שפתי דעת נד

אלו ויאכל וישת ויקם וילך כו', ויאכל גילוי עדיות, שנאמר אכלה ומחתה פיה וגומר, וישת שפיכות דמים, כמ"ש ודם חללים ישתה וכן לדעת המדרש האומר ששתה דם נידות כו', ירם שכפר בעיקר שנאיר וקם הטעם וזנה כו' וכן ההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה, וילך שכפר בתחיה שנאמר כלה ענן וילך, ויבז היינו שביזה הבכורה, ולפי זה א"ש רשע זה יהיה עומד רצה לומר יהיה עומד בקומה זקופה לפני השכינה ומקריב קרבן, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו כי מורה על הזמן רצה לומר בעידנא דעסיק זה שעה אהבו אבל רבקה אוהבת תמיד את יעקב. ויזד יעקב נזיד הורה בזה כי יעקב לא היה מן הזוללים בשר למו אלא היה מסתפק בנזיד כל דהו של עדשים כמ"ש שלח לחמך על פני המים רצה לומר לאכול לחם ולשתות מים כי ברוב הימים תמצאנו רצה לומר תמצא זה ימים רבים ולא יחסר לך, וכן מצינו ביעקב שלא בקש כי אם לחם לאכול אבל עשו היה מורגל לציד ציד להביא מן הגזל ע"כ משפטו כבן סורר ומורה וכן הודה בפיו ואמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה כי לא בזה ולא שיקץ לירש פי שנים אד ביזה עבודתו של מקים התלוי בבכורה ולכך אמר למה זה לי רצה לומר למה זה אלי לי, ויאמר הלעיטני מן האדום האדום הזה הורה שלא נתאוה להם אלא מצד היותם נוטים אל האדומה ובזה גילה טבעו על כן דווקא אז קראו שמו אדום ולא כשיצא ראשין אדמוני שמא ישתנה מראה עורו כההוא דרבי נתן ב ורבותינו ז"ל אמרו שעשו מאמר (מב) מה טיבה של עבודה זו שאל מה טיבה של עבודה א"ל כההיא דתנינן אילו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראם כו' וקשה למה נקט דווקא שתים אלו, ויתכן לפרש לפי ששניהם הפכו כי שני שינויים היו בעשו המורים על מהותו א' שהיה בעל שער ב' שהיה אדמוני, על כן הגיד לו יעקב דווקא שני דינים אלו כי מצדם לא יחפוץ בבכורה פרועי ראש שהכהן אינו רשאי לגדל שער ואת ראשי לא יפרע וזה הפך טבעו כי הוא מורגל לגדל פרע כי כך נולד בטבע בעל שער, וסתם יין אדום שנאמר אל תרא יין כי יתאדם על כן היה עשו אוהב יין אדום כמו שאהב העדשים האדומים לפי שנוטים לטבעו כאמור על כן ביזה הבכורה להיות בסובאי יין וקל להבין

פרשת ויצא מאמר (מג) במדרט והלא כמה חמרים יצאו

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ברבתי מסיק וכי לא יצא משם אלא הוא הרי כמה חמרים וכמ' גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב ר' עזריה בשם ר"י בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, וכן בנעמי כו' ניחא דתמן לא היתה אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוה יצחק ורבקה כו' אלא לא דומה זכות צדיק אחר לשני צדיקים, וקשה מה ענין חמר גמל לכאן, וכי דבר. בכתוב. בהם ולא הזכיר ויצא, ונראה שכך פירושו לפי שמצינו כשהלך אליעזר להשיא אשה ליצחק היו עמו גמלים הרבה כי כן דרך ההולך לישא אשה אז מפני הכבוד הוא הולך עם גמלים הרבה וכתיב בפרשה הקודמת וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וגו' ומסתמא הלך עשו עם הרבה גמלים וחמרים לא כיעקב שהלך יחידי כבורח ובידו אין כל, ואז מסתמא יציאתו של עשו מן המקום היה עושה רושם כי ההולך עם רגשת המיית עם רב ועמו רכב ופרשים וודאי יציאתו עושה רושם כי חסר מן המקום כל מה שהלך משם ורשומם ניכר אבל יעקב הלך בהחבא לישא אשה בגפו יצא, ואם כן קשה שאצל הליכת עשיו היה לו לומר ויצא עשיו ולא אצל יעקב, על כן ב רץ ולומר שרושם הרמוז בלשון יציאה אינו מדבר ברושם גשמי