שמחת יום טוב קכב

דה"ק אם יש בו מום ודאי מעיו"ט יעלה וישחוט ואם לאו היינו שהוא ספק ההעלאה שרי דלא הוי דשיל"מ כיון דיכול למות שם ואחר שכבר הועלה אין לשוחטו, אלא דהתוס' כתבו לעיל דמוקצה הוי כשל תורה וספיקו לחומרא וא"כ י"ל דודאי אי הוי מצינן למימר דר"י ל"ל מוקצה אף דנפל ביו"ט חמור ספי מ"מ הוי מצינן למימר דההעלאה שרי עכ"פ מספיקא אבל השתא דקאמר דפליגי ברואין מומין והיינו ע"כ משום דפשיטא לן דר"י אית ליה בכל דוכתי מוקצה אם כן ספיקו נמי לחומרא פריך שפיר או דמשמע ליה בפשיטות כיון דאם יעלנו יהא ספיקו לחומרא פשיטא דאין יכול להעלותו פריך שפיר

בפרש"י בד"ה קמ"ל כו'. א"נ משום דעבר ואסקיה עכ"ל, לכאורה אי משום הא קנסינן ליה א"כ ל"ל לאוקמי דנפל בו מום עובר מעיו"ט לימא בפשוטות ירד מומחה ויראה ואם לאו היינו שעבר ואסקיה בלי הראותו לחכם לא ישחוט והיינו משום קנסא דעבר ואסקיה. ויש לחלק דמ"מ כיון דלא עביד איסורא אין לקונסו מאחר דלפי האמת לא עביד אבל בנפל בו מום קבוע אחר ההעלאה אז לא היה ראוי לטלטול

בתוס' בד"ה ת"ר וי"ל דלא פסיקא ליה כו' עכ"ל לכאורה להך גירסא דגריס הכא בכור תם שנפל לבור ודאי מוכח בהדיא דלא ס"ל מוקצה ובש"ס ודאי קים ליה הגירסא באמת. ואפשר לומר דמצינן למימר דמיירי בנולד ביו"ט ואין מוקצה לחצי שבת ור"ש ס"ל בהא יש מוקצה לחצי שבת אם לא שנולד במומו כמ"ש המהרש"א בשם תוס' ישנים והיינו משום דס"ל אין רואין מומין ביו"ט משא"כ לר' דס"ל רואין מומין שפיר אמרינן אין מוקצה לחצי שבת. ולפרש"י א"ש טפי דמשום הך דאין רואין מומין נמי דיעבד אסור. ואפשר דכאן הוכיח רש"י פירושו אי אין מוקצה לחצי שבת אין לומר משום מוקצה אסור דיעבד ושם אביי לשיטתיה סבירא ליה יש מוקצה לחצי שבת שפיר יש לומר הטעם משום מוקצה

ולשון הרמב"ם (בפי"ב דין ג') וכן בהמת קדשים שנפל בה מום ביו"ט הואיל ולא היה דעתו עליה מעיו"ט אסור לשוחטה ביו"ט לפיכך אסור לראות מומי קדשים ביו"ט נזירה שמא יתירם החכם במומין ויבא זה לשחוט בו ביום עכ"ל. נראה מדבריו דהא דאין רואין מומין הוא מטעם גזירה שמא יתירם והוא אסור משום מוקצה. ובזו ניחא דמוכח בפרק כירה דר"ש אית ליה מוקצה דאם לית ליה מוקצה מ"ט אין רואין מומין. ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' דאמרינן גבי בעל נימא מי יימר דמזדקק לה והקשו התוס' הא בשלמא בחכם יש איסור לא יזדקק לו. ולפ"ז ניחא דאם לא משכח טעמא שיהיה מוקצה א"כ אין טעם לומר אין רואין מומין וא"כ התם נקט עיקר הטעם דלכך אין רואין מומין משום דהו"ל מוקצה

אלא דקשה במום שנפל בו מעיו"ט. למה אין רואין הא דעתו עליו ובפרט בגמרא לר"ש דלא ס"ל מוקצה כלל א"כ אמאי אין רואין מומין שנולדו מעיו"ט אטו מומין שנולדו ביו"ט ואם כן קשה בגמרא הא ר"י אית ליה טפי מוקצה לא גזר ור"ש דלא ס"ל מוקצה יגזר טפי משום מוקצה והוי סברות הפוכות. ולדידיה לא שייך סברת התוס' שכתבו שבשביל שאין רואין מומין הוי מוקצה טפי תליא סברת רואין מומין במוקצה ואין דין שיחמיר בה ר' שמעון יותר מר"י דמחמיר טובא במוקצה

ועוד תמוה שנתן טעם לאסור ראיית המומין בשביל איסור המוקצה שמא יבא לשחוט המוקצה ובבהמה שאסורה משום מוקצה הא ע"כ לא קאמר ר"י רואין מומין. אלא משום דבנולד בו מום מעיו"ט לאו מוקצה הוא וראוי הוא ביו"ט. אבל במום שנולד ביו"ט שאינו צורך יו"ט מהיכא תיתי לראותו ביו"ט הרי גבי הפרת נדרים נמי אמרו מפירין נדרים שהם לצורך שבת דוקא. וא"כ במום שנולד ביו"ט בלא"ה אסור לראותו כיון שהוא מוקצה אין צורך יו"ט בראייתן. וצ"ע ליישב

