שפתי דעת סג

ע"י שעירות ידיו בגדיי עזים, ולשדהו קרא שדה אדום שלא ישכח מה שעשה לו יעקב בלקיחת הבכורה ע"י עדשים אדומות ובזה הרגיש כי עברתו שמרה נצח ועינו רעה באחיו על כן לקח עמו ארבע מאות איש כמספר רע עין, אך היה יעקב מסופק באיזו אופן הוא יוצא לקראתו אם לעשות עמו מלחמה בנגלה ולעשות לו מעשה עשו לרצחו נפש או אדרבא יוצא לקראתו להתקרב אליו כדי שילמוד ממעשיו ואז כשיחטיאו אז יתבטלו ברכותיו ויוכל לו על כן התפלל יעקב על שתיהן ואמר הצילני נא מיד אחי מיד אהבה ואחוה שלו אם ירצה לקרבני בעל כרחי, מיד עשו אם ירצה להרגני ממש כמעשה עשו, ולפי שהראשון מסוכן יותר מן השני כי המחטיאו קשה מן ההורגו על כן הקדים כאן מיד אחי לא כראשונה שנאמר אל עשו אחיו ועוד שמן הראשון אי אפשר להשמר ע"ד ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כי מן המראה עצמו כאח ועוזר ותוכו מלא מרמה קשה להשמר, וכך היה לבסוף שעשו לא בקש להרע לו בנגלה אלא רצה להמשיך את יעקב אל חברתו ואמר אליו נסעה ונלכה לנגדך בשוה לך וק' וכי משמעות נגדך בשוה לך איפכא מסתברא אלא ר"ל שבזמן שתתחבר אלי, דבר זה סופו להיות כנגדך ומאבד כל שלימתך, ולא שאמר לו כן בפירוש אלא אמר כך דרך רמז, ויעקב השיב לו יעבור נא אדוני לפני עבדו כדי שלא להתחבר לרשע כלל ואמר לו יעקב ברמז שלא יוכל לו בדרך תחבולה זו כדרך שלא יכול לו לבן שהרי עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי לא למדתי מכל דרכיו כדי שיבין עשו שלא תועיל לו חברתו להזיקו בנשמתו כי עיניו היו תמיד על כל דרכיו לפרוש מן דרכי לבן ועשו וזהו פרשת דרכים שנזכר בגמרא כמו שנאמר וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ר"ל שהגיע יעקב למדריגת פרשת דרכים אלו שפירש מדרכי לבן עד שלבן שב למקומו הראשון ויעקב הלך לדרכו דרך ה', ולפי שהיה נוכח ה' דרכו על כן ויפגעו בו מלאכי אלהים, וכמו שפירש מן דרכי לבן כך פירש מן דרכי עשו שנאמר וילך עשו ביום ההוא לדרכו שעירה אל מקום אשר שעירים ירקדו שם ויעקב נסע סכותה לחסות בצל שדי

מאמר (ג) ענין פרשת ויאבק איש עמו

וכמו שרצה עשו להזיקו ע"י חברתו כך שר שלו שנא' ויאבק איש עמו והוא כמו ויחבק דהיינו חיבורו אליו בנשיקת שונא ועל חיבורו אליו רצה לסמא עיניו וכן בעשו כתיב ויחבקהו כי ביני ביני נזדווג לו גם סמאל שרו של עשו לסמא עיניו באלהיות לגמרי וניצול ע"י עליית השחר כמבואר בספר כלי יקר ע"ש, ומה שנראה להוסיף על כל המבואר שם הוא זה, כי סמאל כשמו כן הוא רצה לסמא עין יעקב שלא יראה ב מראות אלהים ויכפור בעיקר לגמרי וזהו האבק המסמא עינים ומגיע עד כסא כבוד כמבואר בכלי יקר, על כן מדה כנגד מדה שנה בשנה ישראל מסמאין את עיניו על ידי שוחד יעוור אשר נותנין לו בשעיר המשתלח,, ותדע כי במסכת יומא פרק בא לו ארז"ל שאנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים על יצרא דע"ז ועל יצרא דעריות ומסיק שם שיצרא דע"ז נמסר בידם מכל וכל אבל לא יצרא דעריות מפני יישוב העולה מסיק שם שכחלו לעינא ר"ל סימו לו עין אחת ומתהני דלא מתגרי בקריבתא, וקשה מנא להם לומר כן שסימו לעינא, ונראה לפרש לפי שכל מדרש זה הנזכר בגמרא יסודו על פסוקי דזכריה שנאמר ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל הארץ והנה ככר עופרת נשאת ואשה אחת יושבת בתוך האיכה ויאמר זאת הרשעה וישלך אל פיה אבן עופרת וגו', וכבר ידעת כי איפה לשון מידה ור"ל במידה שמדד מדדו לו הוא נקרא סמאל על שרוצה לסמא עיני האדם על כן מדדו לו במדה זו וסימו את עינו זה"ש זאת עינם בכל הארץ כי עיניו משוטטות בכל הארץ על כן כחלו לו עין אחד ונמצא שגם באותו זמן נתבטל יצרא דע"ז ולא יצרא דעריות, וגם במראה זו של יעקב כתיב ויאבק איש עמו להעלות אבק בעיניו להכשילו בע"ז ולסמא עיניו מכל וכל, וניצול יעקב ע''י