שמחת יום טוב קטו

דאזיל בתר איפכא ממילא הלכה כת"ק בכל ספק מוכן. ובאידך לישנא אמר הלכה כר' יהושע אפילו לדידיה דלא אלימא החזקה. יש לומר דמכל מקום ספק מוכן אסור. ודוק היטב

ע"ב גמרא הא גופא קשיא כו'. והקשה המהרש"א דנימא בספיקא מותרין בטלטול ולא תקשי הדיוקים דבערב יום טוב מותרים אפילו באכילה וביו"ט ודאי אסורין אפילו בטלטול ובספיקא מותרים בטלטול ואסורים באכילה. ועיין פ"י שדחק . ולי נראה דבלאו הכי קשה דתקשי ליה בפשיטות ארשב"א מאי קמ"ל במצאן מקולקלין ביו"ט בידוע שביו"ט ניצודו וע"כ מיירי שראה משחשכה ולא היו מקולקלים. ובהא ודאי קשיא פשיטא, דבשלמא ברישא במצאן מקולקלין מערב יו"ט בידוע שניצודו מעיו"ט, קמ"ל רבותא דסמכינן אהא דנתקלקלו דבודאי מעיו"ט ניצוד וכמו שנראה מפירש"י בד"ה הלכה כרשב"א. אבל הך דבא ומצאן מקולקלין ביום טוב ובדק משחשכה ולא היו מקולקלין בהא ליכא שום רבותא. לכן נראה דחדא בחברתה מיתרצא. דודאי אסיפא לחודא לא קשיא ליה. די"ל דלדיוקא אתי. דדוקא במצאן מקולקלין ביו"ט הא דאסירי דהוה ודאי אבל מספיקא מותרת. והשתא כיון דמסיפא לא שמעינן רק מדיוקא דמותרת מספיקא. א"כ ל"ל דלפי האמת הדיוקים כך בודאי מערב יום טוב מותרת אפילו באכילה ובספיקא אסור באכילה ומותר בטלטול תקשי ל"ל הסיפא כלל דמרישא לחוד דמוכח דספיקא אסור אפילו בלא סיפא לא נידוק רק דספיקא אסור באכילה אבל טלטול לא נידוק מרישא שיהיו אסורים בטלטול וא"כ א"צ לסיפא כלל. דרישא דנקט בידוע מערב יו"ט. משמע מספיקא אסורה. ובלא סיפא נמי לא נאסור טפי מאכילה דדיוקא לא מוכח טפי וא"כ סיפא ל"ל לגמרי. דליכא למימר דסיפא אתיא לאשמועינן דספיקא מותר בטלטול. דנשמע מרישא דודאי מותר באכילה כדאמר בידוע אבל באין ידוע עכ"פ באכילה אסור. ומשני סיפא קאמר נעשה, ואסורים מספיקא כאילו ניצודו ביו"ט, אסורין אפילו בטלטול. ודו"ק. ועיין בסמוך

שם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"א. פירש רש"י דאמר ספק מוכן אסור והיכא דמצאן מקולקלין כו' יש לסמוך. וקשה הא כבר אמר לעיל הלכה כר' יהושע. ואי משום הא דיש לסמוך במצאן מקולקלין לימא הלכה כרשב"א ולא יצטרך לומר אין הלכה כר"ג או הלכה כר' יהושע. גם קשה הא גם ת"ק סבירא ליה ספק מוכן אסור וצ"ל דעיקרא קמ"ל משום דסמכינן אמצודות אם מצאן מקולקלים. והה"מ (בפ"ב מהלכות יו"ט דין ח') כתב שלא הזכירו הרי"ף והרמב"ם הך דמצא מצודות מקולקלות לפי שדבר פשוט הוא. ותמהו עליו דא"כ מאי קאמר שמואל הלכה כרשב"א הא ת"ק נמי ס"ל דספק אסיר. וע"כ עיקר רבותא דסמכינן אמצודות. והיה להם להזכיר זה. ואפשר לומר דס"ל לשמואל דת"ק ורשב"א. דת"ק קאמר אין שוחטין מן הרשתות משמע דטלטול שרי בספיקא. ורשב"א סבירא ליה דאסור כמו שניצד ודאי ואף בטלטול אסור . וזה כבר ידענו ממ"ש במשנה שלא יטול מהם. משמע אפילו טלטול אסור

עוד אפשר לומר דת"ק אמר שוחטין מן הניגרין אבל לא מן הרשתות. וקשה למה לא אמר הניגרין מותרין והרשתות אסורין. לכן אפשר לומר דת"ק ס"ל דספק מוכן מותר אלא דמ"מ אין שוחטין. והיינו למאי דאיתא לעיל (דף ח') דכוי אין שוחטין אותו ביו"ט משום דאפר כירה מוכן הוא לודאי ואינו מוכן לספק. א"כ י"ל דדוקא אין שוחטין קאמר משום דהאפר המוכן אינו מוכן לספק וכאן נמי ספק, ספק ניצוד ביו"ט ספק ניצוד מערב יו"ט, ומ"מ אין שוחטין משום כיון דספיקא הוא אם ניצוד עיו"ט הוה העפר מוכן וספק ניצוד ביו"ט א"כ מערב יו"ט הו"ל ספק ואינו מוכן לספק. ורשב"א ס"ל דספק מוכן אחור. א"כ זה אין צריך הרמב"ם להזכירו שכבר הזכיר דספק מוכן אסור ובכיסוי ס"ל דמוכן גם לספק רק משום התרת חלבו אין שוחטין את הכוי רק אסור משום ספק מוכן דאסור אבל מוכן גם לספק

