. ואמור מעתה דודאי לענין מוקצה דגם איסורו מספיקא באכילה לא פשיטא לן טפי מטולטול דלענין מוקצה שניהם שוין מדרבנן. וע"כ עיקר כוונת הברייתא לאשמועינן ל הדין. א"כ צריך להיות דתיקו סיפא ארישא. כיון דרישא איירי אפילו עומדת לאכילה אם איתא דהך ספיקא איירי בספק מוקצה הוה ליה לפרושי עיקר הדין דאיירי העומדת לגדל כיון דרישא איירי בעומדת לאכילה וליכא למימר דברייתא לא הוצרכה לפרש דפשיטא לן להחמיר במוקצה באכילה טפי מטלטול דמהיכי תיתי דתרווייהו מדרבנן נינהו משא"כ אי איירי בספק טריפה לא קמ"ל בגוף איסור ביצה מידי רק דאסורה בטלטול. ודברי התוס' נכונים ודו"ק כי הדברים ברורים למבין

מיהו גוף דברי התוס' בהא דמוקצה כעין דאורייתא דחוקים . ואדרבה מצינו לקמן בתוס' דס"ל דמוקצה אין לו עיקר מן התורה כלל. ובאמת י"ל בפשיטות דודאי לרב נחמן י"ל דס"ל ג"כ הכנה דרבה ביו"ט אחר שבת אסור מן התורה. והא דלא מוקי מתני' כרבה. היינו משום דלא משמע ליה לגזור יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר שבת. ומתוקמא ברייתא שפיר ביו"ט אחר שבת דוקא. משא"כ לרב יוסף ולר' יצחק ע"כ לא ס"ל הכנה כלל. דאל"כ לוקמה משום הכנה. וליכא למימר דלא ס"ל גזירה אטו יו"ט אחר שבת דודאי פשיטא לן דהך גזירה דפירות הנושרין ומשקין שזבו רחוקה ביותר ולק"מ ודו"ק. ובהכי ניחא מה שהקשו המפרשים לרב נחמן תיקשי הך ברייתא דהשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות דמותר לאכלן ביו"ט כיון דאיירי בעומדת לאכילה אפילו נולדו שרי . ולפמ"ש לק"מ די"ל דאיירי ביו"ט אחר שבת וכרבה לעיל ולאינך אמוראי בלא"ה לק"מ ודו"ק

עוד נ"ל לסייע מכח זה דעת מה שפוסק בספיקא דרבנן באתחזק איסורא לחומרא. ולסייע ג"כ דברי רמ"א דבדרבנן אמרינן ספק בגופו וספק בתערובות. וא"כ י"ל לרב נחמן ניחא די"ל דאיירי בשני תרנגולת א' עומדת לגדל וא' עומדת לאכילה והוה אתחזק איסורא ולחומרא משא"כ לשאר אמוראי ליכא לאוקמה בכה"ג בשני ביצים א' נולדה ביו"ט וא' נולדה בחול דתיקשי מ"מ סיפא דאם נתערבה באלף ליכא למימר דקאי אספיקא דהא הו"ל ספק ספיקא. וס"ס לקולא וע"כ איירי בוודאי. וא"כ תיקשו הך וספיקא ל"ל השתא חד באלף לא בטיל חד בחד מבעיא. משא"כ לרב נחמן י"ל דברישא קמ"ל אע"ג דלא אתחזק איסורא בגוף הביצה מ"מ אסור ואם נתערבה קאי אודאי וא"ש. ודו"ק

אלא דמ"מ אין לנטות מסברת התוס' ישינים. דהא לקמן פ' א"צ משנה שלימה היא דספק מוכן אסור והתם איירי אפילו ביו"ט דעלמא. וא"כ תיקשי גם לרבה ומוכח כדברי התוס' ישינים. וא"כ קשה טובי למאי דכתבו התוס' לקמן דמוקצה קיל טפי משאר איסורין. וא"כ קסה לכ"ע. ואפילו תימא דלרבה י"ל בכל יו"ט דעלמא יש לאסור משום דטעמא דרבה דגזר אטו יו"ט אחר שבת. וגם בספיקא דאורייתא יש להחמיר. מ"מ קשה דהו"ל לאקשויה מתניתין למ"ד דלית להו הכנה אמאי ספק מוכן אסור. אכן למאי דפרישית לעיל ניחא דודאי פליגי תנאי בהכנה. אלא דפליגי בהאי הכנה דביצה. דלאינך אמוראי לא הוה הכנה כלל. וא"כ י"ל מתני' בלא"ה לק"מ. די"ל דאתיא כמ"ד הכנה דאורייתא ואסור ביו"ט אחר שבת כשניצוד בשבת מן התורה שאין ראוי באותו יום רק ליו"ט. וכ"ע י"ל בהאי הכנה דאורייתא אפילו אמוראי דפליגי ארבה כדפרישית לעיל לר' יוחנן. וא"כ מתני' י"ל שהחמירו שפיר בספק כיון דיש לגזור אטו דאורייתא. משא"כ בביצה לדידהו ליכא שום הכנה דאורייתא. משמע להו דאין להחמיר כלל בספיקא דרבנן אבל ממתני' לא קשיא כ"כ וא"ש. ובהכי ניחא דהרמב"ם השמיט הך דספיקא אסורה. והמ"מ כתב דכ"ש הוא מנתערבה באלף וקשה א"כ גם ברייתא תיקשי מאי קמ"ל. וגם מ"ש המ"מ שסמך על המשנה דספק מוכן ג"כ א"כ אמאי לא פריך ממתני' ולא מצי לאוקמה בספק טריפה. אכן למאי דפרישית א"ש דודאי ממתני' לא מצי להקשות די"ל שם אתיא כמ"ד דאית ליה הכנה דאורייתא ויש להחמיר בספיקא דלפעמים איכא דאורייתא משא"כ בביצה לדידהו לית להו הכנה כלל. וא"כ הרמב"ם שכבר ביאר בביצה נמי הכנה דאורייתא. א"כ ממילא דספיקא דביצה לא עדיף משאר ספק מוכן ולק"מ ונכון

