שמחת יום טוב קיז

להשליכה לכלבים דמקרי מוקצה מחמת שאסור באכילה

בפירש"י בד"ה אם יש מאותו המין במחובר אסורים משום מוקצה כו' עכ"ל. ובכדי שיעשו פירש שלא יהנה ממלאכת יו"ט. וקשה א"כ טעמא דמוקצה ל"ל לימא בכולו הטעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט. ונראה דבלא"ה קשה לר' פפא לעיל (דף ג') דמתרץ על ספיקא אסורה. ופריך הא ספיקא דרבנן הוא. ודחק רב פפא לאוקמה בספק טריפה ש"מ דס"ל גם בדבר שיל"מ ספיקא דרבנן לקולא ובלא"ה קשה איך יחלוק רב פפא על ספק מוכן שאסור והתוס' הקשו לעיל למ"ד משום מוקצה. ותירצו דמוקצה כעין דאורייתא. ודחוק אדרבה מוקצה חשוב אין לו עיקר מן התורה לענין ביטול לעיל (דף ד' ע"ב). לכן נראה דגם ר"פ ס"ל בדבר שיל"מ ספיקו לחומרא. אלא מיהת בהך דס"ל לאמוראי משום פירות הנושרין או משקין שזבו שגזירה רחוקה היא. אלא דמ"מ חייש שמא יעלה ויתלוש או שמא יסחוט: וא"כ אין האיסור רק דלא ליתי לאיסור תולש או סחיטה. וא"כ סגי לאסור בודאי ותו לא אתי לאיסור תלישה וסחיטה. וכמ"ש לעיל בחידושי. לכן הקושיא כיון דכל ספיקא דרבנן להקל לא היה להם לחכמים לגזור על הספק שאפילו נתיר הספק לא יסתעף מזה איסור התלישה ולא יהיה בו שום איסור בספק עד שנאמר ספיקא בדבר שיש לו מתירין להחמיר שאם לא נגזור על הספק לא יבא לגזירת האיסור. והשתא בספק מוכן שאיסור מוקצה כבר ישנו גם ספיקו אסור בדבר שיש לו מתירין ואין צריך לדחוק דמוקצה כעין דאורייתא והיינו טעמא בספק מוכן. והשתא נראה דקשיא לרש"י אם נימא כל הטעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט וצריך לפרש מה בכך שנהנה ממלאכת יום טוב. וצ"ל דאם כן יצוה לנכרי לצוד ביו"ט

אלא דקשה לפ"ז דיו שנגזור בודאי ניצוד ביו"ט אבל על הספק לא היה להם לגזור כלל דאפילו נתיר הספק שוב לא יאמר לנכרי לצוד ביו"ט שהרי הודאי אסור. וכי יאמר לנכרי שיבא לכלל ספק דודאי לאו ברשיעי עסקינן דא"כ אפילו נגזור מ"מ יעבור. וע"כ הטעם דלא משמע ליה איסורא לאמר לנכרי אבל אחר שכבר אסרו הודאי לא שייך שיאמר לנכרי. וע"כ הספק אסור משום מוקצה וכפירש"י אלא דבודאי יש לאסור גם בלילה שלא יהנה ממלאכת יו"ט יאמר לנכרי שיהיה מוכן לו מיד במוצאי יו"ט. וכיון דבודאי אסור מסברא בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט. א"כ לא שייך להתיר בספיקא שלא יצטרך בכדי שיעשו כיון דסגי בזה שלא יאמר לנכרי דכיון דכל היום אסור מדינא ספק מוקצה דהוה דבר שיש לו מתירין ומחזיקין הספק לחומרא שמא ניצוד ביו"ט. א"כ לא שייך לתפוס הספק לענין כדי שיעשו שתתלה שניצוד מעיו"ט כיון שכבר נאסרו והחזיקו הספק לחומרא לא חילקו חכמים בענין בכדי שיעשו בין ספק לודאי דהוה כתרתי דסתרי

וארווח לן בזה דברי הסמ"ג שנתקשו בו ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם והביא ג"כ בחדושי הלכות יו"ט למרן ד"ז הגאון ז"ל. וז"ל והנה הסמ"ג כתב בשם רבינו תם פירות שליקט הנכרי והצד דגים אם בשביל ישראל בכדי שיעשו וכו' ואם הפירות דהיום נתלשו אינם ידועין אם נתלשו בשביל ישראל או ידועים דנתלשו בשביל ישראל אך אינם ידועים אם נתלשו בחול או ביו"ט הוה ספק מוכן ואסור אבל למוצאי י"ט קיימ"ל כשמואל דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו ומותר ע"כ. ונתקשו בו כל הפוסקים הא קיימ"ל אם יש במינו במחובר אסור בכדי שיעשו אפילו מספק כדאמר הכא. והמג"א (סי' תקט"ו ס"ק י"ב) תירץ היש"ש דיש ג"כ ספק אם במינו במחובר. וכתב המג"א שהוא דוחק. גם תירץ המג"א דמיירי שעכו"ם מביא דורון מסתמא הביא מן המשובח שנלקט היום וגם זה דחוק וכי כל הפירות שמוכר בחזקת שנלקטו היום ועוד אם הביאן בתחילת ליל יו"ט שיש ספק שמא ניצודו בלילה או ביום סמוך לערב שהם ג"כ משובחים אטו נימא דלא בעי כדי שיעשו. וגם בדברי ד"ז הגאון הנ"ל תירץ בדברים רחוקים שאינם רק בדרך פלפול שנאמר רוב מוכרין ביומן ויש חילוק בין בא ישראל לבית נכרי הוה קבוע

