שמחת יום טוב קיג

משום הזמנה דלא מהני מאחר שהם מכוסים לא יוכל לתפוס הדג שהזמינו מיד ולא איירי הרמב"ם בזה וצריך לעשות סימן בקשירת חוט שלא יצטרך רק לתפוס הדג בחוט וכמ"ש המהרש"ל אלא בסוכר אמת המים הכין את כולם אבל בביבר שאין רוצה להריק הביבר רק ליטול מה שצריך ועומדים לגדל לא שרי ליקח כלל שצריך הזמנה. ובלא"ה ס"ל להרמב"ם דמוקצה צריך רושם ובכה"ג די"ל טפי מטלטל ושביק צריך לעשות סימן שלא יטלטל אחרים ולא דמי לסוכר אמת המים שדעתו על כל שימצא ודוקא בחי' שקיננה בפרדס א"צ הזמנה שאינה עומדת לגדל אבל בביברין שעומדין לגדל פשיטא שצריך הזמנה ובדגים לא מהני הזמנה שהם מכוסים וא"א שלא יושיט ידו רק במה שהזמין אבל אם קושר חוט ואין צריך לבקש רק החוט ומושכו בחוט אפילו להרשב"א שרי . כן נ"ל. וזכינו לעשות שלום בין הפוסקים. ונראה נכון וברור לדינא. ועיין (בסי' תצ"ז סעיף י') ובט"ז (ס"ק ז'). והנלענ"ד כתבתי ועיין מ"ש בסמוך

שם הלכה מכלל דפליגי. וקשה דילמא אין ה"נ פליגי כל שאומר הבא מצודה ולת"ק סגי במטי בחד שחי' דהא רש"י פירש לעיל די"ל דפליגי. ועיין במהרש"א שכתב דרש"י מספקא ליה. והנלענ"ד עפמ"ש לעיל דודאי לרבה בר רב הונא דמוקי בצפור דרור נראה דס"ל שאפילו אומרים הבא מצודה לאו צידה הוא לחייב דגם בפחות מצפור דרור טובי צ"ל הבא מצודה ואפ"ה ס"ל דאפ"ה מקרי ניצוד ועומד שהרי אינו חייב רק בצפור דרור אליבא דרבה בר רב הונא א"כ שפיר י"ל דרשב"ג פליג דכל שצריכין לומר הבא מצודה אפי' בצפור שאינו דרור לא הוה ניצוד. וצפור לבית אפילו אינו דרור מ"מ צריך לומר הבא מצודה. לכן שפיר י"ל לרבה דרשב"ג פליג. אבל אי ת"ק ס"ל דדוקא במטי' ליה בחד שחיא הוה ניצוד. אי אפשר לומר דרשב"ג פליג דכיון דמטי ליה בחד שחיא א"צ לומר עוד הבא מצודה. ולא מקרי אינו מחוסר צידה שיאסור רשב"ג. לכן בודאי לא פליגי ולרבה שפיר מספקא ליה דלא ידעינן באיזו אופן נקרא ביבר קטן. דלמאי דמוקי בצפור דרור ביבר קטן ודאי הוה אפילו אי לא מטי ליה בחד שחיא. והש"ס תופס הסברא דלא פליג רשב"ג. ונקט היכי דמי ביבר קטן לרשב"ג דנקרא אינו מחוסר צידה הוא כדמפרש לעיל. אבל לרבה ע"כ לאו הכי הוא. והיינו טעמא דהרמב"ם דפסק כרשב"ג לא הזכיר צפור דרור כלל . דאפילו בפחות מצפור דרור לא הוה ניצוד דעכ"פ צ"ל הבא מצודה. וכל זה ברור ודו"ק היטב

בתוס' בד"ה ותניא כו' וא"ת כל פטורי דשבת כו' עכ"ל . המהרש"ל כתב דכיון דבשבת פטור אבל אסור ביו"ט מותר לכתחילה לצורך אוכל נפש. וכבר כתב הפני יהושע שאין דבריו מוכרחים וכמה שבותים שביו"ט אף שהם לצורך אוכל נפש. עיי"ש בפני יהושע שביקש לחלק דהני לא הוו אלא מכשירין ולקמן מבואר בפרק המביא אין גוזזין הירק במספרים. ולי נראה דלא אמרינן פטורי דשבת פטור אבל אסור רק היכא דמצי למיתני מותר אמרינן דפטור היינו אבל אסור. אבל בצד אווזין לא שייך למיתני מותר דבשבת אין צריך להם ואפילו בטלטול אסירי אבל משום צידה אין ה"נ דמותר. ואפילו נימא שיהיה מותר לצודן אם ברחו להכניסם לפנים ובלא טלטול. מ"מ לא שייך לומר מותר דהוה משמע אפילו בטלטול אף דנימא דמשום הפסד מותר לצודן דהיינו להכניסן למקום משומר אם ברחו עכ"פ לא שייך מותר. ועיין באו"ח (ס"ס שי"ו) ובמג"א שם דהוה משמע אפילו ליטלם בידים. ועיין ברא"ש שבע"הע כתב שמותר לצודן לכתחילה. ובדעת התוס' נסתפק אם מותר לצודן ביו"ט. ולדעת התוס' שתירצו כיון דרשב"ג אמר בשבת כל המחוסר צידה פטור. משמע דהצד מתוכה חייב דכיון דפטור לענין שבת אלמא דלאו כניצוד הוא. וא"כ הצד מתוכו חייב,. וכתב לשיטת התוס' משמע דהצד אווזין פטור אבל אסור, ודחק להשוות דעת התוס' ולפענ"ד מוכרע שגם דעת התוס' דמותר לכתחילה ביו"ט. והוא דלפי ס"ד כתבו התוס' שפיר דמוכח דאיכא חיוב חטאת כיון דנקרא מחוסר צידה. אבל לפי האמת דמסיק הללו באין לכלובן. א"כ ע"כ מאי דקאמר רשב"ג לענין שבת המחוסר צידה פטור, אווזין ותרנגולין לאו בכלל מחוסר צידה הם כיון דפטור עליהם בשבת. משמע דחשובים כנצודים. דאי מקרי מחוסר צידה א"כ היה חייב עליהם בשבת. שזהו עיקר הוכחת התוס'. וע"כ אווזים ותרנגולים מקרי אינם מחוסר צידה. והשתא הא קאמר הכא בהדיא דמותר באיני מחוסר צידה ואווזים ותרנגולים לא מיקרי מחוסרים צידה מדחזינן דפטור עליהם בשבת. א"כ מוכח בהדיא דביו"ט מותר. וליכא ממוצע ביום טוב. דמאי דקרי רשב"ג פטור בשבת מותר ביו"ט

