שמחת יום טוב קה

לר' יוסי הגלילי דאיירי ביו"ט. ולפ"ז אפשר לומר דבשבת היינו כשנפרדו בשבת ויו"ט אחר שבת. דאז י"ל הכנה דאין שבת מכין ליו"ט. ולריה"ג שפיר י"ל דטלטול מיהו שרי לצורך אוכל נפש של בהמה. ומשני כיון דאפשר בשבת אגב ריפתא. א"כ י"ל שבת לעצמו מכין

ובזה יש ליישב קושיית הלח"מ על הרמב"ם שהקשה איך פסק בסבת דמותר לזרוק הסופלי. ובגמ' מסיק דמטלטלן אגב ריפתא. ולפ"ז ניחא דאביי לא פריך רק לרב יוסף דלדידיה מוקצה אסור גם בשבת. אבל הרמב"ם לשיטתיה דפסק כרב נחמן דמוקצה בשבת מותר. ורב יוסף לא סבירא ליה לחלק בין יום טוב לשבת. דהא מוקי לעיל משום פירות הנושרין. אבל הרמב"ם לשיטתיה לא קשה כלל. דבשבת בלא"ה פסקינן כר"ש לשיטת הרמב"ם

בגמרא א"ל הואיל וחזו להסקה. ויש לתמוה ממה נפשך אי לא ס"ל מוקצה פשיטא דשרי מאי דחזי לבהמה כדאיתא בריש מכילתין מגביהין מן השולחן עצמות וקליפין. ואי ס"ל מוקצה הא איתא בשבת (דף כ"ט) לר' יהודה אין מסיקין בגרעינין. וא"כ מאי משני הא חזי להסקה הא אין מסיקין בגרעינין ואי תפס הש"ס סברת הש"ס דלא קיבלה רב מרב חייא. וס"ל שאין לאסור משום נולד דמעיקרא גרעינן השתא נמי גרעינן. א"כ בלא טעמא דהסקה לא שייך מוקצה ושריא לבהמה. כדאיתא דרב אכל תמרי ושדא קשייתא לחיותא. ובעי למימר משום דלא קיבלם. א"כ שרי לחיותא אפילו בלא טעמא דחזי להסקה כיון דלית ביה משום מוקצה בלא"ה מותר לבהמה. ובפשיטות הדבר קשה מאי אלימא דהסקה ממאכל בהמה. אי שייך בהו מוקצה. גם להסקה יהיו אסורים. ואי לא שייך בהו מוקצה. לא יאסרו למאכל בהמה. אי לא אמרינן מוקצה. דהא מה שהוא מוקצה. גם בהסקה אסור. ואם אינו אסור בהסקה. למה יאסר למאכל בהמה. ובפרק במה מדליקין שם רב שדא קשייתא לחיותא ולא תליא ליה בהסקה כלל. ובגמרא היה אפשר לפרש לפמ"ש התוס' דיש טורח גדול בהם. לכן פריך כיון שאין' ראוי לטרוח בשביל בהמה הוה כמו עצמות וקליפין שאינן מאכל בהמה וראוי לאסור לטלטלן אפילו לר"ש דאפילו לבהמה לא חזי רק פ"י טורח גדול ומשני חזי להסקה והיינו דאי לא ס"ל מוקצה אלא דיש לאסור אפילו לר"ש לטלטלן מפני שתיקונם טורח גדול ומשני דחזי להסקה והיינו אי לא ס"ל מוקצה אבל למאן דס"ל מוקצה אפילו להסקה אסורים כפשט הסוגיא פרק במה מדליקין וצ"ל דגם להפוסקים מוקצה מפרשינן כך דקשיא ליה והיינו דסוגיין דלא קיבלה רב מרב חייא ולא הוה מוקצה דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין. אלא דמ"מ הו"ל להיות מוקצה לבהמה כיון שאין ראוי רק בטורח גדול ומשני כיון דחזי להסקה. לא גזרו עליו משום מוקצה. אף שיש במאכל בהמה טורח. וכן בשבת דשרי בטלטול. שרי נמי לטרוח בשביל בהמה. כיון דחזי לטולטולי אגב ריפתא

