שפתי דעת מו

יקברוניה כו' כי עם איש חסיד הכל יתחסרו, והיה דואג אברהם שלא יתקלקל מדת החסד ביוצאי יריכו ע"י שישא יצחק מן בני חת, ותדע שעיקר הקפידה היתה על צרת העין שבהם שכן אמרה רבקה אם לוקח יעקב מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים למה נקטה דווקא בנות חת אלא לפי שדווקא בהם ראתה מדת צרת העין המקלקלת מדת החסד מזרעו של אברהם וחשב' שכל הכנענים כמות' שהרי אמרה כאלה מבנות הארץ, ולפי שהצדקה מצלת ממיתה ונותנת חיים לעושיה על כן אמרה למה לי חיים מה אני ומה הי אם אני מחזקת במידת החסד וזרעי לא יחזיקו בה, כי על כן מסיק ברבתי ואברהם זקן בא בימים בזכות הצדקה שנא' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כו' ומנין שזקן האמור כאן בזכות הצדקה הלא גם התורה נותנת חיים לעושיה אלא ליישב סמיכות כל הפרשיות לומר אחר שראה אברהם צרת העין של עפרון החיתי וגם ראה שהוא זקן בא בימים בזכות הצדקה אמר גם הוא אם לוקח בני יצחק אשה מבנות חת למה לי חיים הלא עלי להשתדל שתהיה הזקנה דבוקה גם בבני כדי שיהיה גם הוא כמוני ולא יתקלקל ע"י אשתו כשתהיה מבנות חת והוא הדין לכל זרע כנען אשר בידו מאזני מרמה, כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך כי אז יזדווג הדומה בדומה לו, ואשביעך ביי' אלהי שמים והארץ לפי שעולם חסד יבנה על כן אני משביעך שלא תקלקל מדת החסד בזרעי ע"י זיווגו מאמר (לו) ביאור פרשת אלעזר ואליעזר אמר בתפלתו הקרה נא לפני ועשה חסד עם אדוני ר"ל הקרה לפני אשה בעלת חסד כדי שתתקיים מדת החסד באדוני אברהם ובזרעו ועל כן לקח לו לסימן גמלים מגמלי אדוניו כדי שעל ידיהם יבוא אשה גומלת חסד, ועשה לו סימן והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת וגו' פשיטו שלכך עשה לו סימן זה לומר אני לא אבקש כי אם שתתן לי לשתות ולא אבקש על הגמלים, ואם היא תשיב אמריה לאמור גם לגמלך אשקה אז וודאי רוח הקודש נצנצה בה שלעתיד יהיו הגמלים שלה ועל כן היא חסה על הגמלים יותר ממני וזה יהיה מופת חותך שאותה הוכחת לעבדך ליצחק כי אז יהיו הגמלים שלה, ולהנחתינו רצה לבודקה אם היא גומלת חסדים אז היא ראויה ליצחק וע"כ תשיב וגם גמליך אשקה דרך גמילות חסדים והוא פשוטו של פרשה שלא בדק אותה כי אם במדות גמילות חסדים לפי שמטעם זה מאס אברהם בבנות חת כאמור, ולכך נזדמנה לו על העין כי גלגל העין דומה למים והוא לא בדקה כי אם במדת עין טובה כי כל כלה שעיניה יפות כל גופה אין צריך בדיקה, ובזה מתורץ שינוי גדול שנראה בפרשה בדברי אליעזר כי מתחלה אמר בינו לבין עצמו והיה הנערה וגומר ואמרה שתה וגם גמליך אשקה לא הזכיר לשון שאיבה בגמלים כי אם לשון השקאה, ובשעת מעשה אמרה רבקה גם לגמליך אשאב ואליעזר החליף הענין ממש כי בספורו אל לבן ובתואל אמר להם איך שבינו לבין עצמו אמר וגם לגמליך אשאב ובשעת מעשה אמרה היא לשון השקאה לבד, אלא לפי שיש שני מיני גמילות חסדים אחד בממונו כאברהם שהיה וותרן בממונו ואחד בגופו כשרה כמבואר למעלה, ושרה כבר מתה על כן אמר אליעזר די בזה אם תאמר לי גם גמליך אשקה ליתן מן מימה לגמליו והיינו חסד בממונו כי המים שלה המה, אבל טורח השאיבה בגופה לזה אין צריך כל כך כי אל בית אברהם הוא מביאה עושה חסד בממונו ותהיה דוגמתו לכך אמר ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, ובשעת מעשה אמרה שתה וגם לגמליך אשאב כי היתה שלימה בג"ח בממונה ובגופה, ואליעזר סיפר בפני לבן ובתואל שלא בפני רבקה איך שבינו לבין עצמו עשה סימן על שניהם לומר דווקא אם תהיה שלימה בהשקאה ובשאיבה אז ראויה היא ליצחק, ולא מצאתי בה כי אם אחת משניהם השקאה לבד ושינוי זה עשה לומר שאם לא יתרצו לשלחה עמו אז אלי יבא כי אול"י חסר כתיב לומר אלי יבא ויקח את בתי לפי שבי נמצאו שתיהם שעל כן אני נקרא דמשק אליעזר על ק שאני