עוד היה נ"ל דלרב נחמן י"ל בפשיטות דאיירי בספק טריפה ול"ק מה ענינו לכאן די"ל דלדידיה בתרנגולת עומדת לאכילה הביצה מותרת, רק בעומדת לגדל אסורה, וא"כ י"ל דקמ"ל ביצה ספק טרפה שנולדה ביו"ט אסורה היינו בזה האופן למאי דקיימ"ל דספק טריפה מותרת כשתלד בשיחלא בתרא, וא"כ י"ל שנולדה הביצה ביו"ט כשכלו כ"א יום וא"כ הביצה כשרה כיון דיצאה מספק טריפות ומ"מ אסור משום מוקצה כשנולד הספק טריפות והיה צריך להמתין עד שתלד ממילא נפיק התרנגולת מעמדה לאכילה והוה כמו עומדת לגדל, משא"כ לשאר אמוראי גם בעומדת לאכילה אסורה לא משמע ליה לאוקמא בנולדה ביו"ט דאפילו עומדת לאכילה נמי אסורה וא"ש

עוד נ"ל ליישב קושיית התוס' למ"ד משום מוקצה, דבלא"ה יש לדייק דבכל דוכתי אמרינן מיגו דאתקצאי לבין השמשות ולא קאמר בתחילת יו"ט, וצ"ל דאם נימא דבין השמשות מותר מספיקא א"כ נימא דגם ביו"ט יהי' מותר דהא בין השמשות הוי ספיקא דרבנן והיה מותר המוקצה, א"כ גם ביו"ט נימא דכשהיה מותר כבר הים לילה ואין מוקצה לחצי שבת, לכן ע"כ גזרו גם בין השמשות, לכן לא קשיא למ"ד משום מוקצה דע"כ גזרו בין השמשות, דאל"כ נימא הספק ביו"ט אח"כ כיון דבין השמשות הוה שריא ואז אפשר שכבר הי' יו"ט וכיון שהותר במקצת הותר כולו

ועוד נראה ויתיישב לשון רש"י ג"כ שפירש קס"ד ספק יו"ט ספק חול, וקשה הא לפי האמת ג"כ הוא לרב אשי, לכן נראה דודאי קשה וכי לא ידע דבדשיל"מ יש להחמיר, לכך י"ל דקשיא כיון דפירות הנושרין וכן משקין שזבו דבעיו"ט שריין בודאי, א"כ ספיקא היה לו להתיר מטעם ודאי כיון דכל ספיקא דרבנן לקולא ותולין הספק לקולא הוי כנולדה מעיו"ט, ומשני רב אשי כיון שכבר עבדו דלא בטל לא מסתבר להקל בספק בגופו בעינא מתערובת, דלעולם מדאורייתא ברובא בטל ואפ"ה מחמרינן, לא מסתבר להקל בספק טפי מתערובות באלף דבדאורייתא ספק בגופו לחומרא, וא"כ למ"ד משום מוקצה האיסור בעולם שפיר אסיק אדעתיה להחמיר בדבר שיל"מ, וזהו כוונת רש"י קס"ד ספק יו"ט ספק חול היינו מצד הספק מחמרינן, ומשמע ליה שלא להחמיר כיון דכל ספיקא דרבנן שריא משום שתולין בהיתר, א"כ כאן גם בשיש לו מתירין לא מסתבר להחמיר, ובהכי ניחא לישנא וכל ספיקא דרבנן שריא ולמה דייק בהא לישנא ליפריך בפשיטות הא ספיקא דרבנן שריא, אלא נראה דאסיק אדעתי' ביש לו מתירין להחמיר רק