שפתי דעת פג

אלא שרמז על מה שנ' וינגע ה' את פרעה וגו' על דבר שרי על פי דיבורה אומרת למלאך הך כו' לכך נאמר דבר רצה לומר פרעה הוכה על ידי דיבור מאמר (סז) במדרש ידבר נא עבדך דבר כו' פרעה לקה בנגעים כו'

וזה נוסח המדרש ברבתי ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזנך זקינתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל בני ביתו שנא זר וינגע ה' את פרעה וגו' הזהר שלא ילקה אותו איש בצרעת, אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של זה שאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה הזהר שלא יחול עליך קללה, שנים ממנו נכנסו לכרך אחת שלם והחריבוהו להלן בשביל נקיבה כאן בשביל זכר על חיבת העין על אכסניא של הקב"ה שנאמר בו חופף עליו כל כיום על אחת כמה וכמה עכ"ל, וכפי הפשט מצא לו בעל המדרש זה סמך אל שלשה ענינים שהזכיר א' ענין הנגעים של פרעה כבר כתבתי שדרש זה מן יתור לשון דבר אלא שרמז לו על הנגעים שבאו על פרעה על פי דבורה של שרה כאמור, ואולי לכך נאמר ידבר נא עבדך דבר רצה לומר עונם הדבור של מוציא שם רע שלוקה בצרעת ורמז לו שבענין עלילות הגביע אינו אלא כמוציא שם רע ועל כן סופו ליענש בנגעים ועל זה אמר כי כמוך כפרעה כמו שפרעה לקה בנגעים על עריות כך אתה בשביל דבר הדיבור של מוצא שם רע, ומה שמסיק אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של זה דקדק ממה שהזכיר לו יהודה מיתת אמו באמרו ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו משמע אביו לבד אהבו ולא אמו כי כבר מתה ולמאי נפקא מינה הזכיר כלל מיתת אמו וכן בפסוק ועזב את אביו פירש רש"י שהרי אמו בדרך מתה, אלא וודאי שלכך הזכיר לו מיתת אמו לומר שמתה מקללתו של זה וכדי לאיים על יוסף שיזהר מקללתו של זה, ומה שמסיק שבא כאן על אכסניא של הקב"ה נראה שיש לו סמך ממה שנ' וילד זקונים קטן והנה לפירושו של אונקלוס שתרגם ארי בר חכים הוא ליה מסתמא דרש זקונים מלשון זה קנה חכמה בשלמא גבי יוסף אתי שפיר שכל מה שלמד מן שם ועבר מסר לו אבל אצל בנימין למה נא' זקונים לשון זה קנה אלא שרמז אל מקום הבית המקדש שנקרא גם כן קנין שנא' הר זה קנתה ימינו וכארז"ל בית המקדש קנין אחד על כן קרא את בנימין בן זקונים נוטריקון זה קנה כי הבית המקדש שנקרא קנין נקרא על שמו של בנימין כי הוא אושפיזכנה של השכינה כמו שמביא ראיה מן פסוק חופף עליו כל היום ובזה נ"ל ליישב מדרש הרבתי וז"ל מאמר (סח) מדרש הרבתי על פסוק כי הנה המלכים נועדו וגו'

ויגש אליו יהודה זה"ש כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כי הנה המלכים זה יהודה ויוסף, עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו, נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו, רעדה אחזתם שם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איפכת לנו יאי למלך מדיין עם מלך, אחד כאחד יגשו זה יהודה ויוסף ורוח לא יבא ביניהם אלו השבטים, ומדרש זה צריך ביאור כי רחוק מן השכל שהמשורר הזכיר במזמור ענין יהודה ויוסף במקום שכל המזמור מדבר מענין אחר ואיך ערבב הדברים שלא זכרן כסדרן כי מתחילה הזכיר עברו יחדיו על המחלוקת שהיה בין יהודה ליוסף ואחר כך הזכיר ענין ויתמהו האנשים שהיה קודם לכן ע"כ נר' לפרש כי כל עיקר המחלוקת אשר היה בין יהודה ליוסף עבור בנימין לא היה כי אם לפי שכל אחד רצה לקרב אליו את בנימין מקום אכסניא של הקב"ה כי בפרק א' דמסכת יומא וכן בילקוט פ' וזאת הברכה מסיק שמשכן שילה היה בחלקו של יוסף ובית עולמים בחלקו של יהודה ומ"מ השכינה לא שרתה כי אם בחלקו של בנימין בין במשכן שילה בין בבית עולמים כדמסיק שם הטעם לפי שבנימין לא היה במכירתו של יוסף לכך זכה להיות אושפיזכן