שמחת יום טוב קו

דברים אסורים. ולק"מ

במשנה ביש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו. ויש לדקדק לפמ"ש הר"ן לקמן פ' המביא גבי ביקוע עצים שהתירו. ולא אמרינן דהוה מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט. היינו משום דהנאת הגוף לאו מכשירין הוא אלא אוכל נפש עצמו. וכשעושה מדורה לחמם הוה הנאת כל גופו . לכן גם לבקע עצים לתבשיל מותר מכח מתוך. אעפ"י שהביקוע עצים לתבשיל לא הוה הנאת כל גופו רק מכשירין מותר הוא מכח מתוך. לכן לא הבנתי מה שהקשה מהר"י אבוהב הביאו הט"ז (סימן תק"א) דפשוט הוא כמ"ש דביקוע עצים לתבשיל לא מקרי רק מכשירין וחימום המדורה מותר בלא מתוך . והט"ז לא ביאר יפה. ואדרבה ביקוע עצים לתבשיל הוא בעינן מכח מתוך כיון דאפשר לעשותו מערב יו"ט. אלא דקשה לפ"ז למה ס"ל לב"ש דלא יחם חמין לרגליו הא הנאת הגוף הוה כמו אכל נפש. ואפשר לומר דדוקא הנאת כל גופו כגון מדורה לחמם ס"ל להר"ן דהוה כאוכל נפש אבל לא רחיצת רגליו לבד

ובהכי ניחא דהר"ן נתן טעם במשנה מכח מתוך. וקשה לשיטתו הא ס"ל להר"ן דהנאת הגוף כאוכל נפש ולפ"ז י"ל דדוקא הנאת כל גופו לבד הוה כאוכל נפש. מיהו לב"ש אסרי אפילו הנאת כל הגוף דהא אסרי אפילו מדורה ע"כ ס"ל דהנאת גופו לאו כאוכל נפש דמי דהא אסרי אפילו הנאת כל גופו. וקשה לפי דברי הר"ן אמאי לא פליגי בביקוע עצים דלב"ש אסור דלא ס"ל מתוך. והו"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט. וב"ה ס"ל מתוך שרי מכח מתוך. ולב"ש אסור אפילו הנאת כל גופו. ואפילו הוה ס"ל מתיך היה אסור כיון דס"ל דהנאת גופו לאו אוכל נפש הוא. ולפמ"ש התוס' לקמן (דף ל"ד ריש ע"ב) דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש. ור"א ס"ל בפ' תולין דאפילו מכשירין שאי אפשר לעשותן מעיו"ט מותר. א"כ י"ל בביקוע עצים ס"ל דאף דאפשר מעיו"ט מותר. אלא דקשה דהו"ל מקולי ב"ש ולא מצינו שום מ"ד דמתיר במכשירין שאפשר לעשותן רק ר"א. וי"ל דמ"מ לא נאמרו דברי ב"ה בפירוש בזה. ולכאורה קשה כיון דבית שמאי ודאי ס"ל הנאת גופו לאו כאוכל נפש הוא דהא אסרי מדורה. א"כ קשה נהי דבית הילל מתירין מדורה י"ל משום מתוך. אבל מהיכי תיתי לאפושי פלוגתא דבית הילל ס"ל הנאת גופו הוא אוכל נפש ממש. ויש לומר דבית הילל מודו בהא דאינו מותר רק מטעם מתוך

ובזה ניחא מה שהביא הצל"ח שהקשה השיטה מקובצת למאי נ"מ מבעיא ליה אליבא דב"ש כיון דלב"ה ודאי שרי . ולפ"ז ניחא דנ"מ לב"ש אי הנאת גופו חשיב אוכל נפש. א"כ ביקוע עצים לבית הילל טעמיה משום דלא מקרי מכשירין רק אוכל נפש עצמו מותר ביקוע עצים מטעם מתוך. אבל אי הנאת גופו לאו אוכל נפש. ע"כ לומר ביקוע עצים הטעם כדברי הראב"ד שעשו אותה כדיכת מלח. גם במדורה גופה איכא נ"מ אם חשיב אוכל נפש מותר לעשות מדורה אפילו שלא להתחמם. ומאי דשייך ביה מתוך נמי מותר. מיהו להר"ן משמע דפליגי נמי בזה אי הנאת גופו כאוכל נפש חשיב. וע"כ ב"ש ס"ל דלאו כאוכל נפש הוא. דאל"כ אפילו בלא מתוך היה לו להתיר. ועיין בסמוך

בתוס' בד"ה לא יחם כו' וא"ת מאיזה טעם שרי הא לית להו מתוך עכ"ל. לכאורה י"ל לפמ"ש התוס' בפסחים (דף מ"ז ע"ב) דאע"ג דב"ש לית להו מתוך מ"מ הואיל אית להו. וא"כ בראויים לשתיה. י"ל דמתירין ב"ש אפילו אינו שותה מהם. הואיל וראויין לשתיה. ועוד אפשר לומר דב"ש אף דלא ס"ל מתוך. היינו כגון הוצאת קטן ולולב . דאין היתר לגוף הדבר. אבל כשיש היתר לגוף הדבר שיכול לשתות מהם. אמרינן שפיר מתוך שמותר אם ישתה מהם מותר נמי ברחיצה. אבל הוצאת קטן ולולב אי לא אמרי' מתוך אין היתר כלל להוציא את הקטן

