שמחת יום טוב קג

לאורחים ומייתי למלקות דאורייתא

בגמרא א"ר יוסף עגל טרפה הואי. לפמ"ש התוס' דהאיסור הוא בעגל בשביל הבישול. א"כ קשה ל"ל לשנוי' עגל טריפ' אפי' היה כשר י"ל דבשלוהו בלא מליחה ואסור לישראל לאכול ממנו. וא"כ עבדו איסורא בבישול. ואפשר דס"ל איסורא דרבנן שרי לינוקא ודם שמלחו אינו אלא דרבנן. עיין (סי' שמ"ב) בא"ח. וקשה לפמ"ש המג"א (סי' שמ"ג) דאיסור דאורייתא נמי שרי. א"כ קשה אפילו טריפה חזי לינוקא

שם והא חזי לכלבים. וקשה הא כבר אייתי מתני' לעיל דעיסת כלבים בזמן שאין רועים אוכלים ממנה אינה נאפת ביו"ט. וי"ל דבלא"ה קשה מה שהקשו בתוס' אר"ח דאמר בעיסה חצי של נכרי אסור לאפותה למה לא יהיה מותר משום דפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא. ומה שתירצו התוס' דלא מהני היתר זה רק היכא שיכול לאכול כ"א. קשה מאי פריך מעיסת כלבים. ולאידך תירוצא דשייך ביה הואיל. אפשר ליישב דודאי הכא לרב חסדא לשיטתיה דלא ס"ל הואיל. א"כ י"ל דבאמת לא ס"ל כלל הלכה כרשב"א. ורבא דאמר הלכה כרשב"א. היינו אליבא דידן דאמרינן הואיל. אבל לתירוץ הרא"ש קשה. וכן קשה לשיטת הר"ן דס"ל דמיירי בשני תנורים. א"כ מאי פריך מעיסת כלבים. מיהו לשיטת הר"ן אפשר ליישב דמתני' דעיסת כלבים לא משמע ליה דאיירי בתנור אחד. דא"כ אפילו אין רועים אוכלים ממנה לישתרי שיאפה פת אחד לצרכו ויאפה גם עיסת הכלבים שיאפה פתו יפה. וכל זה דחוק. אך נראה לפענ"ד ליישב קושיית התוס' ע"פ מ"ש התוס' גבי שוחט עולת נדבה דאינו לוקה כיון דאמרינן מתוך אע"ג דדריש לכם ולא לגבוה אין כאן מלקות רק עשה. וא"כ לפ"ז בהקדש לא שרינן מכח מתוך. וא"כ הה"ד נמי אי דרשינן לכם ולא לכותים אף דשייך מתוך אין היתר. וא"כ מיושב קושיית התוס' דלא שרינן מכח פת נאפה יפה רק של ישראל דשייך ביה היתר דמתוך. משא"כ בשל נכרי לא אמרינן שיהא היתר מכח מתוך. וא"ש

ועפ"ז יש ליישב גם התמוה דהא יש להבין דהא ר' יהודה בן בבא אמר שהרי אמרה תורה לכם ולא לכותים וזהו לשון ר' עקיבא. ולדידיה דרשינן דנפש אפילו בהמה משמע ושרי אפילו לכלבים. ולכן י"ל בענין אחר דודאי לפמ"ש דעל של נכרי אין היתר מכח מתוך. א"כ צ"ל דהך דבני באגא עדיף להתיר אף דלא שייך מתוך בשל נכרי. והנה בלא"ה יש להבין ל"ל מיעוט על של כותים כיון שלא התירה התורה רק בשביל אוכל נפש מה לנו לאוכל נפש של הכותי אך למאי דפרישית י"ל שבא לאסור אפילו היכא דשייך מתוך שיש גם לישראל צורך קצת כמו בצריך לו פת אחד שי"ל הפת נאפה יפה. אך זה אינו רק אי אמרינן בעלמא מתוך משא"כ אי לא אמרינן בשום דוכתא מתוך. א"כ כי דרשינן לכם ולא לכותים ליכא למימר דאתי היכא דשייך מתוך דאפילו בישראל לא אמרינן מתוך. וא"כ פ"כ אתי למעוטי נכרי אפילו בגוונא דבני באגא שהוא עדיף מן מתוך שאין הישראל יוכל לאכול רק בשביל טורח אפיה כמו שחילקו התוס', וא"כ י"ל דכך הקושיא כיון דדרשת לכם ולא לכותים אלמא כר' עקיבא ס"ל. וא"כ היה לו להתיר לכלבים ואם בא לאסור שניהם היה לו לומר לכם ולא לכלבים ולכותים. אלא ודאי כר"ע ס"ל ודריש לא לכותים לחוד. וא"כ קשה הא חזי לכלבים. ומשני תנאי היא דר' עקיבא אשכחן דדריש ולא לכותים. וא"כ ר"ע לשיטתיה דס"ל בפסחים (דף ה') דלא אמרינן מתוך. א"כ ע"כ מיעט כותים אפילו היכא דעדיף ממתוך. והיינו כעין בני באגא. וא"כ א"ש דס"ל כר' עקיבא לגמרי דגבי בני באגא אסור ולכלבים שרי. ור"ה ס"ל דאמרינן מתוך. וא"כ בבני באגא דעדיף ממתוך שפיר שרי. וא"ש ודו"ק

