שפתי כהן על התורה, דברים טו:ז

לא תאמץ את לבבך, לא תתן ללבך חוזק ואומץ. לפי שעל כרחך כשתראה העני ובפרט אם הוא מבשרך ודמך ודאי שירך ויחלה בך עליו ואתה נותן לו אומץ וחזוק כדי שתתאכזר עליו, ואם אחר שנתמלאת עליו רחמים ולקחת מן הכיס והוא עודנו בידך היצר אומר לך היו מאה או עשר וחסרת אחד תחזירו לכיס, לזה אמר לא תקפוץ את ידך: