שמחת יום טוב קיא

י"ל דשרי רק י"ל דלמא מטלטל ושביק כדלעיל (דף י') ביונים דבעינן לומר זה וזה אני נוטל דזימנין דמשתכחי שמנים כחושים וכחושים שמנים. אבל בברייתא דנקט חיה משמע אפילו חיה אחת אסור. וממילא בעופו' שאין הטעם דלמא מטלטל ושביק דבחיה אחת לא שייך. וע"כ משום צידה הוא דאסור. וא"כ קשיא נמי עופות אעופות. ודו"ק

שם אלא עופות אעופות קשיא. ויש לדקדק כיון דעיקר הקושיא מעופות תקשי ליה בפשיטות ממתניתין דצפור למגדל אין ולבית לא ובמתניתין תנא דצדין עוף מן הביברין. ועיין פני יהושע. ונ"ל ליישב דודאי ממתני' לא קשיא די"ל דצידה אינה אסורה רק מדרבנן דמן התורה שריא לצורך אוכל נפש רק דרבנן אסרוה וכדעת כמה פוסקים באמת. והשתא י"ל בביברין לא הוה רק ספק ניצוד ספק לא. לכן שם בצפור לביברין לא מחייב דשמא עדיין נקרא מחוסר צידה ועדיין לא ניצוד אבל במתניתין לענין יו"ט י"ל ספק מותר דאפילו צידה ודאי לא אסורה רק מדרבנן לכן במתניתין צדין מן הביברין דבדרבנן לא חשו לספיקא דצידה רק בדגים הוה ודאי צידה אבל השתא דבהדיא איתא בברייתא דביברין אין צדין ביו"ט מוכרח דהוה צידה או דדאורייתא הוא פריך שפיר, ודו"ק. ועיין בסמוך

שם וכי תימא כו' הא בביבר מקורה. פירוש מתניתין דצדין מן הביברין בביבר מקורה וחיה אתיא כרבנן דביברין הוה צידה לחיה ואף דחיה לא אהני הקירוי ואפילו אינה מקורה איירי דאינה פורחת למעלה א"כ לא הוה דומיא דחיה י"ל דכל חד כדאיתא דבחיה א"צ לקירוי אבל בעופות שמזמינים שיוכל להשיגם בלא טירחא ופורחים למעלה מסתמא ביבר שלהם מקורה וברייתא באינו מקורה

שם צפור למגדל אין לבית לא. לכאורה קשה פירש"י לעיל דלהכי לבית פטור דיש בו חלונות שיוצא לו דרך חלונות א"כ אכתי תקשי הא סתם מגדל אין בו חלונות וא"כ מוכח דבית אפילו אין בו חלונות לא נקרא צידה דאל"כ לישמעינן אפילו לבית שאין בו חלונות דומיא דמגדל. וצ"ל דה"ק סתם מגדל אין בו חלונות וסתם בית יש בו חלונות ומילתא דפסיקא נקט. ובהכי ניחא מה שדייק הפני יהושע דקשה לוקמא בביבר מקורה ואין בו חלונות, דהא ליתא, דא"כ תיקשי ליתני צפור לביבר שאין בו חלונות דהוה רבותא טפי ממגדל וע"כ תאמר סתם ביבר יש בו חלונות כמו בית וא"כ פריך ספיר. ובאמת קשה לי על פירש"י למה לא פירש כפשוטו דבית שהוא רחב עביד לאשתמוטי טפי כדמסיק הש"ס דתליא בצריך מצודה או מטי ליה בחד שחיה, הרי דבגדול וקטן תליא מילתא (ומ"ש הפני יהושע שהיה לו לתלות שיפרחו דרך הפתח. לא הבנתי דבמגדל יש ג"כ פתח, עיין בעירובין נתנו במגדל). והנלע"ד בזה דבלא"ה כתב הצל"ח על הא דמשני השתא דאתית להכי חיה אחיה נמי לא קשיא הא בביבר גדול הא בביבר קטן. וכתב הצל"ח שהדבר יפלא אטו משום דקשיא ליה עופות לא ניחא לי' לאוקמ' חיה ככ"ע ולא צריך לאוקמה כתנאי

אמנם הדבר ברור דודאי היה פשוט לתרץ ולחלק בין גדול לקטן. אלא נראה דבס"ד לא תליא בטורח והצרכת מצודה דס"ד דרשב"ג היא דתליא במחוסר צידה. אבל לת"ק לא תליא במחוסר צידה דכל שהוא ברשות מיוחד ואין יכולה לברוח דהיינו שהוא בביבר מוקף ואפילו לא יוכל לתפסו רק במצודה תו לא מקרי צידה כיון שעכ"פ אין יכול לברוח למרחוק וברשות בעלים הוא לא מקרי תו צידה דעכ"פ ברשותו הוא. ורב הונא הוא שהמציא דבצפור דרור שאינו מקבל מרשות מקרי צידה אפילו בבית. והשתא לא תליא במוקף דאם צריך צידה אפילו במוקף מחיצות אם לא יוכל לתפסו בשיעור המפורש מקרי צידה. ושפיר קאמר כיון דתליא במחוסר * לכ"ע אפילו אי ת"ק פליג וכמו שפירש"י * צידה לקמן בד"ה השתא. שפיר יש לחלק בין ביבר קטן לביבר גדול דלא תליא במוקף ובזה שהוא ברשות בעלים, רק לפי הטורח והתחבולה לצודו אף שהוא במקום מוקף מחיצות מיקרי צידה