ואפשר לומר ליישב עפמ"ש בישוב פירש"י דודאי גם מומין שנולדו מעיו"ט יש לגזור אטו מומין שנולדו ביו"ט משום דאם יתירו אז הוי איסור מוקצה ושמא יבא לשחוט. אלא דבאמת כיון דמוקצה גופיה דרבנן א"כ הוי גזירה לגזירה. אלא די"ל דמכח הגזירה דרבנן אתי לידי איסורא דאורייתא, והיינו כשישחוט המוקצה דהוי שחיטה שלא לצורך אוכל נפש והוי מלאכה דאורייתא. אלא די"ל דכיון דעביד איסורא דאורייתא אפשר להתיר לו כזית בשר בכדי שלא יעבור אדאוריתא. וא"כ י"ל דפליגי ר"י ור"ש בהך סברא ולא הוי סברות הפוכות דר"י ס"ל דשרינן איסור מוקצה בכדי שלא יעבור אדאורייתא ור"ש ס"ל דלא שרינן וכיון דאיכא למיתי לידי איסורא דאורייתא ולהכי גמר. וא"כ שיעור לשונו כך שלכך אין רואין מומין שנולדו מעיו"ט פן יבא לשחוט ולראות מומין שנולדו ביו"ט. ואף דמשום ראיית המומין אין לגזור. מ"מ יש לגזור פן ישחוט הבהמה דאתי לשל תורה. ועיין בחידושי (דף ג')

ולשון הראב"ד מגומגם ג"כ שכתב ואפילו נולד לו מעיו"ט אין רואין אותו לכתחילה כו' עכ"ל. משמע דס"ל בדיעבד בקרו מבוקר. ובגמרא מסיק דאדא בר אוכמי הוא דמשבש. ותני ולמסקנא אינו מבוקר אף דיעבד

גם דברי המ"מ תמוהים שכתב שי"א דבדיעבד מופר לשוחטו. והוא תמוה דמפורש בש"ס דאינו מן המוכן אפילו בדיעבד אפילו נפל בו מום מעיו"ט. ואפשר לומר דבלא"ה בנפל בו מום מעיו"ט ודאי אין רואין דהו"ל לראות מאתמול. לכן אפילו דיעבד אסור כיון דאין רואין מומין שנפלו מאתמול ע"כ אסור משום מוקצה. מיהו לר"י לשיטתיה דמקיל במכשירין אפילו באפשר לעשותן מעיו"ט שפיר ס"ל דרואין מומין ביו"ט. והשתא למאי דמשמע לקמן (דף כ"ח) בהא דאין משחיזין הסכין דהוי הלכה ואין מורין כן. א"כ הלכה כר"י במכשירין בדיעבד רק לכתחילה אין מורין כן. שפיר י"ל דבלא"ה במוקצה א"א שיקיל ר"י יותר רק טעמא משום דמקיל בראיית מומין משום דמקיל במכשירין שאפשר לעשותן. אבל ר"ש ס"ל דאין להקל במכשירין שאפשר לעשותן מערב לכן הוי מוקצה. ואם כן לדידן דקיי"ל הלכה ואין מורין כן בסכין. א"כ בדיעבד מקילינן אף באפשר לעשותן מעיו"ט. עי' (בפ"ד מיו"ט) בכ"מ באריכות. א"כ שפיר י"ל דשרי בדיעבד אם ראה כיון דקיי"ל בהא כר"י רק דלכתחילה אין מורין כן

בפירש"י בד"ה ואם לאו א"נ כו' לא יעלה בהערמת שחיטה ומתני' כו' עכ"ל. לכאורה נראה ליישב דודאי לעיל דנקט בכור שנפל לבור נהי דמשני דס"ד לערים היינו דמש"ה נקט פלוגתייהו בנפל לבור אבל הך דלא יעלנו בהערמה אינו חידוש כ"כ דמה"ת יערים דמסתמא יש בו מום דמאין הרגלים ואי משום דנפל ובנפילה עלול הוא שיפול בו מום הא לר"י מום הנעשה ביו"ט לא מהני דמ"מ מוקצה הוא משא"כ לר' דלית ליה מוקצה שפיר י"ל לא ישחוט דלא יעלהו בהערמת שחיטה והיינו שיהא רצונו לשחטו דלר' שפיר י"ל שיערים דמסתמא הנפילה עשתה בו מום והנפילה שביו"ט נמי כדאי להתיר על ידה במום שנפל ביו"ט

בגמרא הרי אמרו אין רואין מומין ביו"ט. הך ברייתא ס"ל דבנולד מום מעיו"ט דוקא לכתחילה אין מבקרין ואם בקרו מבוקר. אלא דיש לתמוה הא במתני' נקט נמי אינו מן המוכן אף דמיירי במום שנולד מעיו"ט ואף די"ל דזה להדיוקא נמי שדייק ר"נ ב"י לקמן מ"מ מאי ס"ד דאביי. ונראה דבמתני' י"ל דאמר הכי לדברי ר' יהודה