שפתי דעת צ

התחיל דרוש זה בפסוק ויקרבו וגו' הוה ליה להסמיך כל דרש זה אל פסוק אם נא מצאתי חן וגו' כי ממנו למד שאין שלטון ביום המות אלא ודאי שרצה לתרץ למה נאמר ויקרבו ימי ישראל למות למה לא הזכיר שם יעקב אצל המיתה, ותירץ לפי שאין שלטון ביום המות לא עם המלאך המות ולא עם אנשים ושם ישראל מורה על כי שרית עם אלהים ואנשים על כן אמר שחל שם מיתה על שם ישראל כי אין שלטון ביום המות לעמוד כנגד המלאך המות הוא סמאל הוא שטן הוא המלאך המות אשר נתאבק עם יעקב ויעקב יכול לו ועל שם זה נקרא ישראל אבל עכשיו ביום המות לא יכול לו וכן עם אנשים גם כן לא שרה ביום המות שהרי דבר תחנונים עם יוסף אם נא מצאתי חן בעיניך וגו', פירוש שלישי לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות לומר לך שהחומר של יעקב היה שלם ולא היה בו פסולת כלל עד שלא היה החומר מתבטל אף בלא קבורה וחניטה אך עיקר החסרון אשר סבב המיתה היה מצד הנושא ולא מצד הנשוי כי הנשוי היינו עצם החומר המורכב מן ד' יסודות וכח הצומח שבאדם, והנושאה היינו הזמן המכלה את הכל כי אין בכחו לשאת האדם כי אם זמן מוגבל לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות ר"ל טבע ישראל עצמו לא קרבה למות כי מי שנקרא בשם ישראל על שם כי שרית עם אלהים ואנשים אין בו שום ריח מיתה, אך עיקר המיתה היתה לימים דהיינו מצד החסרון המצוי אצל הנושא: וזהו שמסיק ברבתי וז"ל מאמר (עג) מדרש על כי גרים אנחנו לפניך כצלו של עוף

ויקרבו ימי ישראל למות כתיב כי גר אנכי עמך תושב וגו' כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב כצל עובר, ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעין ואומרם בפיהם שהם מתים אברהם אמר ואנכי הולך ערירי יצחק אמר ואברככה לפני ה' לפני מותי אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות, וק' למה הסמיך דרש זה לפסוק ויקרבו ימי ישראל למות ועוד מה ענין הכותל והאילן והעוף שהזכיר, וע"ק למה הזכיר לשון אף ביעקב ולא ביצחק, על כן נראה לפרש שרצה לומר שיש שני מיני מיתה טבעית הבאה מצד הפסד החומר והפסד החומר בא או מצד הסיג והפסולות המצוי בארבע יסודות או מצד הפסולת המצוי בכח הצומח שבאדם ואף את"ל שאין חסרון בשניהם ועל כן מצידם אין האדם ראוי אל ההפסד מ"מ מצד הנושא דהיינו הזמן יבואו לידי פירוד ההרכבה בהכרח וידוע שבאברהם ויצחק היה קצת חסרון ופסולת בחומר שלהם והראיה על זה כי מן אברהם יצא ישמעאל ומן יצחק יצא עשו אבל יעקב היתה מטתו שלמה וזה מופת על חומר שלו שהיה שלם מכל צד ולא היה בו שום פסולת כלל ומטתו שלמה ואם כן מיתת אברהם ויצחק באה קצת מצד הפסד החומר אבל של יעקב לא היתה מצד הפסד החומר שהרי מטתו שלמה על כן לא היתה מיתתו כי אם מצד הזמן לכך נאמר דווקא ביעקב ויקרבו ימי ישראל למות ולא נאמרו כן באברהם ויצחק לפיכך לא הזכיר לשון אף כי אם ביעקב ר"ל אף יעקב שידע שמטתו שלמה וזה מופת על שלימות חומר שלו כמו שיתבאר בסמוך מ"מ אמר ושכבתי עם אבותי לפי שהרגיש שמצד הזמן והימים הוא מעותד למיתה לכך נאמר בו ויקרבו ימי ישראל למות, ועל כן דרש על זה פסוק כצל ימינו עלי ארץ וכתיב ימיו כצל עובר כעוף זה העובר וצלו עובר עמו וזה משל צודק על הזמן שיש בכל רגע עבר והוה ועתיד ואין מנוחה אל הזמן אלא חולף והולך תמיד רגע זה חלף הלך לו זה יוצא וזה בא והאדם צלו של הזמן חולף והולך עמו פושט צורה ולובש צור' אבל עצם החומר המורכב מן ד' יסודות שהוא עיקר בנין הבית האנושי המשיל לכותל המחובר מן עצים ואבנים ושאר חומר הבית, ועצם נפש הצומחת המשיל לאילן וצלו על כן אמר והלואי כצלו של כותל ר"ל אילו היה האדם כצלו של כותל אף על פי שהצל אין בו ממש