עוד יש ליישב ע"פ שיטת בעל המאור דפסק לכם אפילו לכלבים. ומתניתין דעיסת כלבים ס"ל דאפשר לכלבים בלא אפיה. וכתב המהרש"א שהוא דחוק. דא"כ מאי פריך הא חזי לכלבים הא אפשר לכלבים בלא בישול. ובאמת אין זה קושיא די"ל דהמאור לא ס"ל כמ"ש התוס' דהקושיא מכח הבישול . רק ס"ל דהקושיא הוא מכח השחיטה. דהבישול לא זכר כלל. דאפשר שבישלו ע"י נכרי. והא דלא פריך לכ"ע דבשחיטה אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. י"ל דדוקא כששוחט בשביל הישראל שיאכל הישראל ממנו. אבל כאן שחטו בשביל החיל לבד. אבל לר"ה דס"ל חזי לינוקא. משמע אפי' אינו אוכל ממנו פריך שפיר מכח כ"ש. מיהו י"ל סברא אחרת דודאי בשביל כלבים אף שצריך לאפותה ולא יהבינן להו עיסה. מ"מ אין חילוק לכלבים בין אפוי מאתמול או היום דדוקא באכילת אדם פת חמה עדיף אבל לא לכלבים. וא"כ י"ל דתליא בפלוגתא דפליגי (בדף י"ד) במלח אי בעי שינוי. ולמאן דס"ל דכשאינו מפיג טעם בעי שינוי א"כ לכלבים דלא שייך ה"ט כיון שיכול לעשות אתמול האפיה אסורה. משא"כ מאן דס"ל אוכל נפש מותר לגמרי אף שאינו מפיג טעם ויכול לעשות מאתמול. א"כ אין לחלק אי אמרינן אפילו לכלבים אף דאין חילוק בין נעשית מהיום למאתמול. וא"כ י"ל דודאי לעיל פליגי בהא ר"ה ור"ח חד אמר משום הפגת טעם . ולפמ"ש התוס' לא פליג ר"ה ארב חסדא כלל בעיסה חציה של נכרי וגם רב הונא אוסר שם. וא"כ פריך שפיר הא חזי לכלבים. דהא ממתני' דעיסת כלבים אין ראיה לאיסור. די"ל דגבי כלבים דוקא אסורה שאין חילוק להם בין פת חמה לפת שנאפה מאתמול. אבל כאן הקושיא על השחיטה כדפרישית ואין ראיה כלל מן המשנה. ולכן י"ל דלא פריך לעיל הא חזי לכלבים אמתניתין אע"ג דפשיטא ליה בס"ד היתר לכלבים די"ל משום דלכלבים אין חילוק . אבל כאן פריך שפיר לר"ה ולרב חסדא דחד מינייהו ס"ל דאף שאינו מפיג טעם שרי. וא"כ אף דיכול לעשות אתמול יש להתיר. ובאמת הקושיא על שניהם

שם והא חזי לכלבים. המהרש"א הקשה על בעל המאור דנימא דכלבים אפשר להם בלא בישול. ונראה דבעל המאור ס"ל דאין הקושיא על הבישול. דאי על הבישול מקשי . קשה דילמא בשלוהו בדמו בלא מליחה ובחלבו בלא ניקור וא"כ אינו ראוי אלא משמע ליה כיון שלא נזכר רק השחיטה. והשתא א"צ לדחוק כדברי התוס' שעגל של האיל היה. די"ל עגל של עיר היה. רק כיון דאשחיטה קפיד. לא שייך אפשר למיפלג. דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. והא דלא פריך לעיל ארב חסדא ורב הונא. דיש לומר דהתם בעינן רק דוקא שיאכל הישראל. וי"ל שהם לא אכלו אבל רב הונא דס"ל אעפ"י שלא אכלו סגי פריך שפיר. ובלא"ה לא ידענא מאי קשיא ליה למהרש"א הא בלא טורח בישול לא יתננו . וא"כ מכל מה שבשלו יוכלו ליתן לכלבים גם העצמות אשר ישארו אחר אכילה ראוים לכלבים. משא"כ כשלא יבשלום ויקחו עמהם הבשר חי

מיהו קשה מאי פריך הא חזי לכלבים נימא שכבר יש להם מה שצריך לכלבים. שהרי מסתמא בלא"ה היה להם מה שצריך לכלבים. וצ"ל דגם בזה שייך הואיל אי מקלעי ליה כלבים. ולפ"ז אפשר לפרש תנאי היא דלמאי דמסיק טעמא דאין מזונותן עליך. א"כ ממילא בכלבים אם יש לו שייך הואיל אי מקלעי ליה כלבים דאותן שיבאו אין מזונותן עליך ושפיר אתי ככ"ע. ובהכי ניחא דהא קשה הא כבר ידע מתני' דלעיל דעיסת הכלבים אם אין הרועים אוכלים ממנה אסור לאפותה. ולפ"ז ניחא דהתם י"ל דאיירי שיש לו נבילה כדאוקי לעיל לרב חסדא. ואף דשייך הואיל אי מקלעי ליה כלבים אחרים. י"ל ודאי לכתחילה לאפות על סמך הואיל אסור משא"כ הכא מקשי' שפיר דעכ"פ בדיעבד אין כאן איסור דס"ד דגם בכלבים שייך הואיל. ולרב הונא אית ליה הואיל ומשני תנאי הוא בזה. ומייתי הטעם משום מזונותן עליך .