אלא דקשיא לן הך ברייתא דאין צדין עוף ואין נותנין לפניהם מזונות. אי מזונתן עליך אמאי אסור הא הכא שרי באווזין ותרנגולין. ואי באין מזונותן עליך מאי קשיא ליה עופות אעופות. לימא מתניתין במזונותן עליך וברייתא באין מזונותן עליך. וצ"ל דלא אהני טעמא דמזונתן עליך רק בעופות דבני תרבות נינהו כגון אווזין ותרנגולין ולאלו אין רגילין להכין ביברין. וברייתא מסתמא בעופות שאינם בני תרבות, ולהני צריך ביברין, ולא אהני מה דמזונותן עליך, רק באווזין ותרנגולין שהם בני תרבות, ובאלו נזכר כלוב, אבל בביברין אין מחזיקין עופות כאלה. ועיין בסמוך

בגמרא הללו באין לכלובן בערב ומזונתן עליך. ופירש"י הלכך כבהמה הן וחשיבו מזומן עכ"ל. ותמוה לי אטו מזונות גרמו לפטור מחיוב צידה. וצ"ל דכיון דרגילין עם בני אדם מחמת שנותנין להם מזונות בקל נתפסין ואין אומרים הבא מצודה. וקשה הא המקשה לא אקשי רק ממאי דפשיטא בהנך אווזין ותרנגולין אומרים הבא מצודה, וע"ז לא תירץ כלום. דלפי התירוץ אין אומרים הבא מצודה בהנך, ומעיקרא מאי קשיא ליה וצ"ל דמ"מ דאף דלפעמים אומרים הבא מצודה מ"מ בעת שצריכין למזונות כיון דמזונתן עליך ומתקרבין למזונות אינן אסורים משום צידה. וכמו שפי' רש"י טל הללו באין לכלובן מערב וחשובי ניצודין אפילו חוץ לכלובן. ואפשר לפרש בזה סברת הראב"ד לאסור בדגים טפי לפי שמכוסין מן העין ואין רגילין עם בני אדם מה שאין רואין אותן, לכן חשיב טפי צידה אפילו אין אומרים הבא מצודה ונצודנו. אלא דלפ"ז לא אתי שפיר הך דסוכר אמת המים. לכן מחוורתא כמ"ש לעיל דטעמא משום הזמנה. ועיין בסמוך

במשנה מצודות חיה ועוף ודגים כו' לא יטול מהם וכו'. ויש לדקדק לדעת הראב"ד והרשב"א שסוברין דרשב"ג לעיל לא קאי אדגים. ובדגים שהם מכוסים אפילו אינן מחוסר צידה אסור. א"כ בדגים אפילו אין אומרים הבא מצודה אסורים. א"כ מאי מהני שנצודו מבעוד יום הרי ביברין דלעיל נמי איירי בניצודין ואפ"ה אסורים א"כ מה בכך שניצודו מבעוד יום הרי בביבר ג"כ ניצודים ועומדים הם ואפ"ה אסור. ומכאן מודעא רבא למאי דפרישית לעיל דטעמא משום שביברין עומדין לגדל ואין הזמנה שלהם מועלת. וא"כ כאן שפירס מצודה לאכלן ביו"ט ועומדים לאכילה גם להראב"ד מותר תו קשיא לי לדעת הראב"ד דדגים אסורים אפילו נצודים. א"כ טפי ממוקצה לא הוו . א"כ אמאי אין נותנין לפניהם מזונות הא התוס' כתבו לעיל משום גזירה שיצודם ואם משום מוקצה הרי הס מותרין מן התורה והוה גזירה לגזירה. מיהו י"ל דס"ל כפירש"י שאין מזונתן עליך דגדול אוכל הקטן ואוכלין שרשי עשבים