שפתי דעת מט

ששינה בפעם שני לומר לשון הוליד מפעיל שלא הזכיר בראשון, על כן בא לומר שהאבות עטרת לבנים והבנים עטרה לאבות וזהו כפל הלשון בפסוק, כי באומרו יצחק בן אברהם רוצה לומר שהאבות עטרה לבנים עד שהבנים מתפארים ומתעטרים באבותם לאמר בן צדיק אני כך יצחק הולך ומתפאר לאמר בן אברהם אני, והבנים לעטרת לאבות שהאב מתפאר לאמר יש לי בן צדיק אני היום ילדתיו, זה"ש אברהם הוליד את יצחק רוצה לומר אברהם מתפאר לאמר אני הולדתי את יצחק, ומ"ש ותפארת בנים אבותם ולהלן אמר לשון עטרת כי לשון עטרת מורה על המעלה יותר מן לשון תפארת שאין בו כי אם ההתפארות כי ודאי יש חלק לאב בצדקת בנו שהדריכו בדרך ישרה אבל אין לבן חלק בצדקת האב כי הבן אינו מלמד לאביו דרך הצדקות ומכל מקום יש לו לבן תפארת שיוכל להתפאר ולומר יש לי אב זקן צדיק וחסיד, ובזה מתורץ מה שנקט בני בנים ולא סתם בנים, אלא שרוצה לומר מה שנאמר עטרת זקנים בני בנים היינו שיש טטרה לזקנים בבניהם אם המה צדיקים ומולידין תולדותיהן של צדיקים מעשיהם הטובים והיינו בני בנים תולדות מ"ט של בניהם קרא בני בנים ובזה נתעטרו האבות, וזה מדוקדק מן הפסוק כי מה שהתפאר יצחק באביו אברהם שהוא צדיק לא הוצרך הפסוק לפרש צדקת אברהם,. כי שמו מוכיח עליו אב המון גוים אשר עשה הנפש בחרן והכניסן תחת כנפי השכינה, אבל בשמו של יצחק אין השם מוכיח על היותו צדיק אע"פ ששניהם היו כבר ידועים לצדיקים מ"מ היה לו לפרש כאן במה נתפאר יצחק ובמה נתעטר אברהם על כן אמר אברהם הוליד את יצחק הוליד לשון הפעיל רוצה לומר הוא גרם ליצחק להוליד תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים דהיינו בני בנים כדאמרן, אמנם ר' שמואל בר יצחק סובר שעטרת זקנים בני בנים מדבר בבני בנים ממש לא בתולדותיהן של צדיקים מ"ט, ורצה לפרש לשון אברהם הוליד את יצחק הוליד לשון מפעיל ורצה לומר בזה נתעטר אברהם במה שגרם ליצחק להוליד את יעקב אשר בזכותו ניצול אברכם מן כבשן האש ועליו אמר עטרת זקנים בני בנים

מאמר (לח) טעם על מארז"ל שיעקב פדה את אברהם מכבשן האש ותדע ותבין ענין עמוק זה ממה שנאמר והיה בית יעקב אש וגומר ובית עשו לקש וגו' מה ענין האש לבית יעקב וע"ק למה נקט בית יעקב ולא יעקב עצמו ומה ענין הקש לבית עשו, ונראה לפרש כי אברהם אשר יצא מתרח נמצא בחומר שלו הרבה מן הפסולות והקליפות אשר נתדבקו בו מתולדתו והיה הפסולת ההוא צריך להזדכך ולהתמרק מן הסיגים כהיתוך הזהב בכור הברזל המצרפו ומברר כל הסיגים עד כי יצא כזהב מזוקק כמ"ש בחנני כזהב אצא וכתיב וישב מצרף ומטהר וזקק אותם כזהב, וכמו שהזהב הטהור אינו מתמרק כי אם באש כך הביא ה' את אברהם באש הכבשן באור כשדים לצרפו ע"י אש ממש כמ"ש באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה וכל עיקר כוונת השי"ת היתה להביאו בכור הבחינה שנאמר ה' צדיק יבחן כיוצר הבודק הקדירות בכבשן כדמסיק ברבתי פרשת נ"ה ואף על פי שהכבשן היה ממרק חלאת זוהמתו מ"מ לא נתמרק מכל וכל שהרי נשארו מן הסיגים ביצחק עד כי הוליד יעקב ועשו ואז על ידי עשו נתמרק כל הפסולת מן זרע אברהם ונשאר כל הפסולת קיים בעשו כדי שיצא הוא ופחיתותו עמיה כדמסיק ברבתי פר' זו, ולכך נאמר ולאום מלאום יאמץ כי ידעה רבקה והרגישה שאחד יהיה צדיק והשני רשע על כן היתה מצטערת על בן הרשע אשר יולד לה כי סברה שבשלה הרעה שמצדה נולד הרשע על כן אמרה למה זה אנכי למה לי חיים אם מצדי יולד זרע פגום והשיב לה הקב"ה שלא מצדה לבד יולד זה הפגום אלא יש טעם אחר לדבר והוא למרק מכל וכל הסיגים והפסולת מן זרע אברהם שנפגם כבר מתולדתו והוצרך הקב"ה להוציא כל הסיגים מזרעו של יצחק בפעם אחת ולהכניסם בזרע עשו כי הוא