שמחת יום טוב קכז

או שהקדים לו מעות מעיו"ט אבל כאן דעיקרא לאשמועינן כשלוקח בהקפה וברגיל אצלו דאם הקדים לו מעות ממילא א"צ להזכיר מנין כי כפי מה שהקדים לו יתן לו

בתוס' בד"ה אצל חנוני הרגיל אצלו בין הוא נכרי וכו' דאין לחלק אא"כ הוא נולד עכ"ל. בביצים דתני במתני' איכא חשש נולד. ועיין באו"ח (סימן תצ"ז). ובמ"א שם דמייתי ראיה מהך (דסי' תקי"ג) דבנכרי שהביא ביצים ומסיח לפי תומו שנולדו מעיו"ט מותר. א"כ משמע בלא מסיח לפי תומו אסור. וא"כ במשנה דנקט ביצים בנכרי איכא חששא דנולד. בשלמא באגוזים ניכר שהם ישינים ואינם באים מן המחובר ביו"ט. גם מצינו קולא לענין מוקצה דשל נכרי א"צ הכן כדאיתא (בסי' תצ"ח ס"ג). ועיין בר"ן בשם ה"ג. והר"ן כתב דרוב ביצים מאתמול

בתוס' בד"ה שלא יזכיר לו סכום מדה כו'. וקשה דפשיטא דאסור עכ"ל ונראה ליישב דקמ"ל דאפילו לא הזכיר לו שיתן לו בדינר כמו לעיל שקול לי בדינר בשר אלא שאומר תן לי חמשים אגוזים בדינר שלא הזכיר הדינר רק כדי שלא יתבע ממנו דמים יתירים ואילו הזכיר המנין לבד היה מותר מכל מקום כשהזכיר הדמים אסור אף שבלאו הכי לא היה תובע ממנו דמים יתירים מכל מקום אסור להזכיר דמים בפירוש

בא"ד תן לי אגוזים בששה פשיטין עכ"ל. כבר תמהו ע"ז דפשיטא דבמזכיר דמים אסור. ונ"ל דמ"ש בששה פשיטין אין ר"ל שיאמר בפירוש מעות המקח רק שאומר תן לי אגוזים בששה וכבר נתת לי כך ואני חייב לך י"ב ולא זכר המטבע כלל רק מתוך שיודע שמעיקרא חייב לו ששה פשיטין מכח זה מובן כוונתו דפשיטין קאמר אבל לא הזכיר פשיטין בפירוש. ואם אמר תן לי אגוזים בששה אין מובן כונתו או פרוטות או פשיטין או דינרין רק מכח החשבון מובן שכוונתו פשיטין כיון שחייב לו פשיטין אסור. וזהו החילוק דסכום מנין שמחשב עמו כמה פירות יש לו אצלו מתיר רשב"א. אבל סכום מקח שמובן חיוב התשלומין שימכור לו בעד סך פלוני אסור. אבל אם אומר תן לי אגוזים בששה אף שזה מבין ומשער כוונתו לפשיטין אין איסור רק מה שמבאר כוונתו שמתכוון לפשיטין

הדרן עלך פרק אין צדין. בצדק עמו ידין פרק רביעי

במשנה המביא כדי יין ממקום למקום. ופירש"י בתוך התחום או ע"י עירוב עכ"ל. ולא פירש בתוך העיר. ואפשר דקשיא ליה לרש"י קושית התוס' דאפילו בשבת מותר. לכן ס"ל לרש"י דכאן בעיר עצמו אין ה"נ דמותר וכמו שהקשו התוס'. אלא דכאן מביא מחוץ לעיר או חוץ לתחום ע"י עירוב. אבל בעיר עצמו י"ל דמותר ביו"ט. ובשבת לא משכחת לה רק בעיר מוקפת חומה. ובעיר לא מחזי כ"כ כעובדא דחול. וכן משמע לישנא ממקום למקום. ועיין בסמוך. שוב מצאתי בדרכי משה בשם ריב"א (בסי' תק"י) דבבית לבית מותר. ודלא כמו שפסק הב"י מפירש"י דמזוית לזוית מותר ולהב"י קשה הא כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין כו'

