שפתי דעת מג

לנוי בת כ' כבת שבע לחטא ואחר כך כללם שני חיי שרה כולן שוין לטובה אם כן כולם היו בלא חטא וזה מיפת שכבר קנתה שלימותה יותר מאברהם שהרי לא לחנם היה אברהם טפל לשרה בנבואה כמו שיתבאר בענין מדות גמילות חסדים שהיתה שרה עיקר וכתיב אני בצדק אחזה פניך. הדרך השני הוא שכל הימים אשר האדם חי שלא קנה בהם שום שלימות נקראו ימים חולפים ועוברים והיו כלא היו כי שני חיי האדם וכן קבלת כל טובות העה"ז שוין בצד אחד, כי כמו שהאדם שיש לו אלפי דינרי זהב וודאי אינו יכול לאכול כולם בפעם אחת אלא בזה אחר זה ונמצא קמא קמא בטל כי זה יבא בסור זה ולעולם אינן מתחברין כי בבוא השני אז הראשון כבר איננו, אבל כשהוציא כל ממונו לשם מצוה או אכל על הכוונה האלהית כדי שיעמוד חי לפני ה' לשרתו אז כל הראשונות שהוציא אינן נעדרין ונשארו קנין קיים בו ושמור לו לעולם הנצחי כמ"ש וילבש צדקה כשריון כי כל מה שהוציא על הצדק מעט מעט אינו כדבר שחלף והלך לו ראשון ראשון אלא הכל מתקיי' וכל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול כ"כ הטובות שקבל הצדיק בעה"ז לשם שמים כולם מצטרפים ושמורים לו גם לעתיד כי אז יקבל כל שכרם בבת אחת, וההיקש על זה בשנות חייו כי כל השנים אשר עברו עליו ולא קנה בהם שום שלימו' השנים שעברו שוב אין להם מציאות אלא חלפו הלכו למו ונחסרו ממנו בזו אחרי זו אבל אם לא הוציא זמנו לבטלה וקנה בהם השלימות האמיתי אז אינו נקרא חסר מן הימים שחלפו אלא נקרא בא בימים כי עשה מן ההעדר קנין ושמורים לו כל השנים שעברו ליתן לו חיים לעה"ב כי לכך נאמ' ואברהם זקן בא בימים ר"ל לא הלך מן הימים שעברו כי לא נחסרו ממנו אלא זקן לשון זה קנה עשה מן ההעדר קנין וכאילו כל הימים שעברו נשארו במציאות ובא בימים נקרא וכן ואברהם ושרה זקנים באים בימים הולכין וקונין שלימותם, ואמר שכמו שהשנים שעברו עליו נשארו קיימים במציאות כך כל הטובות שקבל שנאמר וה' ברך את אברהם בכל שכל הטובות שקבל מן ברכת ה' נשארו קיימים במציאות, לכך נאמר ויהיו חיי שרה לשון ויהיו מורה לומר שנשארו בהווייתן ולא נחסרו ממנה הן מספר שנותיה הן שנות חיים המורה שנות שלוה כי הימים הקצובים שעברו וכן כל קבלת הטובות שעברו הכל נשאר קיים במציאות ולא סר הראשון בבוא השני על כן אמר ויהיו לשון הויה וכללם בסוף ואמר שני חיי שרה כי גם אחר כלות זמן מציאותם עדיין נשארו בהווייתן כל שני חיי שרה, שני היינו מספר השנים, חיי הם ימי השלוה, ורמזם במספר פרטי זה שהזכיר בת ק' כבת כ' לחטא אם כן וודאי קנתה שלימות בכל שנה ושנה, בת כ' כבת ז' ליופי אם כן קבלה נם טובות העה"ז וכולן נשארו קיימים במציאות, זה"ש כשם שהם תמימים כך שנותיהן תמימים ואינן חסירים מהם אלא נשארו קיימים כולם בבת אחת ועל זה אמר ונחלתם לעולם תהיה להורות שנחלת שנותם קיים לעולם, וסיוע לדברי אלה ממה שדרש ברבתי פ' כ"א על אברהם ושרה פסוק כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע, התוספת מרוב' על העיקר ר"ל שאחר הקציר דהיינו יום המות יעשה ג"כ פרי כמו נטע דומה לנטיע' ראשונה והכל מבואר מעצמו, וכן תחילת הפסוק יודע ה' ימי תמימי' הימים של התמימים הקב"ה יודע אותן כי אינן דבר האבוד אלא כדבר שמכניסין לאוצר, וד"א שמסיק אינו משנה מן פי' ראשון זולת מה שאומר שאין תמימים קאי על השנים דא"כ למה חזר וכפל דבריו באמרו ונחלתם לעולם תהי', הרי כבר קראן תמימים אלא וודאי תמימים זו שרה כו' ר"ל אינו קאי כי אם על הצדקת שרה לבד ולא על תמימות השנים ע"כ הוצרך לומר ונחלתם לעולם תהיה ועל זה אמר ויהיו חיי שרה בהווייתן יהיו כי זה פירוש על ונחלתם לעולם תהיה ולא על יודע ה' ימי תמימים המדבר בעבר שהקדוש ב"ה יודע תמימות מעשיהם וע"י כן נחלתם לעולם תהיה, וזה"ש שני חיי שרם שחביב חייהם של צדיקים לפני הקדוש ב"ה בעה"ז ובעה"ב, ר"ל מאחר שכבר אמר