שפתי דעת מד

ויהיו חיי שרה לומר לך שיהיו בהווייתן אם כן מה ת"ל שני חיי שרה להורות על קיומם פעם שנית אלא חד בעה"ז וחד בעה"ב, והנה על העה"ב לא הוצרך לעשות פירוש כי הדבר מובן מעצמו שבא להורות שכל השנים הללו קיימות במציאות ליתן לו חיי העה"ב, אבל בעה"ז מה ת"ל וכי סלקא דעתך לומר שיחזור ויחיה בעה"ז אחרי מותו, ע"כ עשה הקדמה מן וזרח השמש ובא השמש כו' כדי להקיש ממנו על שרה ואסתר להורות שעד שלא שקעה במשה של שרה זרחה לפניו ית' שמשה של אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה וע"כ כתבה לנו התורה שחיתה קכ"ז לומר לך שמספר שני שנותיה נשארו קיימים במציאות בן לשרה עצמה לחיי העה"ב הן לזרעה אחריה בעה"ז כי כל שנותיה נשארו קיימים במציאות עד שאסתר בת בתה זכתה שתמלוך על קכ"ז מדינה בזכות כל המנות שעשתה שרה תוך קכ"ז שנים ובדרש זה ראה רבי עקיבא להקיץ משינת תרדימת כזמן את אנשי דורו שאבדו זמנם בדברי הבאי והיו ישינים תרדימת הזמן או בשעת הדרשה כפשוטו על כן גילה אזנם לאמור שלא יפה הם עושין כי הזמן דבר חשוב מאד כי השלמים שאינן מאבדים מן הזמן אפילו רגע אחת לבטלה לסוף שיקבלו שכר כנגדו על כל זמן וזמן כאסתר שזכתה למלכות קכ"ז מדינה בזכות שרה אמה שחיתה קכ"ז שנה דאל"כ מה ענין קכ''ז מדינה אל מה שחיתה קכ"ז שנה אלא ודאי לפי שכל קכ"ז שנה הללו לא הוציאה שום זמן לבטלה ועל כן היה מן הראוי שתקבל שכר כנגדם בעה"ז וזה היה ע"י בת בתה אסתר לכך נאמר ונחלתם לעולם תהיה בין בעולם כזה בין בעה"ב, לכך אמר ר' יוחנן כהדין עגלתא כו' רצה לומר כעגל היונק מן הפרה אמה כך הניקה בנים שרה כי אסתר בת בתה ינקה מן זכות שרה אמה כאמור, וזה הדבר שאמרנו שהיה אברהם טפל בנבואה כי היא קנתה שלימות הצדקה יותר מאברהם והצדקה גורמת ראיית פני השכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך היינו לפי שהצדקה שהנשים עושות גדולה מן הצדקה שהאיש עושה כי וודאי גמילות חסדים שהאדם עושה בגופו גדולה מן הצדקה שאדם עושה בממונו וסתם בעל עושה בממונו שברשותו וסתם נשים שאין ממון בעלם ברשותם עושין בגופם כדרך שעשאו למלאכים אברהם בממונו ושרה בגופה ורז"ל אמרו שצדקת הנשים גדולה דמקרבא הנייתא, ואם תדקדק בפרשה זו מראשה עד סופה כולה בנויה על יסוד מעלות הגמ"ח ובזה יתישבו סמיכות כל הפרשיות כי בתחלת הפרשה הזכיר מיתת הצדקת שרה. מאמר (לד) פי' על כף קטנה בולבכותה ופי' הנה עב קטנה ככף איש עולה ונאמר בה ולבכותה כ"ף קטנה, כי בזה נרמז כל הדרוש שהזכרנו כי כ"ף במלואו עולה מאה, ואם תכתוב כ' שלא במלואו עולה עשרים לומר לך בת ק' כבת כ', ונכתבה כ' קטנה לומר לך בת כ' כבת ז' שאז הית' קטנה, ולהנחתינו ירמוז על צדקת הנשי' כי סמך אברהם על זכות צדקה שלה לומר שוודאי לא תראה פני גיהנם על כן לא בכה בכיה גדולה אלא בכיה קטנה בזכות כף שלה שנאמר כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון וכף קטנה רמז לכל שאינו מסתפק כמלא כף נחת ואסף רוח בחפניו כל מה שבחללא דעלמא וודאי אינו בעל צדקה ורעה עינו באחיו האביון, אבל מי שיש לו כף קטנה ומסתפק במועט ושמח בחלקו הוא האיש אשר כפיו פרושות לעני, ומדה זו היתה בשרה ואברהם שלא היה להם נפש רחבה כבלעם, ולפי שאין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין על כן נאמר הנה עב קטנה ככף איש עולה רוצה לומר אם כף איש קטנה ואינה מבקשת לאסוף ולכנוס ואז הכף בעלת צדקה ואז עב עולה להשקות פני האדמה, ועיין לקמן בפרשת האזינו, ועל כן אמרו אצל שרה שהיתה בעלת צדקה שהיה ענן קשור על, אהל שלה, ועיין לקמן פירוש כף קטנה בדרך אחר וזהו שמסיק בבבא בתרא