שפתי דעת תיא

האברים מבפנים, וכן השבת שבו שובתים בחריש ובקציר עי"ז יתמעטו מזונות האדם מבחוץ ואעפ"כ מצינו בהפך זה כי מצד הנס והשגחת השי"ת אדרבה השבת והמילה גורמים להוסיף על התבואות המסבבים חיות האדם, כי בשבת נאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה כמו שהשמיטה גורמת רבוי התבואות שעשתה השנה לשלש השנים, כך השבת גרם לחם שנה בששי וכן היו מקריבין בשבת לחם הפנים כי משם ירד השפע והמזון לכל העולם, ובערלה נאמר להוסיף לכם על תבואתה כי הערלה נראה כאלו ממעטת הפירות ואמר הכתוב אדרבה שה ערלה גורמת רבוי התבואו' וידוע מרז"ל נאמרה ערלה באילנות ונאמרה ערל' כאן מה להלן מקום שעושה פירות כו' ודון מינה ומינה מה להלן מקום גורם רבוי הפירות כך סתם מילה גורמת רבוי הפירות שכן יוסף אמר למצרים שימולו כדי להסיר הרעב מהם, כי כ"ז מופת שהקב"ה מתנהג עם ישראל הפך הטבע וכל מה שנראה שכפי הטבע הדבר מזיק אל מזונו, הנה בהשגחת השם יתברך אדרבה הדבר מסבב רבוי המזון על כן הזכיר אליהו המילה והשבת שבזכותם ירד הגשם המסבב התבואות והפירות, אבל ר' יהושע דרש כל המקראות על המועדות הגורמים גם כן רבוי התבואות והגשמים כדמסיק בילקוט פרשת פנחס מר' עקיבא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות, הביאו שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן, נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה עכ"ל, ואע"פ ששתי הלחם אינן ממין האלנות מ"מ שוים המה מצד היותם מאכל מיוחד לאדם דווקא, כי העומר הבא מן השעורים מאכל בהמה לפי שבצאתם ממצרים לא יצאו ישראל מהבהמיות. עד אשר ספרו מ"ט יום כנגד מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה ואז באו לכלל אדם על כן מביאין שתי הלחם מן החטים מאכל אדם ובזכות זה יתברכו פירות האילן המיוחדים לאדם שנאמר הנה נתתי לכם כל עשב וגו' ואת כל העץ וגומר ולכל חית הארץ וגומר את כל ירק עשב וגו', ויש רמז למועדים מן פסוק משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה כך נזכירה דודך מיין משרים אהבוך, ומסיק ברבתי ר' אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה בא שלמה ופירש נגילה נשמחה בך בך בהקב"ה בך בישועתך בך בתורתך בך ביראתך א"ר יצחק בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה, נזכירה דודך מיין מיינה של תורה הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, דבר אחר מיין היינו מיין של אבות כו', וקשה מה ענין ואבות לכאן אלא לפי שהאבות קיימו ג' רגלים אלו כאמור והזכיר כל ג' רגלים אל נרמז משכני אחריך נרוצה כנגד הפסח שהיה זכר ליציאת מצרים ועל הכניסה אל מצרים ואמר משכני כמ"ש בהבלי אדם אמשכם וגו' משל לפרה כו', אחריך נרוצה בגאולת מצרים הנאמר ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון שכינה רוצה לומר שהלכו בחפזה כי היו ממהרים לילך אחרי השם יתברך שנאמר וה' הולך לפניהם, הביאני המלך חדריו הקף ז' העננים כנגד חג הסוכות נגילה ונשמך בך בתורתך זהו כנגד עצרת יום מתן תורה, נזכירה דודך מיין היינו כר' יהושע הסובר בשמחת המועדות חלקהו חציו לה' וחציו לכם וכל שמחה נקראת על שם היין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש וגו' ומתוך אותו יין שהוא של מצוה בימים טובים נזכירה דודך היינו דודיו של הקב"ה כי אין סעודה של מצוה מפורשת בתורה כי אם סעודות המועדות ומתוך סעודה של מצוה ודאי מזכירין אהבת ה' ודודיו והינו חציו לה' ולכם, ורמז ביין גם האבות כי האבות קיימו ג' מועדים אלו כאמור מישרים אהבוך דרש שם על האבות, ויתכן לפרש מישרים לשון פשרה כי חציו לה' וחציו לכם הוא דרך פשרה, וזהו שמסיק ר' אבין אין אנו יודעין אם בו קאי על ביום רוצה לומר שימחו ביום המועד, ע"י שיהיה אוכל ושותה כל היום, או בהקדוש הוא להיות יושב ושונה כל היום כשהוא אומר נגילה ונשמחה קאי על ביום וא"כ תרווייהו במשמע כר' יהושע שאמר חלקהו חציו בך בך בתורתך וכן נזכרו כל ג' מועדות בפסוק כי בשמחה תצאו וגו' כארז''ל סקבא