מעתה תראה איך עמקו דברי רש"י דודאי בס"ד דלא תליא בקושי התפיסה לתופסה, א"כ אין טעם לחלק בין בית למגדל, וע"כ הטעם משום שים בו חלונות ובורח למקום שרוצה ואינו ברשות בעלים כלל, וע"כ משום חלונות ומקום בריחה. אבל למסקנא אפילו בביבר מוקף שאינו יכול לברוח מקרי צידה. א"כ אפילו בלא חלונות מקרי צידה כשהוא צדו מבית כיון דמשתמיט וצריך מצודה. או כדאמר בגמרא דהכל תליא במה שקשה לתפסו והיינו באופן דמסיק בש"ס

ובהכי ניחא דברי הרמב"ם (בפ"י משבת) שלא הביא הך אוקימתא דצפור דרור. ותמה עליו הלח"מ. ולפמ"ש א"ש דודאי רבה בר רב הונא דמוקי בצפור דרור היינו משום דס"ל דרבנן פליגי ארשב"ג, ואפילו במידי דבעי צידה מותר לצוד אע"פ שעדיין צריך מצודה. והיינו משום דס"ל כיון שהחיה במקום מיוחד ואינה יכולה לברוח אין בו איסור צידה אף שצריך מצודה. לכן מוקי בצפור דרור שדרה בבית כבשדה ולא אהני ליה מחיצות כלל. אבל בשאר עופות אף שצריכין צידה מ"מ אהני מה שהוא בבית מקורה דאין חייבין עוד עליו משום צידה דהוה כניצוד, לכן חייב בצפור אחר שהכניס לבית . אבל למאי דקיימ"ל דלא אהני הקירוי והמחיצות שיהיה כניצוד רק אם מחוסר צידה א"צ דוקא בצפור דרור דכל שעדיין צריך צידה לא הוה כניצוד. והשתא הרמב"ם שפסק כרשב"ג בין פליג או לא פליג, עכ"פ במחוסר צידה תליא מילתא ואפילו צפור שאינו דרור כל שצריך עדיין צידה לא הוה כניצוד. וזה מבואר בלשון הרמב"ם שכתב בהכניס עוף לבית פטור שאין זו צידה גמורה שאם יבא לקחתה צריך לרדוף אחריו ולצוד אותו שם והן הן דברי רשב"ג. וקרוב לזה בפני יהושע. והמעיין יבחר כי הדברים ברורים דבגוונא שאסור לצודו ביו"ט עדיין לא מקרי ניצוד ואין לחייבו לענין שבת . והדברים דברים ברורים כמסיני מסורים

שם צפור למגדל אין לבית לא. אין להקשות לפמ"ש לעיל דלמא בבית ספק צידה ומותר ביו"ט כדפרישית לעיל. די"ל כיון דכבר שני ליה ביברין הוה צידה גמורה לרבנן בחיה דהא חייב עלה לענין שבת משמע ודאי כיון דחיה דמתניתין הוה ביברין שניצוד לגמרי מסתמא גם בעוף כה"ג הוא

בפירש"י בד"ה השתא כו'. ולא דחיקת לאוקמה מתני' כתנאי עכ"ל. וכתב הפני יהושע דלשון רש"י תמוה. דהרי בעופות אי אפשר לדחות כתנאי דלכ"ע ציפור למגדל ולבית לא והניח בצ"ע. ולי נראה דודאי הוה מצי לשנויא דהך ברייתא רשב"ג הוא וברייתא דלכך אין צדין מיירי במחוסר צידה וכדחילק רשב"ג במשנה. וכן הקשה הפני יהושע לעיל . אלא די"ל דלא משמע ליה לאוקמה במחוסר צידה כיון דבדרשב"ג נזכר נמי התירא דאין מחוסר צידה מותר. א"כ איך פסק תנא דברייתא לאיסורא כיון דבדרשב"ג נזכר ההיתר אמאי סתם תנא דברייתא חלק האיסור דאין צדין במחוסר צידה דוקא לכן לא משמע ליה דאתי כרשב"ג. מיהו אי בעינן בשינויא דחיקא שפיר י"ל מ"מ רשב"ג היא. וכן לפ"מ שתירץ בעל הפני יהושע גופיה לעיל דמשמע דרשב"ג לא פליג בעופות אלא אחי' לחוד עכ"פ אי בעינן שינויא דחיקא הוה צ"ל דרשב"ג היא. וזהו כוונת רש"י. ודו"ק

בא"ד ורשב"ג אף בביבר קטן פליג אם צ"ל הבא מצודה כו' עכ"ל. משמע דשיעורא דהבא מצודה שייך אפי' בביבר קטן. ולא יכולתי להבין דהא רש"י פירש בסמוך דאי