שפתי דעת תיב

דשתא ריגלא כי ע"י שהיו שמחים כל היום וע"י אותן שמחות היו קטטות רבות בישראל ע"כ גלו מעל אדמתם והשמחה גרמה היציאה כי דוקא מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראו קודש ר"ל שתקיימו בו גם קדושת היום בתורה ותפלה ונדיבות לפרנס ד' כיתות של הקב"ה שנזכרו פ' ראה אלה הם מועדי ר"ל אלה הם מועדים שיש להקב"ה חלק בהם אבל המועדים שהם שלכם לבד עליהם נאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח וטורח זה היינו טרחכם משאכם וריבכם כארז"ל סקבא דשתא ריגלא, ובשלום תובלון אל הארץ ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה זהו ביציאת מצרים שנ' ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן וכתיב מדלג על ההרים וגו' הנדרש על יציאת מצרים, ונקט הרים כי בו מתברכין התבואות ביותר כמו שפרש"י פרשת עקב על מה שנאמר ארץ הרים ובקעות וככר אמרנו שבפסח בזכות העומר מתברכין תבואות שבשדות, וכל עצי השדה ימחאו כף זהו כנגד העצרת שבו מתברכין פירות האילן וזה"ש תחת הנעצוץ יעלה ברוש וכנגד הסוכות שבו מתברכין גשמי השנה אמר ותחת הסרפד יעלה הדס כי ההדס מן ד' מינים שבלולב הצריכין למים ביותר והיה לה' לשם שיקיים בהם גם חציו לה', זה"ש כאן שלח לחמך על פני המים רמז למועדות שצריך לפרנס בו ד' כתות של הקב"ה כדאיתא במסכת חגיגה אמר רבא מ"ד מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמיך של עולי רגלים בת נדיב בת אברהם שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם ונקט דווקא אברהם שהיה תחלה לגרים ע"כ רמז כאן שעולי רגלים צריכין להיות נדיבי עם כאברהם שיפרנסו ד' כתות של הקב"ה כי אברהם מאחר שהיה ראש לגרים על כן ידע ביותר נפשו וצערו של הגר ואז ביותר הוא יודע שראוי לשמחו כמ"ש וידעת' נפש הגר כי גרים היית' וגו' וכן ד' כתות אלו חשב אם הגר עם יתום ואלמנה, לכן הפסוק מקדים לזכירת ג' מועדים פסוק שלח לחמך על פני המים המדבר בצדקה ואח"כ הזכיר כל ג' מועדות באמרו תן חלק לשבעה, ואזיל ר' יהושע לטעמיה כי הוא סבור חלקהו חציו לה' וחציו לכם וכדי שלא תאמר ששמחת המועדות פירושו שיהי' אוכל ושותה כל היום, ת"ל תן חלק לשבעה רק חלק אחד יתן לשבעת ימי הפסח לשמחה וחלק שני יתן לה', וגם לשון לא זו אף זו, כי בימי הפסח לא נזכרה השמחה בתורה בפירוש פשיטא שלא יתן לכם כי אם חלק ממנו, אלא גם לשמונת ימי החג שנזכרה השמחה בהם בפירוש מכ"מ לא יתן לשמחה ההיא כי אם חלק כאמור, וגם לרבות עצרת ר"ה יו"כ, כי בעצרת ור"ה גם כן צריך לחלק ויו"כ אע"פ שאון בו אכילה ושתיה והוא כולו לה' מ"מ מאחר שתני ר' חייא מדפתי שכל האוכל בתשיעי כאלו התענה ט' ועשירי כך כל המתענה בעשירי כאלו אכל ושתה לשם מצוה ואכילת יום ההוא רוחנית שנזונין מן זיו השכינה או קאי על שמחת כבוד של כסות ל נקיה בי"כ, ואח"כ אמר כנגד הפסח כי לא תדע מה תהי' רעה על הארץ רצה לומר בתבואת הארץ המתברכין בפסח, ואח"כ כנגד שמונ' ימי החג שבהם מתברכין גשמי השנ' אמר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואח"כ כנגד העצרת שבו מתברכין פירות האילנו' אמר אם יפול עץ בדרום וגו' שם יהו יפול פרש"י ישכון, וקש' על מה קאי שם יהו פשיט' שבמקום שישכון העץ שם יהו, כי שם יהו יוצא לשני, אלא כך פירושו כי מאחר שבזכות שתי הלחם מתברכין פירות האילן קשה למה שתי הלחם אלא לפי שעץ חיים ש התורה יש בו ימין ושמאל והיינו בזמן שלומדין לשמה או שלא לשמה כמ"ש אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, וכן כל עץ עושה פרי העומד לצד דרום הוא משובח,, כל ארצות הדרום עושין פרי מבושל ומשובח ממגד תבואת שמש יותר מן הארצות הצפון הקרים, ובא להורות שיש כאן ב' מיני לחם כי בזמן שמעמידין עץ חיים של התורה לא ימין ללמדה לשמה אז גם לעומת זה הקב"ה שולח הברכה בפרי העץ כאלו עמדו כולו לצד דרום ובזמן שמעמידין עץ חיים של התורה לצד שמאל ללמדה שלא לשמה אז גם לעומת זה אין הקב"ה שולח כ"כ הברכה בפרי העץ אלא מעט כאלו עמדו בצד שמאל זה"ש אם יפול ישכון עץ קיים של התורה בדרום או בצפון מקום שיפול עץ חיים זה שם יהו רצה לומר שם יהיו גם סתם עץ עושה פרי כי זה לעומת זה עדשה האלהים