שפתי דעת סא

דכתובות גדול מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאילו שמים וארץ נבראו ביד אחת שנ' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במקדש כתיב מקדש ה' כוננו ידיך שנים במשמע ראוי ליחס יד שמאל לתחתונים וימין לעליונים, ושניהם לבית המקדש הכולל עליונים ותחתונים לפיכך המקרש עיקר כדרך כל אמצעי המחבר הקצות הוא העיקר, וכן האדם נברא ממקום שנ' בו מזבח אדמה תעשה כי גם האדם הוא אמצעי המצרף ומחבר עליונים ותחתונים על ידי חלק הרוחני והגשמי שבו ואם כן האדם דומה לב"ה על כן נעשה המקדש בתמונת יצירת האדם בג' חלקים כדאיתא בעקידה ובבחיי פרשת תרומה, וכן המקדש באמצע העולם והאמצע עומד על מזג השוה וכן מזג האדם ממוצע ונקל לאדם לבא אל המיצוע אם כבר נטה אל הקצוות מצד החטא וזה"ש ממקום מזבח נברא להיות לו לכפרה כי מאחר שנברא ממקום המזבח אמצע העולם אם כן כל העומד על המיצוע אף אם נטה אל קצה מן הקצות נקל לו לחזור על ידי התשובה אל מקום המזבח אשר היה שם אהלו בתחלה

פרשת וישלח מאמר (מח) טעם שליחות מלאכים ולא אנשים

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, לפי שידע בעשיו אחיו כי ציד בפיו ואם ישלח סתם שלוחים בני אדם אין בידם לעמוד על מצפוני לבו על כן שלח מלאכים ממש כי המה יכירו וידעו אם פיו ולבו שוין שהרי אמרו לו באנו אל אחיך אל עשיו אע"פ שבנגלה הוא מראה עניני אחוה מ"מ לבו לא נכון עמו אלא עשו הוא ועומד ברשעו, ומה שהקדים יעקב עשו לאחיו כי האחרון סותר הראשון כי אמר יעקב אע"פ שעשיו הוא מ"מ אחי הוא ויכמרו רחמיו עלי, והמלאכים אמרו להפך אע"פ שאחיו הוא ומראה אחוה מ"מ עדיין עשו הוא ועומד ברשעו ומה שתמהו רבים על יעקב בחור שבאבות אחרי שכבר הבטיחו ה' שני פעמים לשומרו איך היה ירא כי ד' אורו וישעו וממי וממה ירא, ורז"ל אמרו שהיה ירא שמא יגרום החטא והנה מקים אתי לומר שעיקר יראתו של יעקב היתה על מיעוט זכיותיו כי כבר נתמעטו על רוב הטובות שכבר קבל ואם ינצל גם עתה בדרך זה ינכו לו מזכיותיו הנותרים וראה יעקב בנסיון שעל ידי כל החסדים אשר קבל נתמעטו זכיותיו כי מטעם זה הזכיר יעקב בתפלתו שני ההבטחות כפרש"י והבטחה ראשונה בלכתו לחרן נאמר בה אני ד' אלהי אברהם אביך וגו' ושניה שהיתה בשובו מפדן ארם לא הוזכרו בה האבות ולא היתה כי אם בשם המיוחד וקשה מה נשתנה זו מזו, ועוד קשה בהבטחה שניה הזכיר ואטיבה עמך הטבה אחת במשמע ובהבטחה ראשונה אמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך ב' הטבות במשמע, ורש"י פירש היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך ומנא ליה לומר כן אלא לפי שכך דרכי ד' שכל זמן שיש לאדם זכותו וזכות אבות הקב"ה עושה עמו בזכותו וכשאכל זכותו גם אל ההרים אבל זכות אבותיו אז הקב"ה עושה חסדים בעבור שמו הגדול יתברך, לפיכך בצאתו מחרן ובידו אין כל היו כל זכיותיו וזכות אבותיו שלמים ולא חסר מהם כלום על כן נגלה עליו שם ד' על ידי זכירת זכות אבות וזכותו והיינו מה שאמר ואתה אמרת היטב אטיב בזכותך וזכות אבותיך גם הרבה שם ביעודים ובשניה קצר מאוד כי לא נאמר לו כי אם שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך והיינו ואטיבה עמך וזה מופת על שנתמעטו זכיותיו וזכות אבותיו כי כבר אבד את הכל ע"י רוב החסדים שקבל כי נעשה לשני מחנות כאלו זכה למחנה אחת בזכותו, ולשניה בזעת אבותיו על כן לא נגלם אליו