אלא הדבר ברור דמשמע ליה להסמ"ג דמספיקא אין להחמיר להמתין בכדי שיעשו כמו דתולין לקולא שמא חוץ לחומה לנו. אלא דר"פ ס"ל כאן דבעינן בכדי שיעשו היינו אפילו בספק. וזהו כיון שכבר נאסר ביד הישראל ונתחזק באיסור שביום טוב נלקט גם לענין בכדי שיעשו אסור כמו ודאי. אבל אם הביא הנכרי במוצאי יו"ט הדורון ויש ספק אם נלקט מן המחובר ביו"ט או מערב יו"ט שלא אתחזק האיסור בהא לא מחמירין בספיקא להמתין כדי שיעשו ותלינן לקולא

וגם לפי ר"ת דהוא מארי דהאי דינא דסמ"ג הנה הוא מפרש כפי' ר"י וכמ"ש הרא"ש בשם ר"ת דלהכי צריך להמתין בכדי שיעשו שמא יאמר לנכרי להביאם ביו"ט כדי שיהיו מוכנים לערב מיד. לכן בהביאם הנכרי ביום טוב אסורים גם בלילה בכדי שיעשו מכח הך חששא. ואפילו בהביאן הנכרי ביו"ט ויש ספק שמא ניצודו ביו"ט, כיון דביו"ט אי אפשר להתירן שיש לחוש שיאמר לנכרי להביא ביום טוב, וביו"ט עצמו ודאי אסורין משום מוקצה אפילו בלא חששא דיאמר לנכרי דהא אפילו ניצוד מאליו אסור אהני סברא דיאמר לנכרי שיביאן ביו"ט כדי לאכלם לערב ומה"ט אפילו הביאם מיד בערב שאין כדי שיעשו וליכא ספק שבודאי ניצוד ביו"ט צריך להמתין בכדי שיעשו מאחר דודאי ניצודו ביו"ט ואם נתיר לו היכא שבודאי ניצודו ביו"ט אתי למישרי אפילו הביאם ביו"ט עצמו. לכן החמירו שאם אין ספק שצדן ביו"ט צריך להמתין בכדי שיעשו. אבל היכא דהביאן הנכרי במוצאי יו"ט ויש לתלות שמערב יו"ט נלקטו, שפיר תלינן לקולא ולא גזרינן שיאמר לנכרי להביאן ביו"ט שאם יביאן ביו"ט יהיו אסורין בכדי שיעשו. ולא התיר ר"ת רק כשמביאן במוצאי יו"ט בתוך שיעור בכדי שיעשו דבהא תלינן לקולא כיון שכבר אסרו במביאן ביו"ט אין להחמיר כלל במביאם במוצאי יו"ט מספיקא דלא אסרינן מספיקא רק כשמביאן ביו"ט דאתחזק בהו האיסור לאוסרן ומחזיקין החשש שניצוד ביו"ט אהני להאריך הזמן עד כדי שיעשו כאילו ודאי ניצודו ביו"ט. אבל כשמביאן במוצאי יו"ט שלא נתחזק האיסור כלל לתלות שניצודו ביו"ט תלינן לקולא שאין בהם איסור כלל. וכמו דתולין לקולא שהם תוך התחום וחוץ לחומה לנו. ומה שהוא בלשון הסמ"ג אותו יום אסורין משום ספק מוכן אבל מותרים למוצאי שבת מיד שם קאי לקנות מן הנכרי באותו היום אסורין משום ספק מוכן אבל למוצאי שבת מותר לקנות ממנו מיד. ובודאי אם קנה באותו יום שכבר עמדו עליו באיסור ספק מוכן, גם מוצאי שבת אסורים בכדי שיעשו. ואע"ג דהסמ"ג ראייתו מחלילין, ושם מיירי שהנכרי הביא החלילין בשבת, י"ל דהחלילין לא שייך לומר שעמדו עליו באיסור ספק חוץ לתחום בשבת דאין ראויין לשבת כלל. אבל במידי שהיה תחת יד ישראל ונאסר עליו בשבת כגון פירות אם הובאו לישראל ונאסרו עליו משום ספק מוכן צריך להמתין בכדי שיעשו, וכמפורש הכא בדברי ר"פ. כן י"ל ברור בדעת הס מ"ג. ועמ"ש בסמוך בתוס'

בתוס' בד"ה ולערב כו' והקשה הר"י לפירש"י דפירש דלכך בעינן כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט א"כ המבשל בשבת כו' עכ"ל. והרא"ש תירץ דיותר החמירו בנכרי שמביא מאילו הישראל עצמו עשה בשוגג דמילתא דלא שכיחא לא גזרו. ובאמת קשה לי לדעת התוס' שאין מחלקין מ"מ הא איתא בהדיא בשבת (דף י"ח ע"ב)