שפתי דעת סב

ד' בשניה כי אם בשם המיוחד לבד על כן אמר שכל זה מופת על שקטנתי מכל החסדים וגו' ועתה הייתי לשני מחנות, ואמר כל זה אחר שבא לפניו ית' בשתי הבטחות וסיפר ההבדל שבין ראשונה לשניה והוציא מכאן תולדה זה לומר קטנתי מכל החסדים וגומר, ומה שחזר והזכיר שנית הבטחה ראשונה ואמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך וגו' לפי שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשיו פן יבא והכני אם על הבנים ר"ל אם אין אני כדאי להנצל מצד עצמי לכל הפחות אנצל אגב אם על הבנים שלא חטאו ואלה הצאן מה עשו וכבר יש להם ג"כ הבטחה כמו שאמרת לי בהבטחה ראשונה היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך ושם נאמרה ההבטחה גם על זרעו שיהיו כחול הים וכפירש"י, ומטעם זה רצה יעקב לנסות תחילה אם יוכל להנצל ע"י דורון כי טוב לו לאבד ממונו מלאבד זכיותיו שנשארו לו ואם לא יוכל להנצל ע"י דורון מן ממונו חשב להנצל ע"י אחד מאבריו מגופו כי התקין עצמו למלחמה ואם כל אלה לא יועיל אז יהיה מוכרח לתפלה להנצל ע"י הנס הגורם ניכוי זכיותיו והיינו ממונו וגופו ותורתו שהזכיר בויבא יעקב שלם, ועל קוטב זה יסובבו כל עניני הפרשה: ועל דרך המדרש ברבתי וז"ל מאמר (מט) מדרש הרבתי על פסוק קומה ה' קדמה פניו

וישלח יעקב מלאכים ר' פינחס בשם ר' ראובן פתח קומה יי' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך ר' פינחס אמר חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים קומה ה' הושיעני אלהי וגומר קומה ה' באפך, קומה ה' אל נשא ידך קומה ה' אל יעוז אנוש, קומה ה' קדמה פניו, אמר לו הקב"ה דוד אפילו אתה מקימני כמה פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדרים אביונים נאנקים הס"ר משוד ענים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וכו', ומסיק קדמה פנו קדמה לרשיעא עד דלא יקדמונך, הכריעהו לכף חובה, שובריהו כד"א המה כרעו ונפלו פלטה נפשי מרשע חרבך, פלטה נפשי מאותו רשע הבא מכחו של אותו חרב שנאמר ועל חרבך תחיה, ד"א פלטה נפשי מאותו רשע שהוא חרבך שבו אתה רודה את עולמך רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי פלטה נפשי מיד אותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך הה"ד כי רותה בשמים חרבי אמר סקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב עכ"ל, ובסמוך דרש על זה פסוק מחזיק באזני כלב מתעבר על ריב לא לו, וק' מה נשתנה שוד עניים ואנקת אביונים מכל החמסים והגזילות אשר עליהם אמר דוד קומה ה', וע"ק מה ענין מתעבר על ריב לא לו לכאן, ונראה שכל עיקר מוראו של יעקב היתה שלא יכשל בחטא וכל מה שהיה מתירא מן עשו ולבן היינו שלא ילמד מדרכיהם והיה מתירא מאוד מחברתם שלא ילמד ממעשיהם כי מצד לבן היה מתירא שלא ילמד ממנו דרכי הרמאות והאונאות כאשר עשה לבן ליעקב שהחליף משכורתו ואילו היה למד ממנו דרכי הגזילה היה לוקה בממונו כי לא יחרוך רמיה צידו, ומצד עשו היה מתירא שלא ילמד ממנו דרכי הרציחה כי אז היה לוקה בגופו כמשפט כל רוצח שנלקה בגופו מן גואלי הדם, ומן שרו של עשו סמאל אשר רצה לסמא עיניו באלהיות היה מתירא פן ילקה בתורתו כמו שיתבאר בסמוך, ואחר שניצול מן כולם כתיב ויבא יעקב שלם בגופו ובממונו ובתורתו, ולא שהיה יעקב חושש כל כך לנזקי ממון או גופו כי אין זה ממדת השלימים עם ה' אלא היה חושש לדרכי עשו ולבן המקולקלים המסבבים נזיקין אילו, ותדע שכן הוא דאל"כ למאי נ"מ שלח יעקב לעשו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, אלא לפי שאחר שראה יעקב שעשו הולך לקראתו ידע נאמנה כי לא לטובתו הוא הולך ועברתו ושמרה נצח כי יש אומרים שלכך נאמר ארצה שעיר שדה אדום כי קרא לארצו שעיר שלא ישכח מה שעשה לו יעקב בלקיחת הברכות