שפתי דעת צה

כשנסתם ממנו כתיב הקבצו ושמע"ו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם רצה לומר אל ישראל סבא והיינו מה שאמר כבדוהו כמו שכבדתיו אני גם נוכל לפרש ישראל צירי תחת אלף של אל ויהיה פירושו ושמעו דבר אל אלהי ישראל אביכם, מיד אמרו שמע ישראל כו' כשם שאין בלבך אלא אחד כו' רצה לומר כשם שאתה מצפה ומקוה לעולם אל הגאולה האחרונה כך אנחנו מצפים לה כי דווקא ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וזה"ש שמע ישראל ה' שהוא עכשיו אלהינו לעתיד יהיה ה' אחד וכן פירש רש"י, פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לעולם ועד רצה לומר שמעתה בכל דור ודור יצפה אל ה' ויבקשו את ה' ואת דוד מלכם בכל דור עד שיהיה ה' ברוך ומבורך בפי כל לעולם ועד לפיכך כבוד ה' הוא הסתר דבר ונקרא הולך רכיל מגלה סוד הגאולה כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ועוד יש לומר כי אחר שרצה יעקב לגלות הקץ ונסתם ממנו אמר בלבו שמא בני אינן מאמינים בקץ הימין על כן נסתם ממני כי למה יתגלה הקץ אל בנים לא אמון בם, פתחו כולם ואמרו שמע ישראל כו' וכפירש"י ה' שהוא אלהינו ולא אלהי האומות לעתיד יהיה ה' א' וכשם שאין בלבך אלא אחד ר"ל אתה מאמין בקץ הימין שלעתיד ביום ההוא יהיה ה' אחד כך אין בלבנו אלא אחד ר"ל אנחנו מאמינים בקץ שלעתיד יהיה ה' אחד ואם כן נתקשה יעקב בדבר למה נסתם ממנו אלא ודאי לכך נסתם שאין הדבר מילתא דפסיקא שיתאחר משיח עד עת קץ כמ"ש בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אם כן איך יפת לקץ ולא יכזב כי שמא יעשו תשובה ויבא קודם זמן הקצוב ועל כן אמר הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד רצה לומר לעולם ועד בכל דור ודור יש זמן אל הקץ שאז תגלה ותראה כבוד מלכותו יתברך כמו שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו רצה לומר אפילו העו"ג ולפי שנאמר בקץ הימין כי סתומים וחתומים הדברים וכמו שנאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דומה כאילו גילה סוד הגאולה שזמנה בכל דור ויש לחוש שמא יעשו דורות הבאים תשובה לא לשם שמים אלא לשם הגאולה על כן מסיק אנן היכי נעביד נימרו לא אמרו משה שהיה חושש לזה לא נימרו אמרו יעקב תקנו לאומרו בלחישה למסור סוד אל יחידי שרידי הדור והיינו בלחישה כדמסיק פרק אין דורשין שאין מוסרין רזי תורה כי אם אל נבון לחש וכדמסיק ברבתי פרשה ג' הוא קאמר ליה בלחישה כו' כי שלמי הדעת יהיו כל ימיהם בתשובה לשם שמים לא לשם שיזכו לביאת הגואל גם אין לחוש שיהיה הולך רכיל מגלה סוד וק"ל, ונמצא להצעות הללו שכל עיקר יראת יעקב היתה מן יוסף מאחר שנשבה בין הגוים שלא ילמד ממעשיהם ואולי על ידי זה יהיה פסול בזרעו וכשאמרו כולם ד' אחד וכן אחר שקבל עליו יוסף לעשות חסד של אמת, אז ראה ונתקררה דעתו שגם יוסף ענף מן השורש שנאמר בו תתן אמת ליעקב, על כן מיד וישתחוו ישראל על ראש המט', רמז שמצד זה ראוי יוסף אל הבכורה, כי זכותו גדול משל שאר אחיו, מאחר שנשבה לבין הגוים ועמד בצדקתו, אם כן לו משפט הבכורה לעשותו ראש מטתו, לכך נאמר וישתחו ישראל על ראש המטה וודאי השתחוה ליוסף על דרך תעלה בעדניה סגיד ליה, וקראו ראש המטה, בעבור היות לו משפט הבכורה, ולכך התחיל מיד בברכתו להזכיר לו ענין הבכורה, שכך רצה הקב"ה כשאמר לו הנני מפרך, כמבואר בכלי יקר הטעם למה שנה לומר מפרך במקום שאמר לו הקב"ה פרה ורבה, ולפי מנשה הנולד ראשון ועומד במקום יוסף בלאו הכי עליו יקרא כל השבט ליקח בארץ, ונמצא שעיקר התוספות הוא שגם אפרים יהיה ראש שבט, על כן אמר לו לשון מפרך כלפי אפרים שנקרא על שם כי הפרני אלהים בארץ עניי, וכן בברכתו אמר בן פרת בן פרת עלי עין, הזכיר ב' פעמים פרת כנגד אפרים שהיו בו ב' עניני פריה, א' סתם פריה ורביה אשר עליה אמר כי הפרני אלהים בארץ עניי, ב' שהפרה