שפתי דעת סט
Siftei Daat 69 · שפתי דעת · free full Hebrew text
Open in the reader →הגיהנם שכן אמר כי ארד אל בני אבל שאולה וכדי להנצל מן הגיהנם יקבל עליו גליות גרות ושעבוד ולא יבקש לישב בשלוה כדי למהר לפרוע שט"ח של כי גר יהיה זרעך או כדי שכל שכרם יהיה מתוקן להם לעולם הבא ולא יאכלו בעה"ז לא מיניה ולא מקצתיה ואף על פי שאין סמך מן הפסוק על הבטחה זו ליעקב מכל מקום אומר אני שיש סמך מדברי קבלה שנאמר כה אמר לבית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יאירו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו' וארז"ל שיעקב פדה את אברהם מן כבשן האש וכבר אמרנו למעלה פרשת לך לך שפדיון זה היה על ידי זרעו של יעקב שהיתה מטתו שלימה ועל כן אמר הפסוק שאם יעקב הציל את אברהם מן כבשן האש על ידי זרעו ק"ו שיעקב עצמו יהיה ניצול מן תנור אש של גיהנם על ידי זרעו לכך אמר לא עתה יבוש יעקב רצה לומר לשון לא עתה מורה על הק"ו כי עתה שהציל אחרים קל וחומר את עצמו כי בראותו ילדיו שיעקב רואה כל ילדיו כל ימי חייו אז מעשה ידי בקרבו כדמסיק בילקוט בפ' זו וז"ל אמר יעקב כמה נפרצה ברית השבטים כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים כל מעשה הקב"ה כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב חדשים י"ב שעות ביום לכך נאמר כי בראותו ילדיו אז מעשה ידי בקרבו והיינו המזלות, וזה מה שנראה לי להביא סמך מן הפסוק, ועוד יש ליתן טעם בדבר כי הגיהנם נברא ביום שני הוא היום שבו נברא המחלוקת שמע מינה שערוך מאתמול תפתה לכל פירוד ומחלוקת, ובענין י"ב שבטים מסיק ברבתי פרשת ויצא אם האבנים מתאחות יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כו' ואם כן בזמן שיעקב רואה כל בניו בחייו וכשנסתלק יעקב מן העולם. אז עדיין כל בניו בחיים ולא נפרדו עדיין אז אינו רואה פני גיהנם כי נסתלק בלא פירוד ומחלוקת ומטתו שלימה קיימת אבל אם ימות אחד מהם נתפרדה החבילה ואז אפשרי לו ליפול אל הגיהנם אשר הוכן אל המחלוקת אשר בו תלוי גם קיים כל העולם הכלול במספר י"ב כנגד י"ב שבטים, לכך נאמר וישלחהו מעמק חברון רמז שעל ידי שליחות זה יהיה יעקב מתירא מן עמק הגיהנם אשר להצלתו יקבל עליו עול גלות אשר חשב יעקב להנצל על ידי חברון חיבור כל בניו בחייו אשר יצילו מיד עמק הגיהנם כאמור, וכפי הנראה שמדרש הנ"ל רוצה לתרץ את יעקב איך ביקש לישב בשלוה בעולם הזה וכי לא ידע יעקב שאין שכרן של צדיקים בעה"ז ואדם לעמל יולד על כן דרש פסוק לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה וחשב יעקב אחרי שכבר קיבל יסורים השייכין לצדיקים ע"י עשו ולבן ודינה אם כן יאמר הקב"ה די לצרותיו ויכול לישב בשלוה כי ע"י עשו לקה בממונו הן ע"י הדורון הן ע"י שגזל אליפז בנו הכל מידו ועל ידי לבן לקה בגופו שנ' הייתי ביום אכלני חורב וגו' וע"י דינה לקה בכבודו כי חרפה לו להזדווג בתו עם איש לו ערלה וחשב שכבר נפטר מן היסורין ורב מהיות קולות אלהים וברד ועל כן חשב שלפחות כי יזקין ישב בשלוה מכל מקום ויבא רגז רוגזו של יוסף, כי לעולם לא רצה ה' שישב בשלוה אפילו אחרי אשר עברו עליו כבר תלאות רבות בגופו ובממונו ובכבודו מכל מקום הביא ה' עליו רגזו של יוסף שלא ישב בשלוה כלל כדי שיקח כל שכרו לעולם הבא, ותדע כי עשו בגמטריא שלום, יעקב וישראל בגימטריא שלום ושלוה, וזה כי שלום נאמר על טובות העולם הזה כמו שנאמר אך שלום יהיה בימי, כי כל אדם מדיני בטבע וצריך לחברת הבריות, והמחלוקת מהרס המצב על כן הכל צריכין אל השלום בעולם הזה ולשון שלוה מורה על אדם יחידי שיש לו שלימות המצוי בעצמותו כמ"ש שלו הייתי ויפרפרני וזה אמר איוב על שהיה שלו בעצמותו על כן לשון שלוה מורה על העולם הבא שיש לכל צדיק מדור בפני עצמו, על כן עשו שבחר לו לחלקו העולם הזה לאמר הנני הולך למות כו' ואך שלום יהיה בימי על כן עשו עולה למספר שלום אבל יעקב בחר לחלקו העולם הבא הרמוז בשלוה ומכל מקום הוא צריך גם לשלום