בא"ד ודוקא לרגליו אבל לכל גופו מודה דאסור כו'. עיין בר"ן שכתב דמדאורייתא אסור להתוס' דרחיצה אינה שוה לכל נפש ולהחם לכל גופו אסור מן התורה . וקשה איך אפשר שיהיה איסור לחמם מן התורה הא הר"ן גופיה כתב גבי בני באגא דאפילו מרבה בקדירה אחרת לא שייך איסור דאורייתא. די"ל הואיל אי מקלעי ליה אורחים שרי. א"כ ניהו דמחמם לרחוץ כל הגוף מ"מ ליכא איסור דאורייתא . דאי מקלעי ליה אורחים חזי לכ"א לפניו ידיו ורגליו. וא"כ איך אפשר שיהיה מלאכה דאורייתא. ואפשר לומר דשיטת התוס' דרחיצה אינה מותר רק מכח מתוך שהותרה הבערה לצורך. לכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו דבהבערה לצורך פניו ידיו ורגליו הוה שוה לכל נפש. וכיון דהבערה לרחיצת פניו ידיו ורגליו אינו מותר רק מכח מתוך לא אמרינן מתוך והואיל אי מקלעי ליה אורחים. וא"כ אי אמרין כשיטת הר"ן שכתבתי לעיל דהנאת כל גופו הוה כאוכל נפש. א"כ אי אפשר לומר לחמם לרחיצת כל הגוף הוה מדאורייתא דכיון דפניו ידיו ורגליו שוה לכל נפש שייך לומר הואיל אי מקלעי ליה אורחים. וא"כ לשיטת התוס' מוכרח לומר דהנאת כל הגוף לאו כאוכל נפש דמי. וא"כ רחיצה אינה מותרת רק מכח מתוך. וצ"ע

ולכאורה מוכח דהנאת הגוף כאוכל נפש דקשה לרבה דמוקי לעיל (דף י"ב) דפליגי בעירוב והוצאה. א"כ לכ"ע נא אמרינן מתוך. וא"כ קשה מ"ט דב"ה דמתיר חמין לרגליו. וע"כ לומר דהנאת גופו מקרי אוכל נפש וכדברי הר"ן. ואם כן פליגי בהך סברא ב"ש וב"ה. ודו"ק. וצ"ע

בגמרא ושאני להו לב"ש בין הנאת כל גופו. לא יכולתי להבין אטו ברחיצת רגליו אין כל הגוף נהנה והרי בחימום מדורה אינו מחמם רק ידיו ואברים הגלוים רק שהחום מתפשט לכל גופו וכאן נמי ההנאה מתפשטת לכל גופו

דף כב ע"א בגמרא ומדליקין לו נר אחד. קשיא לי למאי דאיתא בש"ס פרק אלו עוברין הא דמתירין להכין מיו"ט לשבת ע"י עירוב היינו משום הואיל אי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה לכן מותר להכין אבל מדאורייתא לא אמרינן צרכי שבת נעשין ביו"ט. א"כ קשה איך מדליק מיו"ט לשבת הא הדלקת הנר לא צריך רק ללילה שהיא שבת דשרגא בטיהרא לא אהני. א"כ קשיא איך מדליק הנר מיו"ט לשבת. ולפמ"ש התוס' לקמן (דף כ"ג) דהבערה מותרת ביו"ט א"ש. מיהו למאי דתלי להו התוס' אי הבערה ללאו יוצאת או לחלק יצאה, וא"כ אין זו מספיק דודאי ליכא מ"ד שיהא אסור להדליק נר מיום טוב לשבת. וי"ל ששייך שפיר הואיל וחזי לצרכו אם יצטרך להדליק אש לבשל בו ואף דיש לו אש להבעיר בלא נר זה שמדליק לשבת. אלא דקשה אם הדליק נר אחד איך ידליק השני. וצ"ל דמ"מ שייך בו הואיל וחזי לילך בו למקום אפל או להבעיר בו. תו קשיא לי איך מבשלין מיו"ט לשבת והיינו בשיהוי על גבי כירה דמתירין כמו בכל ע"ש והו"ל לאסור שיהוי כיון דצרכי שבת אין נעשין רק משום הואיל. א"כ קשה שהרי נותן התבשיל ומתבשל ופעמים שלא הגיע למאכל בן דרוסאי עד שתחשך. נמצא שבישל ביו"ט לצורך שבת והואיל לא שייך. דביו"ט עדיין אינו ראוי לאכילה וא"כ כל בישול שלו לצורך סבת, וצרכי שבת אינם נפשין ביו"ט. נמצא שבישל בי"ט לצורך שבת. והואיל לא שייך שעדיין אינו ראוי לאכילה לאורחים ביום טוב. ואין לומר כיון דלא הגיע למאכל בן דרוסאי לא מקרי בישול ביו"ט . דהא ליתא דהא כל בישול כך הוא כל ששופת הקדירה אצל האור חייב. אע"ג דבשעה ששפת הקדירה עדיין לא נתבשל