בתוס' בד"ה המביא ותימא כו' מפנין ד' קופות כו' עכ"ל. לולי דברי התוס' היה נ"ל דהתם נקט של תבן ושל תבואה. והני אורחייהו לטלטל פ"י קופה כמו תבואה שאי אפשר לטלטל בענין אחר רק בשק או בקופה. ובזמן הש"ס היה דרך לטלטל תבן ותבואות בקופות. וזהו דרך טלטולן כדאמרינן שתי קופות של תבואה. אבל כדי יין דרך לטלטלן לאחדים רק כשצריך להוליכן הרבה לסחורה וכדומה מניח הכדין בקופות . וגם הכא איתא בגמרא בלא אפשר מותר בתבן ותבואה דאורחייהו ע"י קופות. וכן מבואר במשנה המוליך את התבן לא יפשיל הקופה לאחוריו. הרי שהתבן דרכו להטלטל בקופה אבל כדי יין ושמן ניטלין לאחדים בלא קופה אגב כליין. כן נ"ל ברור. ודברי רבותינו בעלי התוס' צ"ע. ועיין בסמוך

בא"ד וי"ל דהתם בשבת. צ"ע דא"כ ביו"ט שחל להיות בשבת נמי יהיה מותר וסתמא קתני ודוחק לומר אין הכי נמי דהא מפנין מסתמא אפילו בשבת שחל בו יום טוב

בא"ד ומ"מ קשה דאטו מביא על כתפו כו' דמרבה בהילוכא כו' עכ"ל. ולמאי דפרישית לא קשה כלל דשם דרך לטלטלן ע"י קופות לכן מיעוטא בהילוכא עדיף . אבל כאן מוטב שירבה בהילוך משיטלטל ע"י קופות. מיהו התם בפ' מפנין (דף קכ"ז) תני מפנין אפילו ד' וחמש קופות של כדי שמן וכדי יין. וזהו סתירה למ"ש למעלה. מיהו נ"ל דהתם איירי שהיו מונחין בקופות מעיו"ט והכא מיירי שעמדו בלא קופות ושיניחן בקופות לצרף הרבה מהם זה הוה עובדא דחול טפי. והתם איירי בכדין גדולים שקשה לטלטלן בלא קופה ודרך טלטול שלהם ע"י קופות שנקל לנושאן ע"י הקופה שהקופה יש לה אזנים ונקל יותר לטלטלן ע"י הקופות. אבל כדי יין שניטלין ביד בלא קופה. א"כ נראה שלא הניחם בקופות רק לצרף הרבה וזהו עובדא דחול. כן נ"ל. ודו"ק היטב . ועיין בסמוך

במשנה וכן המוליך את התבן לא יפשיל כו' אבל מביאה בידו . כתב התוי"ט לא ידענא אמאי שני בלישנא דברישא נקט לפניו והכא נקט בידו ע"כ. ולא ידענא למה לא קשיא ליה לישנא דבכדי יין נקט מביא ובתבן המוליך ובכדי יין נקט ממקום למקום ובתבן נקט מוליך. ולמאי דפרישית בפירש"י דאין אסור אלא מחוץ לעיר ניחא דשם נקט ממקום למקום שמביא ממקום שחוץ לעיר למקום אחר . אבל בעיר עצמה מותר אפילו בסל וקופה. ובתבן נקט המוליך שאפילו בתוך העיר לא יפשיל הקופה. וכן מה שבכדי יין נקט לפניו י"ל דבידו משמע מקום תפיסת ידו. וכן דרך העולם אם הוא קשה למשאוי נושאן ע"י קופה ומטלטל ע"י אזני הקופה ונושאן. אבל בכדי יין אם רוצה לישא מה שלא תחזיק ידו לתפוס הרי נושאן ע"י אחיזת כל האגרוף והזרוע מאחר שאין בכדין תפיסת יד כ"כ. לכן נקט לפניו אף שאין לו לתופסן ביד שאין בהם מקום אחיזה כ"כ כמו בקופה וזה ידוע מן המציאות

בפירש"י בד"ה וכן המוליך את התבן להיסק או לבהמה כו'. (עיין ס"ס תקי"ב) שאסור להוציא מרשות לרשות בשביל בהמה. וצ"ל דמיירי בתוך העיר כדפרישית לעיל. ומה שהקשה הט"ז שם מאי פריך מסופלי הא טלטול מותר לצורך בהמה. לק"מ דבסופלי יש טורח גדול. כמ"ש התוס' שם. ועמ"ש שם

דף ל' ע"א בפירש"י בד"ה ומתחילין כו' והשתא משמע