שפתי דעת נב

יפרדו לפי שבמעי אמו נר דלוק על ראשו ומביט בו מסוף עולם עד סופו ורצה לומר רואה גם את העולם הבא שנברא ביו"ד והיה אז דעה אחת לשניהם כי כל אחד מהם חפץ בו, ואחר שיצאו לאויר העולם מן המעים ולקח יעקב היו"ד מאז יפרדו בדעתם כי עשו יכפור בתחיה ולא יחפוץ בעולם הבא כלל, לכך היה עשו איש שדה ר"ל שלא חפץ כ"א בעולם הזה דהיינו איש שדה ויעקב יושב אוהלים שנים במשמע בעולם הזה ובעה"ב כמ"ש אגורה באהליך עולמי' ר"ל אהליך שנים והיינו לעולמים ב' עולמות, וזה"ש ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים ובזוהר מסיק שני אהלים היינו אהל אברהם ואהל יצחק כי הם שני הפכים מדת אברהם חסד ומדת יצחק הגבורה מדת הדין ועל ידי יעקב נתחברו ונתמצעו, ויש אומרים שלכך לא האריכה התורה בסיפור יצחק כמו שהאריכה בסיפורי אברהם ויעקב לפי שלא רצה להאריך בעניני מדת הדין ומטעם זה נאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם לא הזכיר את יצחק כלל אלא עשאו סניף לאברהם כדי למזג תוך מדת הדין מדת החסד והביא ראייה מן השבועה אשר נשבע לאבותינו מימי קדם שנאמר והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך למה כלל שבועתו ליצחק תוך השבועה לאברהם אלא כדי למזגה כאמור וזה"ש אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק רצה לומר שבועתו של אברהם היתה גם ליצחק כדי שתהיה כלולה גם מן מדת החסד לכך נאמר יושב אהלים, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגומר פירש רש"י שהיה צד אביו באמרי פיו כו': וראייה לזה ממה שנאמר מאמר (מ) מי איפה הוא הצד ציד

מי איפה הוא הצד ציד, מהו כפל של הצד ציד אלא רצה לתרץ את יעקב מאין מצא לו יעקב היתר לרמאות את אחיו, אלא לפי שידע יעקב שלא יתכן שיצחק יאהב את אשר שנא ה' ויבקש ליתן לו הברכות זולת מצד שהטעה את יצחק והיה צד אותו באמרי פיו, עד שתכהין עיני יצחק עיני שכלו שלא ראה ולא ידע כלום מן רשעת עשו בנו, ואילו היה יודע ברשעתו מסתמא לא היה מבקש ליתן לו הברכות, על כן מצא לו יעקב היתר לרמאות את ציד' הרמאי שלא יטול את מה שאינו ראוי לו, זה"ש הוא הצד ציד שהיה יעקב צד ומרמה את ציד הרמאי, וכן אמר יצחק בא אחיך במרמה פירש"י בחכמה וכי מרמה לשון חכמה הוא אלא ר"ל במרמה בשביל המרמה שעשית אתה והיית מרמה אותי על כן בא בחכמה, וידע יצחק שכן הוא מאחר שעם יעקב נכנס ריח גן עדן ועם עשו נכנס הגיהנם א"כ וודאי יש בעשו פי זרות שאין פיו ולבו שוין וכתיב שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפול בה ומאחר שנכנס עמו הגיהנם שנקרא שוחה עמוקה אז הרגיש בו יצחק שיש בעשו פי זרות דהיינו פי תהפוכות על כן אמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך, וזה"ש אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי פרש"י האמורי זה עשו שהיה צד אביו באמרי פיו, וקשה למה פרט כאן שהיה צד אביו, ומאי משמע בחרבי ובקשתי שקאי על תפלתו ובקשתו, ונראה שיעקב אמר כמתנצל לומר מהיכן מצאתי לי היתר ליקח הבכורה מן עשו דרך רמאות על כן אמר אשר לקחתי מיד האמורי שהוא היה צד אביו באמרי פיו כי בפיו שאל היאך מעשרין את התבן והמלח ולבו לא נכון עמו והיה אביו רוצה ליתן לו הברכות בטעות על כן צדקה תחשב לי מה שהצלתי את אבי מן הטעות, ואולי ידע עשו שהמעשר סיבת העושר על כן הטעהו לאמור שהוא מדקדק במעשרות כדי ליתן לו הברכות הזמניות מטל השמים ומשמני הארץ, ומה שאמר בחרבי ובקשתי לפי שיצחק אמר לעשו שא נא כליך תליך וקשתך תליך היינו החרב ורצה לזכות בברכות על ידי סתם חרב וקשת ואני יצאתי לקראתו לא בחרב ולא בקשת שאינן מיוחדים לי אלא בחרבי המיוחד לי ובקשתי המיוחד לי והיינו הקול קול יעקב המצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות המיוחדים לי לא בסתם חרב וקשת כי סתם חרב מיוחד לעשו וסתם