שפתי דעת תי

שקרא לישראל בשם עמים נראה לפרש שעמים קאי על אומות העולם כי שבעים פרים דחג היו מכפרים על כל האומות לפיכך כל העמים הר יקראו ר"ל כולם יקראו אל הר זה כי בו יזבחו זבחי צדק להם ע פרים המכפרין עליהם, ומה שנאמר ושפוני טמוני חול רמז אל זכות אבות טמוני חול אשר זכותם טמון לישראל כשישראל חוגגים שלש רגלים ודבר זה אנו למדין מן דברי האתון אל בלעם שאמר כי הכתני זה שלש רגלים אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים ושם מסיק סימני אבות הראו לו רצו בזה כי האבות קיימו ג' רגלים אברהם קיים עצרת יום מתן תורה כי בזמנו נשלמו ב' אלפים תהו בלא תורה והתחילו ב' אלפים תורה ומן הנפש אשר עשו בחרן עמא דשעבידו לאורייתא ושם ויעבור אברם בארץ עד שכם עד אלון מורה הראה שבועת התורה כו' ולפי שבזכות שתי הלחם דעצרת מתברכין פירות האילן על כן נאמר באברהם ויטע אשל נטע אילנות שיהיו לברכה כמדתו, ויצחק קיים הפסח שכן נאמר בו שני גדיי עזים אחד לפסח וע"י עומר של פסח מתברכין תבואת השדה לכך נאמר ביצחק ויזרע יצחק בשנה ההיא וגומר יעקב קיים הסוכות כת שלמדו מן פסוק ויעקב נסע סכותה ובסוכות מתברכין גשמי השנה כי שפע ימים ינקו ותל כן היה הנילוס עולה לקראת יעקב ויכול להיות שמטעם זה נאמר ואם משפחת מצרים לא תעלה וגומר למה לא יעלו המה יותר מן שאר אומות אלא לפי שיסמכו על הנילוס על כן הם חושבים שאינן צריכין לעלות לחוב חג הסוכות וכדי שיתברכו גשמי השנה לפי שיש להם הנילוס על כן נאמר ולא עליהם יהיה הגשם וזה"ש כי שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול שעולי רגלים יאכלו זכות אבות הטמון להם בכל דור ודור, ובמדרש הרבתי תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר"א ור' יהושע ר"א אומר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי שבת הא מה דאת אמר ויהי בשביעית מלכים י"ח פירוש ביום השבת, וגם לשמנה אלו שמונת ימי המלה, דכתיב וישם פניו בין ברכיו וגו' ולמה בין ברכיו אלא אמר לפני הקב"ה רשב"ע אפילו אין ביד בניך אלא ב' מצות הללו שבת ומילה כדאי שתרחם עליהם, ר' יהושע אומר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הפסח, וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג, ומנין לרבות עצרת ור"ה וי"כ ת"ל גם וגם רבוין, פירש בעל מתנות כהונה מכח הי מנייהו מפקת אתרבאי שלשתן ולי נראה ו' של וגם היינו ר"ה שהוא אחר מספר ו' ימים אחר בריאת עולם שנברא בכ"ה אלול, ג' על וגם היינו עצרת הבא אחר ג' ימי הגבלה, מ' של וגם היינו יו"כ הבא אחר מ' יום לעלות משה אל ההר, ני כל הימים מסוגלים אל המטר, יום חג פסח התחילו ענני כבוד ומאז נשתעבדו לישראל העננים וכן על מתחילין בפסח, חג הסוכות נדונין בו על הגשמים, עצרת יום מתן תורה כתיב גם שמים נטפו וגו' הרים נזלו, ר"ה נוצר בו אדם הראשון וכתיב כי לא המטיר ה' וגו' ואדם אין וגו' ביום כפור מסיק ברבתי בראשית פרק א א"ר חנילאי אף הגשמי' מכפרין על החטאים שנ' נשאת עון עמך לכך דרש תן חלק לשבעה וגם לשמונה על המועדות מדלא קאמר לשביעי ולשמיני ונראה הטעם לפי שבכל המועדות משמחים ד' כתות של הקב"ה על כן הצדקה גורמת הגשמים כמ"ש נשיאים ורוח וגו' לכך נאמר הנה עב קטנה ככף איש וגומר רצה לומר כף איש כשעור וכמדה שמודדין לצדקה בכף כך יהיו העבים נותנין מים לרב ירבו ולמעט ימעטו, לפכך תן חלק לשבעה ימי הפסח כי אז עדיין אין הגרגות מלאות בר וגם לשמונה גם לשון רבוי כי בחג האסיף תוסיף לעשות צדקה ברבוי, וכן תן חלק לז' שבת ע"ד כל המוסיף להוציא על שבתות מוסיפין לו ואולי זה טעם בעתו לילי שבתות זמן לגשמים ולשמונה מילה ים לה, ולדרש כנגד המועדות אמר גם לשמונה גם שמיני עצרת בכלל ז' ימי סוכה ומה שאין יושבין בה, היינו כדי להתפלל על הגשם בכוונה שאם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ותדע שיום ח' גם כן מכלל סוכות שהרי אם יפול עץ של סוכה בצפון או בדרום שם יהו ואסור בהנאה למה וכי לפי שאתקצאי לבין השמשות כו' אלא לפי שגם יום ח' נחשב מכלל ימי הסוכה, ולפי שימים אלו מתברכין בו נשמי השנה על כן ביותר צריכין להיות מזורזים על הצדקה זה"ש שלח לחמך על פני המים ר"ל בלחמך שתאכיל לד' כתות תזכה למים מתברכין, ועל המאמר זה קשה מה ראה ר"א לפרש ז' ח' על פסוק של אליהו ואחאב, ועוד מה ענין זה אל מילה ושבת ולפום רהטא נראה שדרש זה ממה שנאמר שם ויהי בשביעית ויאמר הנה עב קטנה ככף איש עולה מים ויאמר עלה אמור אל אחאב אסור ורד ולא יעצרכה הגשם וגו' כי בזמן ההוא היה רעב גדול והיו צריכין לגשמים, ועל כן סמך זה לפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו שמש מניה שהגשמים באים בזכות השבת והמילה שנרמז כאן בשבעה ושמונה כי זכותם יגרום שלא ידע האדם משים דבר רע שיהיה על הארץ לפי שזכותם גורם שאם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו לא על מקום מדברות, וכן אצל אליהו כשבקש על הגשמים הזכיר זכות השבת הרמוז בשביעית וזכות המילה הרמוז בין ברכיו ובזכות שניהם ויהי גשם גדול וגו' וטעמו של דבר רמז שלמה בפסוק הקודם שלח לחמך על פני המי כי ברוב הימים תמצאנו כי כמו שהנותן צדקה נראה כי הוא חסר מן ממונו ואעפ"כ אין הדבר נן אלא יש מפזר ונוסף עוד ואע"פ ששולח לחמו על פני המים ונראה כאלו הוא חסר מן אותו דבר מ"מ ברוב הימים ימצאנו, כך המילה והשבת גורמים הגשם המביא שובע לעולם כי בטבע הוטבע שכל מזונותיו של אדם באים מבית ומחוץ, מחוץ ע"י עמל ויגיעה של חרישה וזריעה וגשמים ואח"כ כשיכנס המאכל לתוך גוף האדם יתהפך המאכל לדם ומשם יזונו כל האברים ע''י הגידין והעורקים השולחים לכל האיברים הדם כדי חיותם ש' כי הדם היה מן הראוי לומר שהמילה הממעטת הדמים גורמת להתמעט מזונות