שפתי דעת פט

הרים כאילו ההר עצמו עצם הקרקע מטפח עסיס בלא גפן, וזה משל צודק על עמי הארץ שדומה כאילו הם בעצמם למדו התורה כשמחזיקים ידי לומדיה

פרשת ויחי

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו' ולמעלה אמר יעקב לפרעה ימי שני מגורי וגו' ולא הזכיר בהם לשון חיות לפי שלא היו הימים ההם שנות חיים אלא ימי צער ומגור מסביב על כן הזכיר בהם לשון מגורי ואמר שמעט ורעים היו שני חיי וגו' אבל בשבעה עשר שנים אלו הזכיר לשון חיות כי כל השנים הללו שרתה עליו השכינה שייך בהם לשון חיות כמ"ש ותחי רוח יעקב אביהם אבל תוך ק"ל שנים ראשונים לא שרתה השכינה כי אם לפרקים לכך אמר מעט ורעים היו שני חיי, כנגד שנות חיים של שלוה אמר ורעים וכנגד הימים ששרתה עליו שכינה אמר מעט כי ימים מועטים שרתה עליו השכינה: ורש"י פי' א מאמר (עא) למה פרשה זו סתומה כו'

למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם ד"א שבקש לגלות הקץ ונסתם ממנו, מה שפירש"י שהתחילו לשעבדם ובפרשת וארא כתב שכל זמן שאחד מן השבטים היה קיים לא התחיל השעבוד וראיה לדבר שהרי יוסף היה מלך גם אחר מות יעקב יתכן לתרץ ע"ד מרז"ל כל המעמיד בן צדיק כאילו לא מת כו' ונמצא שכל זמן שבניו היו קיימים דומה כאילו גם יעקב קיים לפיכך מיתת יעקב ומיתת השבטים באו כאחד ואולי לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות הימים מתו אבל יעקב לא מת עדיין כל זמן שבניו היו קיימים וזהו ההיקש מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כי עובר ירך אביו הוא ודוקא כשהבן צדיק אבל לא כשהבן רשע אשר בחייו קרוי מת וק"ל, וזה הוא שאמר למה פרשה זו סתומה כו' כי פירוש שלכך פרשה זו סתומה כדי להסמיך פסוק ויחי יעקב אל פסוק הקודם וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד דהיינו ימי השלוה של כל ישראל שלא היו כי אם בזמן ויחי יעקב וממילא נשמע שאחר מיתתו פסקו ימי השלוה והתחילו לשעבדם, לכך סמך לומר ויקרבו ימי ישראל למות, וק' שבכל הפרשה כשמזכיר מיתת יעקב אינו מזכיר שם יעקב כי אם שם ישראל ואיפכא מבעי ליה כי שם יעקב גשמי ושם ישראל רוחני אלא לפי שיעקב לא מת כי חומר שלו נשאר קיים אבל שם ישראל נתבטל כי שם ישראל מורה על ימי השלוה שהוא ובניו במעלה עליונה מושלים בעליונים ובתחתונים על שם כי שרית עם אלהים ואנשים דבר זה התחיל להתבטל במותו שהרי התחילו המצרים לשעבד בהם לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל ר"ל אותן הימים אשר בהם היו שרוין בשלוה נוהגים שררה עם אלהים ואנשים אותן ימים קרבו למות כי ביטולם היינו מיתתם ודוק מינה דווקא הימים מתו אבל לא יעקב עצמו וכן מסיק בילקוט וז"ל תלה המיתה בימים כדרך שנ' הן קרבו ימיך למות, והפירוש ביטולם ביטול ימי השלוה שהיו כל ימי יעקב: פירוש אחר על דרך שמסיק ברבתי מאמר (עב) מדרש על ויקרבו ימי ישראל וגו'

ויקרבו ימי ישראל למות כתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי חצוצרות שעשה משה במדבר בשעה שנטה משה למות גנזם הקב"ה כו' לקיים מה שנא' ואין שלטון ביום המות כו' ומסיק ואף יעקב כיון שנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף ואמר לו אם מצאתי חן בעיניך וגו' אימתי כשקרב למיתה שנ' ויקרבו ימי ישראל למות, וק' למאי נ"מ