שמחת יום טוב קיד

בגמרא מעשה לסתור. ויש לדקדק נימא דדוקא במצודות חיות של ישראל דזהו אסור מספק דהוה דבר שיל"מ אבל בנכרי שהביא דורון לא שייך דשיל"מ דשמא למחר יחזור בו הנותן. וא"כ י"ל מספיקא שרי דלא מקרי דשיל"מ שמא למחר לא יתן לו ונפסד המתנה ולא גרע מאילו המאכל מתקלקל דלא מקרי דשיל"מ. כדאיתא ביו"ד (סימן ק"כ). וכן מצאתי סברא זו בצל"ח דבמתנה לא שייך דבר שיש לו מתירין מטעם שכתבתי. וא"כ י"ל דבאמת הכי קאמר מותרין הם אילו הייתי רוצה לקבל לא היה שייך בו דשיל"מ אלא שאין רצוני לקבל ממנו. וכיון שאינו חושש למתנה ממילא יש לאסור מספק כמו בדבר שיל"מ. מיהו כולה סוגיא לקמן בנכרי שהביא דורון משמע בספיקא אסור ואפשר לומר בזה ליישב פירוש הרמב"ם במשנה זו שעובדא דר"ג מיירי בניצודו ודאי ביו"ט. אלא שתמוה דהא מסיק הש"ס דפליגי בספק מוכן. לכן אפשר לומר דס"ל להרמב"ם דפליגי בהכנה דאורייתא והיינו בניצודו בשבת ויו"ט אחר שבת. י"ל דאי הכנה דאורייתא א"כ ספיקא נמי אסור ביו"ט אחר שבת. דספיקא דאורייתא הוא וממילא בכל יום טוב אסור גזירה יו"ט אחר שבת כדלעיל בריש מכילתין. ור"ג ס"ל הכנה דרבנן לכן בספק מוכן ביו"ט אחר שבת מותר מטעם ספיקא דרבנן. א"כ ביו"ט דעלמא אפילו ניצוד בו ביום מותר לר"ג. כיון דס"ל דהכנה אינה אסורה מן התורה . וא"כ ממילא ביו"ט דעלמא שרי וא"כ א"ש דר"ג מיירי בניצודו ביו"ט רק ביו"ט דעלמא. דר"ג ס"ל ספק מוכן מדאורייתא שרי. א"כ ביו"ט דעלמא מותר אפילו ודאי ניצוד ביו"ט דלא גזרינן אטו יו"ט אחר שבת כיון דהכנה דרבנן לר"ג. ומוכח לה הרמב"ם דבספיקא אין שייך דשיל"מ בדורון לכן ס"ל דבודאי איירי. כן יש להליץ בדברי הרמב"ם שלא יהיו נגד הסוגיא המפורשת, ודוק. מיהו כולה סוגיא משמע לקמן בדורון נמי מקרי דשיל"מ. והטעם דעכ"פ יכול להניחו אצלו והישראל יאכלם למחר

שם מעשה לסתור. והקשה הפני יהושע דילמא בשל נכרי שאני דשל נכרי א"צ הכנה כדאיתא בירושלמי ובאמת נראה כל הסוגיא דנכרי שהביא דורון דגם בשל נכרי איכא איסור מחובר והה"ד מחוסר צידה. וגם בכל הפוסקים אף (דבסי' תצ"ח ס"ג) דפסק דשל נכרי א"צ הכן מ"מ כולם אסרו בנכרי שהביא דורון אם יש במינו במחובר וכן מחוסר צידה. לכן נראה דודאי מוקצה לא שייך בשל נכרי כגון גרוגרת וצמוקים שאין הנכרי מקצה שום דבר מדעתו אבל מה שהוא מוקצה מחמת חסרון מלאכה כגון מחובר ומחוסר צידה הוה מוקצה אף שאח"כ תלשו הנכרי או צדו. והר"ן גופיה שכתב בנכרי שהביא דורון הטעם משום מוקצה. ואעפ"כ כתב בשלהי מכילתין דאין מוקצה בשל נכרי דאין עכו"ם צריך הכן. ונראה הטעם דבשלמא במידי דמהני הזמנה י"ל דתליא בדעתו דלאו דעתיה עליה שהקצהו מדעתו שייך לומר בשל נכרי א"צ הזמנה שאין הנכרי מקצה מדעתו שום דבר אבל במחובר ומחוסר צידה דאפי' הזמינו בפירוש לא מהני ליה הה"ד בשל נכרי אסור דלא עדיף מהזמינו בפירוש. זה נ"ל ברור

שם מעשה לסתור. לכאורה קשה למאי דמסיק בגמרא דר"ג אמר מותרין לקבל אין כאן מעשה לסתור דת"ק קאמר לא יטול מהם היינו לאוכלו אבל לקבל מותרין כדמסיק רב. וי"ל דמ"מ לא שייך להביא מעשה להתר על לשון איסור ובאמת קשה אמאי מותרין בטלטול אם אסורים באכילה דלא חזו למידי. לכן אפשר לומר דאפילו לרב דס"ל מותרים לקבל י"ל מדהתיר הטלטול מסתמא ס"ל דהוה כמו בא מחוץ לתחום דמותר לישראל אחר לכן מותרין בטלטול. וא"כ א"ש דל"ל דמותרין בטלטול דא"כ איך נקט לא יטול מהם הא יכול ליטול מהם בשביל אחר שלא פירס המצודות אלא משמע דלכ"ע אסירי ור"ג דמתיר ס"ל דמותרין לאחר. ובזה ניחא פירש"י שפירש אין רצוני לקבל בשביל שהיה שונאו ולא פירש בפשיטות שלא רצה לקבל ממנו בשביל חומרא וכדומה. ולפ"ז י"ל כיון דמותרין לאחר היה לו ליתנם לאחר עכ"פ לזה פירש"י שהיה שונאו דבשביל חומרא היה נותנם לאחר שמותרין לר"ג ביו"ט אלא ודאי בשביל שהיה שונאו. מיהו בפירש"י יש לומר בפשיטות מדלא הניחן עד הלילה על כרחך לא ביקש לקבל ממנו. ודו"ק

