שפתי כהן על התורה, דברים טו:ו

או אמר והעבטת גוים רבים. שהברכה אם תהיה על ידי מטמון תהיה שתלוה לגוים רבים, ולא לכותי אחד אלא לרבים שאם אחד יכפור כך השאר יהיו בעזרך, ומותר להלוות לכותי ברבית שנאמר לנכרי תשיך, ובזה יהיה לך ממון הרבה עד שתמשול בהם, שמא תאמר אולי מחמת החובות שיש לי עליהם יעשו לי שום עילה לפי שיראו שאני מושל עליהם ירצו למשול בי, לזה אמר ובך לא ימשולו, ואמר והעבטת לומר שילוה על המשכון כמו לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, כדי שיהיה בטוח. ובעל השרשים פירש בשורש עבט ז"ל, ואפשר להיות מזה עבטיט, ר"ל רבוי ממון והמלה מורכבת. ובזה שיש משכון בידך ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו כמו שאתה מושל בלוה שנאמר ועבד לוה לאיש מלוה ועשיתו בן חורין ושמטת החוב. ובך לא ימשולו, גם כן לא תרד מנכסיך ותהיה למשל ולשנינה, ימשלו כתיב. ואם לא יהיה בך אביון, העניות יהיה בך, ולא אמר מך או עני אלא אביון לפי שהם ששה שמות וסימנים חלצני ה' מאד"ם ר"ע, מך אביון דל מסכן רש עני, ופחות שבכולם הוא אביון, שהוא תאב לכל דבר רואה ואינו אוכל רואה ואינו שותה, הן פירש בעל השרשים בשורש אבה, ואם אתה עושה רצונו אבל לא כראוי שיש בו שום פנייה לא יהיה בך אבל יהיה באחיך ואתה נחלה עליו לפי שהוא אחיך, ואם לאו יהיה בשכנך, ונפשך מרה עליו שהוא שכנך, ואם לאו יהי בארצך ובכל עת שתראהו אתה כואב עליו: