שפתי דעת פד

לשכינה, וטעמו של דבר שהיה מקום בית המקדש בחלק יהודה או בחלקו של יוסף לפי שארז"ל יוסף שקידש שם שמים בצינעה, זכה וניתוסף לו אות אחד מן שמו של הקב"ה והיינו ה"א שנ' עדות ביהוסף שמו יהודה שקידש שם שמים בפרהסי' זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, וכבר ידעת שהקב"ה צוה לבנות לו מקום מקדש כדי שיתקדש על ידו שמו ית' כמ"ש ונודעתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי ועל זה דרשו פסוק הוא הדבר אשר דבר ה' בקרובי אקדש כפירש"י, משם ראיה ברורה שבנין בית המקדש בכל מקום לא היה אלא כדי לקדש שמו ית' בעולמו על ידו ועל כן נתחנך הבית בקידוש השם של נדב ואביהוא כנודע, ועל כן דין שיהיה הבית בנוי או בחלקו של יוסף שקידש שם שמים בצינעה או בחלקו של יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא וזה וודאי גדול מיוסף על כן ניתן לחלקו בית עולמים שהוא יותר קבע מן משכן שילה, וכבר אמרנו למעלה פ' ויצא על פסוק ויפגע במקום הטעם שנקרא סתם מקום לפי ששם מקום אבן שתיה אשר ממנו הושתת העולם ונמצא שהוא מקומו של עולם ולפי דרכינו נרמז בו שהוא מיוחד ליהודה ויוסף כי יהודה ויוסף עולה למספר מקו"ם קפ"ו היינו יהודה יוסף וראש המלה של קו"ף עולה מאה דהיינו המקדש שגבהו ק' אמה, אך מ"מ לא שרתה השכינה כי אם בחלקו של בנימין בין במשכן שילה בין בבית עולמים כדמסיק ביומא פר' א' כי יהודה היה גם במכירתו של יוסף וגם יוסף גרם מכירת עצמו על שנתגרה באחיו וגם בדבריו שנתקנאו בו על חלומותיו ועל דבריו כמו שנאמר והנה בעל החלומות הלזה בא נמצא שלא היה שום א' מהם נקי מן חטא המכירה כי אם בנימין לבדו היה נקי לגמרי ושאר האחים היה להם וודאי חלק גדול יותר באותו חטא מן יוסף שלא היה בו כי אם גרמא בעלמא ומן יהודה שאמר מה בצע וגו' על כן נבנה המקדש בחלקו של יהודה ויוסף ומכל מקום שכינה בחלקו של בנימין, והנה בויכוח זה שבין יוסף ליהודה כל אחד מהם רצה לקרב אליו את בנימין כי אע"פ שיהודה לא היה מכיר את יוסף מ"מ כבר ידע יהודה ברוח הקודש שעליו שבית המקדש בית עולמים יהיה בחלקו של יהודה, ומקום השכינה יהיה בחלקו של בנימין, וחשב יהודה שאם יקחו את בנימין לעבד יהי"ה דבר גנאי לאושפיזכן של שכינה שיהיה עבד, ויוסף חשב להפך כי גם הוא ידע שמשכן שילה יהיה בחלקו וגם שם שכינה בחלק בנימין וחשב יוסף כשם שאחיו מכרוהו לפי שבן זקונים היה לאביו ואותו אהב מכל אחיו ומחמת הקנאה מכרוהו כך נאמר גם בבנימין וילד זקנים קטן וגו' ואביו אהבו אם כן שמא יתקנאו אחיו גם בו וימכרוהו גם כן לעבד ויהיה גנאי לאושפיזכן של שכינה שיהיה עבד, וראייה לדבר שכל עיקר הויכוח שבין יוסף ליהודה מחמת בנימין היה בעבור מקום השכינה בבית המקדש שהרי נאמר מיד ויפול על צוארי בנימין פירש רש"י על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו על משכן שילה שבחלקו של יוסף, וק' מה ענין בכיה זו לכאן אלא וודאי שסופו מוכיח על תחילתו כי עיקר הויכוח של יהודה ויוסף על בנימין היה בעבור השכינה שבחלקו של בנימין כאמור ויכול להיות שהויכוח היה על זה האופן כי כל אחד ידע שיהיה בית המקדש בנוי בחלקו וידעו גם כן שחלק השכינה יהיה בחלק בנימין על כן יוסף רצה לקרב אליו את בנימין כי אמר מאחר שניתוסף לי ה' מן אותיות השם זה מופת שיהיה בית המקדש בחלקי ואם כן אין ראוי להתקרב את בנימין אושפיזכן של שכינה כי אם אלי, והשיב לו יהודה בי אדוני ר"ל בי מצוי כל השם של ד' שנקרא בשם אדנות כולו בי ואם כן אלי ראוי אושפיזכן של שכינה, ולהצעה זו מיושב המדרש שהזכרנו על פסוק כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כי פסוק זה נאמר בתהלים מזמור מ"ח וכל המזמור מדבר מן מעלת ירושלים והבית המקדש כמו שנאמר גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר קדשו יפה