שם חסורי מחסרא וכו' ספק מוכן אסור ור"ג מתיר לכאורה יש לדייק דהו"ל לומר בקיצור ור"ג מתיר ומעשה בר"ג ולמה חור לפרש ספק מוכן להגדיל החסרון . וגם קשה למה לא אמר הלכה כת"ק ונראה דלכאורה היה נראה דר"ג ור' יהושע הפכו שיטתם דגבי משארסתני נאנסתי בכתובות (דף י"ב) פליגי דר"ג ס"ל דנאמנת ור' יהושע אמר לא מפיה אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעולה עד שלא תתארס. ובגמרא שם דטעמא דר"ג דאזיל בתר חזקה דגופא דאמרינן השתא נאנסה ומהני אפילו לאפוקי * ור' יהושע לא אזיל בתר * ממונא חזקה דגופא במקום דאיכא חזקה דממונא עכ"פ ר"ג ס"ל דחזקה דגופא אלימא לאפוקי ממונא. וא"כ עדיפא מרובא. דבריש פרק האשה שנתארמלה דפריך וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא מייתי ראיה נמי תהימן. וכתבו התוס' דלרב פריך דאזיל בממון אחר רוב וכן משמע בב"ב. עיין בחידושי שם. ובספרי יע"ח הנדפס . א"כ משמע דחזקה דגופא עדיף מרובא. והנה הך ספיקא דספק מוכן דקאי אמתני' דספק ניצוד מעיו"ט ספק ניצוד ביו"ט. א"כ אי אזלינן בתר חזקה דגופא י"ל השתא ניצוד ואסור. א"כ מסברא כיון דלר"ג אלים ליה טפי חזקה דגופא מלר' יהושע א"כ לר"ג יש לאסור טפי דאלימא ליה טפי חזקה דהשתא ואמרינן עכשיו ניצוד ביו"ט. וא"כ י"ל אי הוה קאמר חסורי מחסרא רק ור"ג מתיר ה"א שר"ג שמתיר ע"כ אפילו בודאי ניצוד ביו"ט מתיר דהא אלימא ליה חזקה דגופא ומספיקא נמי י"ל השתא ניצוד ואפ"ה מתיר ס"ד דטעמא דמתיר הוא משום דס"ל דאפילו ודאי ניצוד ביו"ט מותר. ובאמת לא ס"ל לתלמודא שיהיה מי שמתיר דבר שניצוד בודאי ביו"ט כדפריך לקמן ע"ב בפשיטות. לכן מגיה במתני' ספק מוכן אסור והשתא י"ל דבלא"ה בברייתא זו דנזכר ספק מוכן בלשון חכמים . א"כ לכאורה קשה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים. וכה"ג מקשי' לעיל (דף י"א)

אלא נראה דרב יהודה אמר שמואל לשיטתיה דפסק בפ"ק דכתובות גבי משארסתני נאנסתי כר"ג דאזיל בתר חזקה דגופא אפילו יש חזקה דממונא כנגדה. גם הכא קמ"ל שמואל משום דפסק בכתובות כר"ג למיזל בתר חזקה דגופא ממילא הכא אין הלכה כר"ג משום דשמואל גופיה פסק כר"ג לענין ממונא. וא"כ החזקה עדיף מרובא משום הכי הכא ס"ל אין הלכה כר"ג וברייתא דמפורש דר' יהושע פליג עם ר"ג שהוא יחיד ובכתובות פסק שמואל גופיה כר"ג ושם איתא ר"ג ור"א אומרים נאמנת א"כ כיון דטעמא משום חזקה דגופא אין חידוש אם יאמר אין הלכה כר"ג הוה ס"ד משום דלא מסתבר טעמא דאזיל בתר איפכא דלדידיה דחשיבא חזקה דגופא איכא למימר השתא איתציד. וא"כ היכא דאיכא ספיקא דלית בה חזקה דהשתא ס"ד להתיר קמ"ל הלכה כר' יהושע דאפילו בלא חזקה דגופא דר' יהושע לא אלים ליה חזקה דגופא כמו לר"ג מ"מ הלכה לאסור ספק מוכן אפילו בלא חזקה דגופא כגון ספק אחר שאין בו חזקה כגון ספק הבא ממחובר ספק מן התלוש. ובלישנא קמא דקאמר אין הלכה כר"ג היה אפשר לפרש משום דלא מסתבר טעמיה דאיהו גופיה אזיל בתר חזקה דגופא. וא"כ בלא חזקה דהשתא לא מוכח משמואל לאיסור. אלא דממילא משמע כיון דאין הלכה כר"ג דלא מסתבר טעמא דר"ג