ועוד י"ל דשמואל ודאי כפשטיה קמ"ל הלכה כרשב"א אף דכבר אמר הלכה כר' יהושע לעיל, מ"מ קמ"ל הכא דספק כאילו ודאי ניצודו ביו"ט. ונ"מ דניהו דפסק לעיל דספק מוכן אסור ביו"ט י"ל דהיינו מספיקא ומ"מ בספק ספיקא שרי אע"ג דדבר שיש לו מתירין הוא מ"מ י"ל דמותר בס"ס קמ"ל רשב"א דהוה כמו ודאי דאפילו איכא עוד ספיקא לא מהני ס"ס בדבר שיש לו מתירין. וזה כבר יצאו בו הרי"ף והרמב"ם במה דפסקו בנכרי שהביא דורון אם יש במינו במחובר אסור מספיקא. ואפילו ביו"ט שני דהוה ספק ספיקא ספק יום טוב ספק חול ואת"ל יום טוב שמא ניצוד מערב יו"ט. א"כ כבר השמיענו כזאת דספק ספיקא אסור במוכן וא"צ להעתיק הך הלכה דכרשב"א. דכבר מוכח ספק מוכן דאסור אפילו ביום טוב שני. והך דמצודות פשוט ולא צריך לאשמועינן כמו שכתב המ"מ. וע' בסמוך. ודו"ק

שם מותרים למאי רב אמר מותרין לקבל כו' לכאורה קשה דמאי נ"מ כיון דפסקינן כרבנן דאסור. לכאורה אפשר לומר דמאן דס"ל מותרין באכילה י"ל דבטלטול ת"ק מודה דשרי ולא פליגי רק באכילה ולמאן דאמר מותרין לקבל ממילא למאן דאסר אפילו בטלטול אסורים. אלא דקשה איך אפשר לומר דלת"ק שרי בטלטול הא לא יטול מהם תנן משמע דאפי' בטלטול אסור. וצ"ל דודאי כבר כיילי הרי"ף והרא"ש דכל דאסור באכילה הוה מוקצה גם לטלטול והיינו משום דלא חזי למידי ומאן דשרי בטלטול ס"ל דלא אמרינן מוקצה לענין טלטול וכדאיתא כה"ג פרק מפנין (דף קכ"ח) במוקצה לטלטול ס"ל כר"ש. וא"כ א"ש דלא יטול מהם היינו משום דכבר כתבו התוס' בריש מכילתין דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי ואפילו למאן דלית ליה מוקצה אסורים בטלטול אפילו בספיקא אבל שאר ספיקא שאינו מוקצה רק מחמת שאינו ראוי לא אמרינן ביה מוקצה רק בודאי ניצוד ביו"ט אסור אפילו בטלטול משום מוקצה דמחוסר צידה אבל בספיקא שמותר לטלטל רק מכח שאינו ראוי מחמת ספק לא הוה רק כמוקצה בעלמא לטלטול ובהא ס"ל דשרי

ובהכי ניחא מה שהקשה המהרש"א מאי קשיא הדיוקים נימא דמספיקא בטלטול שרי ובאכילה אסורים. ולפמ"ש ניחא דבמצודות דהוה מוקצה דבעלי חיים לכ"ע אסורים בטלטול דהא ביונים לא יטול אא"כ נענע אע"ג דראויים לאכילה לגמרי דב"ש ל"ל מוקצה ומ"מ מוקצה דבע"ח חמיר טפי א"כ במוקצה דבע"ח היכא דהוה מוקצה אפי' באכילה אסורים ולפ"ז אפי' מאן דס"ל לר"ג מותרים לקבל. י"ל דר"ג אינו מתיר רק בדגים דלאו בכלל מוקצה דב"ח נינהו שא"צ שחיטה אבל בבעלי חיים אי אסורים באכילה גם בטלטול אסורי. וכן ספק מוכן דמתיר היינו במידי דלאו בעלי חיים הוא כגון ספק נלקט במחובר וכדומה. ודו"ק היטב

שם אלא בכוורי דאדימי ופירי דכבישי בירקא. ופירש"י דהני ודאי מוכן הם. והתוס' הקשו פשיטא דמותרין ולדידי קשיא טפי דממה דאדימי וכבישי בירקא אכתי איך מוכח שודאי מעיו"ט הם. ורש"י פירש שניכרין שמעיו"ט הם ואינו מובן במה ניכרין. לכן לפענ"ד נראה ע"פ שמבואר בא"ח (סימן תקי"ג) בעכו"ם מסיח לפי תומו על הבצים שנולדו מעיו"ט נאמן דמל"ת נאמן בדרבנן כן הוא במרדכי. ולכאורה קשה מנ"ל דנאמן דהא חזינן בדבר שיש לו מתירין ספיקא אסור. א"כ ע"כ הוה כמו דאורייתא וגם אפילו באלף לא