שפתי דעת צד

וגו' כי לא נחש ביעקב ונחש היינו שטן און עמל עולה למספר חט קץ חסר יו"ד, תצרף עוד סמ"ך עולה ששים דהיינו חמשים אל ר"ת דנחש ועשרה למלאות חט קץ שבמלת און עמל, ולדעת רבותינו זכרונם לברכה קץ זה היינו קץ הגאולה התלוי בזרע אמת כי בזמן שהאמת מצוי אז קץ נגלה ובזמן שהאמת נעדרת אין חזון נפרץ מתי קץ הפלאות כמו שנאמר ותשלך חמת ארצה מה כתיב תמן כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ובילקוט מסיק בשם הרבתי אבל ברבתי לא מצאתי כך הגירסא וז"ל הילקוט ואף יעקב בקש לגלות הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם משל למה הדבר דומה למלך שהאמינו לעבד על כל אשר לו נטה אותו עבד למות וקרא לבניו ובקש לעשותם בני חורין ולומר להם היכן הוא דייתקי שלהן ואוני שלהן נשא העבד עיניו וראה המלך והפליג הדבר שהיה מבקש לגלות להן, התחיל לומר בני עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו כדרך שכבדתי אותו כל ימי חיי, כך יעקב בקש לגלות הקץ לבניו מיד נגלה עליו הקב"ה וא"ל לבניך אתה קורא ולי אי אתה קורא שכן אמר ישעיה ולא אותי קראת יעקב, כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר בבקשה מכם כבדו את הקב"ה כמו שכבדתיו אני ואבותי שנאמר אלהים אשר החהלכו אבותי לפניו, אמרו יודעין אנו מה שבלבך שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, כיון ששמע יעקב כך מיד השתחוה שנאמר וישתחו ישראל וגו' התחיל לומר בלחישה בשכמל"ו. א"ל הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד עכ"ל מאמר זה הוא ממש דוגמת מארז"ל למה פרשה זו סתומה לפי שבקש לגלות הקץ ונסתם ממנו ביאור הדבר שמן גילוי הקץ יגיע נזק גדול כי הדורות אשר ידעו בבירור, כי לא בימיהם תהיה הגאולה יתייאשו ממנה ולא יבקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכן הדורות שיהיו בימים ההם ידעו כי וודאי תהיה הגאולה גם כן לא יתפללו עליה ונזק זה היה בגאולת מצרים שהיה הקץ נגלה ת' שנה על כן נאמר וישב ישראל בארץ וגו' עשו להם ישיבת קבע בארץ מצרים ויאחזו בה להתישב בה כתושבים כמנהג דורינו זה הבונים להם בתים ספונים וחשובים בארצות העמים כמתיאשים מן הגאולה על כן גרם דבר זה כל מה שמבואר בפרשה שלאחריה כי שם מבואר שנסתם הקץ ממנו ממה שנאמר באחרית הימים ואחר כך התחיל בדברים אחרים לכך פרשה זו סתומה כדי לחבר פרשת ויחי אל פרשה הקודמת כי בפרשת ויחי נרמז שנסתם ממנו הקץ ובסוף פרשת ויגש מבואר הטעם למה נסתם ממנו והוא כדי שלא יעשו ישראל בגלות החל הזה כמו שעשו ישראל במצרים שנתישבו שם ישיבת קבע על שהיה קצת נודע והיו הדורות הראשונים מתיאשים ממנו, לכך נשא המשל מן העבד שבקש לעשות את בניו חורין ר"ל על ידי שרצה להודיע להם דייתקי ואוני שלהם אימתי יגיע הזמן שיצאו לחרות בזה גרם לבניו שיפרקו עול אדוניהם מעליהם כי יאמרו ממה נפשך קודם שיגיע זמן הקצוב מה בצע כי נעבדנו בכל כחינו הלא על כל פנים לא ישחרר אותנו ובהגיע התור הרי הוא מוכרח לשחררנו, על כן נשא העבד עיניו וראה את המלך ר"ל ראה שיגיע נזק למלך מזה על כן חזר והעלים הדבר ובקש מבניו שיכבדו המלך כאשר כבדוהו הוא, כך יעקב בקש לגלות הקץ מיד נגלה עליו הקב"ה ר"ל מיד הסתכל וראה שיגיע מזה נזק אל ה' המתאוה אל תפלתן של צדיקים וכאן לא יתפללו על הגאולה ועל התמורה לא דורות הראשונים ולא דורות האחרונים לכך אמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ועל ידי הודעה זו לא אותי קראת יעקב ר"ל לא תשת על כבודי כי על כן בזמן שלא אותי קראת אתה נקרא רשם יעקב., אבל בסיף כי יגעת בי לאמור כבדי את הקב"ה כו' אז תקרא בשם ישראל ומה שאמר להם כבדוהו כשם שכבדתיו אני יש רמז לזה ממה שנאמר מתחילה ויאמר יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים כי אז בקש לגלות הקץ ואחר כך