שפתי דעת סה

ומן המלחמה הפנימית, וע"ז הדרך נאמר הוא ישופך ראש וגו' ר"ל אם תרצה להדיחו מעל ה' מכל וכל כי עון זה ראש לכל העבירו' אז הוא ישופך כי לא תוכל לו כדרך שלא יכול סמאל ליעקב כשנתאבק עמו, אבל אתה תשופנו עקב תוכל לנצחו בעניני ערוה הרמוזים בעקב כמו שנרמזו כאן בלשון ירך, ולקמן אי"ה פרשת ראה יתבאר כל ענין התאבקות המלאך עם יעקב בדרך אחר וע"ד מארז"ל משל לאחד שהיה מהלך באישון לילה ואפילה כו' נזדמנה לו אבוקה של אור כו' כיון שעלה השחר כו' הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם כי ליעקב נזדמנו שלשתן ומכולם נוצול, וזהו ענין כי עלה השחר הנזכר כאן וכן ענין פרשת דרכים שבינו ובין דרכי לבן ודרכי עשו עיין שם. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך וגו' הדבר צריך ביאור למה זה בקש יעקב לידע שם המלאך ולמה נמנע המלאך מלהגיד לו מה שמו, ביאור הענין שיעקב אמר לא אשיחך כי אם ברכתני אמר ברכתני לשון עבר. והוה ליה למימר כי אם תברכני אלא שיעקב לא בקש ממנו שיברכו ברכה חדשה אלא שיסכים עמו על הברכה אשר כבר ברכו אביו לכך אמר ברכתני ר"ל אודי לי מיהת שכבר ברכתני, ואחר כך שאלו יעקב מה שמו לפי שכל מלאך נקרא על שם השליחות על כן רצה יעקב לידע אם מלאך זה שלחו ה' בכוונה לעשות שליחות זה או אם בא במקרה, ודבר זה יתברר מתוך מהות שמו אם הוא על שם שליחות זה, והשיב לו המלאך למה זה תשאל לשמי בשלמא אם הייתי שליח לעשות איזו דבר חדש אז היו קורין לי שם חדש אשר פי ה' יקבנו על שם השליחות, אבל אני איני שלוח כי אם לחזק בידך הברכות הראשונות כאשר המה שם, זה"ש ויברך אותו שם רצה לומר ברכו בזה שהברכות שכבר נתברך בהם שם תהא גבורתם וחזקתם ויהיו בידו שרירין וקיימין בלא שום טוען ומערער ויקרא יעקב שם המקום פניאל, כי כמו שהוא נקרא על שם שהיה רואה פני אל כך נקרא המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי מן סמאל סמא אל אשר רצה לסמא עיני מלראות במראות אלהים, ויזרח לו השמש כי ע"י עלות השחר והשמש הכיר כי יש אלהים גבוה מעל גבוהים, ומ"מ הוא צולע על יריכו ביצרא דערוה, על כן לזכרון לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה להיות לזכרון בין עיניהם שיצרא דערוה קיים על כן כל איש מישראל יזהר וישמר מן פיתוייו, וא"כ להנחה זו כל עניני עשו ושר שלו לא היו כי אם להחטיא את יעקב, על כן שפיר נדרש עליו פסוק מחזיק באזני כלב מתעבר על ריב לא לו כי הבא להחטיא את האדם לא על האדם לבד הוא יוצא כי אם על הכלל כנו יוצא דהיינו הקדוש ב"ה כמ"ש לתת נקמת ה' במדין כי נקמה זו נקראת נקמת ה' אחר שבאו להמרידם בה' אם כן לא לאדם ריב זה כי ה' יריב ריבו מאחר שהדבר נוגע אל ה', ודומה זה לכלב רע הנושך אחרים גדולים ממנו ועליהם הוא חורק שיניו ויש להם כח לשבר שיני הכלב ובא אחד קטון שאין בו כח לשבר שניו אלא מחזיק באזניו דרך חנופה שלא ישוך אותו וזה הבל גדול כי היה לו לקטן זה לחשוב שהגדולים יוכלו לו יותר ממנו ולא לו לריב ריב זה אלא לגדולים ממנו כי קטן הוא מלהתגבר עליו בתחבולה קטנה זו, כך ריב של עשו לא היה כי אם אל ה' כי לדרכו הוא הולך ר"ל לדרכו בענינים רעים וחטאים לה' ומאחר שדרכו נגד ה' אם כן מה היה לו ליעקב כי בקש תחבולה אנושית להנצל ממנו על ידי שהחניף לו ואמר כה אמר עבדך יעקב כמחזיק באזני כלב כמחניף לכלב. ובזה מיושב היטב מה שמסיק במדרש קדמה פניו קדמה לרשיעא עד שלא יקדמינך איך יקדים הרשע את הקב"ה ועוד קשה למה אמר הקב"ה איני קם כי אם משוד עניים ואנקת אביונים ועוד קשה הלא העני אין לו כלום ומה יגזול ממנו וכי בגדי ערומים יפשוט, אלא כך פירושו כי בכל המאורעות הנוגעות בגוף האדם לבד או בממונו לבד אין הקב"ה קם לפי שנאמר אל נקמות ה' וארז"ל גדולה נקמה שנתנה בין שני שמות כו' להורות שעיקר הנקמה היא דווקא בדברים הנוגעים בהשם יתברך כשהעו"ג מבקשין להחטיא את ישראל