עכ"פ כפי הסוגיא בפרק במה מדליקין גרעינין הוו טפי מוקצה מקליפין דמעיקרא מיגלו והשתה נמי מיגלו . וא"כ אם נימא דתופס הש"ס שגרעינין אינם מוקצין כ"ש קליפין. וא"כ יש לתמוה על הרמב"ם (בפ"ב מיו"ט) שפסק לאיסור בקליפין כ"ש שיש לאסור גרעינין דמעיקרא מיכסו והשתא מיגלו וגם לבהמה הו"ל לאוסרן כיון דהוו מוקצה טפי מקליפין. ואי ס"ל להרמב"ם מסוגיין דגרעינין מותרין כ"ש שהיה לו להתיר קלופין דמיגלו. ואי משום דקליפין לא חזו למאכל בהמה הא חזינן דהש"ס לא מפליג ואדרבה הכא תלי היתר מאכל לבהמה במה דשריין להסקה. ועיין במג"א (ס"ס תק"א ) דקליפין ראויין למאכל בהמה אסורים משום נולד . וראיתי שם הג"ה בגליון המג"א שהשיג על המג"א. וכתב דלא דק דאנן קיימ"ל כר"ש מיהו ר"ש אינו מתיר רק מה שראוי למאכל בהמה כדתנן במתני' מפני שהן ראויין למאכל בהמה ע"ש. ושארי ליה מריה שכתב על מ"א דלא דק והוא לא דק. ולא ירד לכוונת המ"א. דמ"ש דאנן קיימ"ל כר"ש. הא המ"א קאי בשיטת הרמב"ם ורמ"א דפסקו דמוקצה אסור ביו"ט. גם מ"ש לר"ש לא שרי רק מה שראוי לאכילה לבהמה. שיבוש הוא. ונשתבש בין שבת ליו"ט דהתוס' כתבו בריש מכילתין ובשבת פרק נוטל דבשבת מה שאינו ראוי למאכל בהמה אין לטלטלן דלא חזי למידי אבל ביו"ט שהוא ראוי להסקה. הרי מבואר בגמרא הנ"ל מסיקין באגוזים ושקידים. והיינו מה שהעתיק הרמב"ם דאין מסיקין דס"ל ביו"ט כר"י היה לו לאסור גם גרעינין. גם מ"ש בעל ההג"ה זו (בר"ס תצ"ה). דמ"ש הרמ"א אבל נולד אסור היינו שאינו ראוי למאכל בהמה והם דברי ב"ה. לא דק כלל דודאי לר"ש אפילו נולד שרי. וגם מסיקין בקליפי אגוזים אף שאינו ראויה לאכילת בהמה ובשבת מה שאינו ראוי לאכילה הוא כאבנים ועצים. שאין תורת כלי עליהם. והפלוגתא בנולד היינו אפילו במידי דראוי למאכל בהמה. וכמ"ש הרא"ש בשלהי ביצה לשיטה זו דנולד אסור. וכל דבריו בהגהות הללו אשר שנה בהם זה שלש פעמים (בסימן תצ"ה). (ובסימן תצ"ט) בסופו. (ובס"ס תק"א). כולם דברים בטילים ודברי שגיאה ולא ירד למכוון כלל

והנלענ"ד בדעת הרמב"ם דודאי פשטא דש"ס דתליא אביי ורבא היתר הטלטול בשביל היתר ההסקה ס"ל דמוקצה מותר אפילו ביו"ט. לכן פשיטא להו דחזו להסקה אלא דהרמב"ם לשיטתיה שפסק במוקצה בשבת כר"ש וביו"ט החמיר. ס"ל כשיטת הרז"ה דודאי כיון דפשטא דמתני' דמגביהין עצמות ורב נחמן אנו אין לנו אלא ב"ה כר"ש. הרי מפורש דנולד מותר בשבת דעצמות וקליפין שראויין לאכילה אינם אסורים רק משום נולד. וכמ"ש המג"א (סימן תצ"ה). וא"כ י"ל דלא משגיחינן במאי דס"ל לאביי ורב יוסף דמוקצה שרי. אלא קיימ"ל דאסור כפי שיטת הרמב"ם והרי"ף כדמשמע להו מכמה מימרות דדריש רבא אשה לא תטול אוד וכדומה, אבל מ"מ מאי דבשבת שרי אין לאסור ביו"ט. לכן קליפין של אגוזים שאין ראוין רק להסקה. והסקה אי אפשר בשבת. יש לאסור מוקצה ונולד דידהו. משא"כ בגרעינין דחזו למאכל בהמה אין להחמיר ביו"ט יותר מבשבת. וכמ"ש בעל המאור דנקטינן כפשטא דמתני' דעצמות וקליפין שרי ובזה פסק הרמב"ם על נכון יבא. ובעל ההג"ה ניבא ואינו יודע מה ניבא

ומ"מ צדקו דברי המג"א לשיטת הרמ"א דאוסר נולד גם בגרעינין יש לאסור דהוה נולד. אלא די"ל דהרמ"א לא חשש להגיה בזה כיון דלא קים לן אם קיבלה רב. ואפשר אפילו בקליפין מתיר. הניח רמ"א סתימת המחבר דבספיקא מחמיר בנולד כיון דאיכא סברא דאפילו נולד לא הוו דמעיקרא גרעינין והשתא נמי גרעינין. (ובס"ס תצ"ט) ודאי צדקו דברי המג"א דהוה נולד ואפילו להרמב"ם אסור דהיכא דמוקצה אסור גם נולד אסור אם לא להמקילין במוקצה לגמרי. וכל זה ברור אחרי העיון היטב

שם ופליגי דר' יהושע בן לוי. כבר תמהו על הרמב"ם ז"ל דפסק כרב הונא וכר' יהושע בן לוי. וכבר כתבתי בזה. ונראה עוד דהר"ן פירש בשם אחרים דחיישינן שמא ירבה בשבילו דברים אסורים. אלא דתמוה דכ"ש דקשה איך אמר ופליגי הא בדברים אסורים לא שייך חזי לינוקא . לכן נראה עפמ"ש לעיל דקשה מאי ס"ד לאסור בהמה חצי של נכרי לדמות לנדרים ונדבות הא כל בהמות החלב אסור . וצ"ל דהבעיא הוא למ"ד לכם אפילו לכלבים. וא"כ כל הבהמה ראויה. וא"כ ע"כ רב הונא ס"ל אפילו לכלבים. א"כ שפיר קאמר ופליגי דריב"ל דלעולם שייך חזי לכלבים. והרמב"ם לשיטתיה דפסק דלכלבים אסור יש לומר שפיר שמא ירבה