שפתי דעת סח

קבע ועיקר, אלא בא למעט ח"ל כאמור, ועל כן נקט מגורי אביו ליתן טעם על ישיבתו ולומר שלכך עשה ישיבה זו קבע לפי שהעם היושב בה דומה כאילו ישב לפני אלהים כי מטעם קדושתה נבחרה להיות שם מגורי אביו אשר יש לו דין עולה כאמור על כן חשב שהיושב בה כאילו ישב מולם לפני אלהים ולכך אמר מגורי לשון רבים כי קודם שנבחר ירושלים מקום המקדש היתה כל הארץ כשרה לקרבנות על כן כל מקום מן הארץ היה ראוי להיות מגור לאביו כי דווקא אחר אשר בחר ה' מכון לשבתו נאמר השמר לך פן תעלה עולתך בכל מקום אשר תראה אבל קודם לכן היתה כל הארץ ראויה לכך על כן היתה גם כן כל הארץ ראויה להיות שם מגורי אביו, ולפיכך נאמר בעשו וילך אל ארץ כי הוא מאם בבכורה אשר בה תלויה העבודה וע"כ מאס גם בארץ המיוחדת לעבודת הקרבנות ולדעת המדרש בקש לישב בשלוה כו' יש לפרש בהפך זה שהפסוק מאשים את יעקב שבקש לישב בשלוה במקום מגורי אביו ר"ל הקב"ה אמר לאביו גור בארץ הזאת לקבל עליו תנאי בעה"ז והוא לא עשה כן אלא בקש לישב בשלוה וא"ת מנא לן לומר כן שלשון גור בארץ נאמר על שיהיה בעה"ז כגר ודלמא לשון גור כפשוטו ואינו מדבר בגרות העה"ז אלא בסתם גרות כי כל הדר בארץ נכריה נקרא שם גר, על זה אמר בארץ כנען הרי זה ארץ כנען מן הדין שיצחק אינו שם גר אלא תושב כפירש"י פ' חיי שרה על פסוק גר ותושב אנכי עמכם אם תרצו הריני גר ואם לא אטלנה מן הדין כתושב כו' ואם כן למה אמר לו הקב"ה גור בארץ אלא וודאי שאמר לו לשון זה על שיהיה כגר בעה"ז ויעקב בקש לישב בו כתושב ע"כ קפצה עליו רוגזו של יוסף כו' מאמר (נה) מדרש הרבתי על לא שקטתי וגו' ויבא רוגז

וזה נוסח המדרש ברבתי אמר רב אחא בשעה שהצדיקים יושבים שלוים ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג אמר לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא שהם מבקשים לישב שלוה בעולם הזה, תדע שכך הוא, כי אבינו יעקב על ידי שבקש לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף. וישב, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי לא כלותו מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה ויבא רגז בא עלי רוגזו של יוסף עד כא לשונו, מה שהזכיר לכון רוגז יתכן לפרש שלשון רוגז הוא גיהנם שנקרא יום עברה שנ' יום עברה היום ההוא כי יעקב היה בטוח שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם ועל ידי שהיה סבור שיוסף מת היה מתירא מן הגיהנם שנ' כי ארד אל בני אבל שאולה, ואם כן ענינו של יוסף גרם לו שהיה מפחד מן יום עברה וזעם ורוגז, ובאה לו דאגה זו לפי שאמר הקב"ה לאברהם במה תתרצה וידונו בניך בגלות או בגיהנם אברהם בירר לו הגלות כו' וכמו שנאמר וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון ואין לשון עמוק יוצא מידי פשוטו כי לשון עמק מדבר או בגיהנם שנקרא שאול עמוקה או גלות והצרות שנקראו ג"כ עמק ושאול מלשון וחיי לשאול הגיעו,, ומתהומות הארץ תשוב תעלינו ואברהם בירר לו עמק הגלות במקום עמק הגיהנם על כן נקראו הגלות עמק חברון כי עמק זה הוא העצה של הצדיק הקבור בחברון אשר יעץ לברר הגליות והיינו גרות ושעבוד מצרים אשר נתגלגל על ידי שליחות זה של יוסף, וחשב יעקב למאי נ"מ הבטיחני הקב"ה שאם לא ימות אחד מבני בחיי שנא אראה פני גיהנם הלא אם אקבל עלי גרות ושעבוד בעולם הזה אני את נפשי הצלתי מן הגיהנם כי כך הותנה עם אברהם כי מאן דעביד הא לא נופל בהא אלא וודאי שהבטחה זו היתה אף אם לא אהיה בכלל הגרות ושעבוד מ"מ אנצל מן הגיהנם כשלא ימות אחד מבני בחיי על כן מלאו לבו לישב בשלוה כתושב לא כגר ושטר חוב של כי גר יהיה זרעך אפשר שיתקיים בבניו, והקב"ה לא כן חשב דאם כן כדי למלאות ח' שנה בהכרח יתארך הקץ ודור רביעי לא ישובו הנה ואיה הבטחתו, על כן הקרה ה' לפניו ענינו של יוסף שהיה יעקב סבור שהוא מת ועל ידי זה יעלה על ראשו מורא