שפתי דעת תט

וגילו ברעדה ר"ל במקום שמחה שם תהא יראת ה' והיינו את מצותיו שמור בשמחה של מצוה

וסובבים על קוטב זה פסוקי קהלת כי מתחילה קראו מלך ישראל ואח"כ אמר הייתי מלך להורות שקודם שהקהיל כל החכמות היה טועה בדמיונו לאמר שהוא מלך ואח"כ ע"י השגת החכמה הבין וראה כי מלכותו הבל ואיך ימלוך אדם להבל דמה פ"כ אמר הייתי מלך הבל הבלים כו' ע"ד שנ' כי טוב בכל פרט מן מעשה בראשית ואח"כ בבריאת האדם נאמר וירא אלהים את כל אשר כשה והנה טוב היינו טוב כללי וביאר שלמה שאין טובתם כי אם בזמן שמשתמשין בהם לשם מצוה אבל לדבר הרשות בא לההביל כל הפרטים שהמה הבלים נפרדים אחד לא' ולא זו כל אחד בפי עצנמו אלא אפי' בהצטרפם כולם יחד אמר שנית הבל ה הכל הבל, והתחיל תחלה בהרכבת האדם מן ד' יסודות שכל יסוד ישוב לשרשו ואם כן למאי נפקא מינה נברא אם לא כדי להעלותו ממקומו אל מדרגה גדולה מזו והרי עינינו רואין שאין לדבר כן כי דור הולך ודור בא וחלק הארץ שבו עומד לכולם כי ישוב העפר על הארץ כשהיה, וכן וזרת השמש ובא ששמש הוא יסוד האש שבו אל מקומו שואף זורח הוא שם כמו השמש וכן סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח רצה לומר ישוב יסוד הרוח לשרשו, כל הנחלים הולכים אל הים וגומר שם הם שבים ללכת כי גם יסוד המים שב אל שרשו, ואם כן למה זה נברא לריק ולבהלה, וא"ת שלכך נברא כדי שידע כל פעולות ה וישיגם על מתכונתם, על זה אמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר כו' מה שהיה הוא שיהיה בכל עניני עוה"ז אין כל חדש חוץ מן תלמוד תורה יכול לחדש בה דבר זה"ש יש דבר ר"ל לשון יש שייך בתורה על זה יכול לומר ראה זה חדש הוא בעוה"ז הנברא אבל מ"מ כבר היה לעולמים אשר לפנינו זו אלפים שנה שקדמה לעולם התורה אבל בעולם הנברא יכול כל תלמיד חכם לחדש דברים זהו שאמרתי ואין יתרון תחת השמש כי אין זכרון לראשונים כו', דברתי אני עם לבי כו' ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וסכלות לקבץ בלבי כל ההפכים דהיינו החכמה וההוללות דהיינו השמחה, ידעתי שגם זה רעיון רוח כי ברוב חכמה רוב כעס כו' והשמחה היא בהפך הכעס ואיך יתחברו שני הפכים בלב אחד, גם יתכן לפרש כי ברוב חכמה יוסיף עליו כעס ה' אם יחטא כי החכם יודע רבינו ומורד בו מה שאין כן בכסיל ויכול להיות שעל זה אמר ולתור בחכמה כו' הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו ר"ל לענותו ביסורין עבור החכמה שהיה חכם ועבר על רצון קונו ואלו היה שוטה לא היה נפגע אמרתי אני בלבי לכה אנסבה בשמחה ר"ל לקבוע השמחה לבדי בלבבי בלא חכמה. לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה תרתי בלבי לעשות פשרה בין שתים אלו שאין מתחברין לדור במדור אחד היין והחכמה כי נכנס יין יצא סוד על כן תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נוהג בחכמה היינו ליתן לכ"א מדור בפני עצמו היין והבשר וחכמה בלב ולהיות מלא שמח' ועל דעה זו הגדלתי מעשי כו' ומסיים לא מנעתי לבי מכל שמחה רצה לומר אם אלך אחרי קנינים אלו אם כן אי אפשר למנוע הלב מן השמח' וכשהוא שמח וטוב לב א"כ נכנסיין יצא סוד החכמה כי ברוב חכמה רב כעס, ולסוף אף חכמתי עמדה לי כי ראוי לדחות התאות מפני החכמות כדי שהחכמה תשאר לבדה כי יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור כו'

ומחלוקת של ר' אלעזר ור' אבא ושמעון נראה לפרש שפליגי על מה קאי כי זה כל האדם אם על עה של סוף כל דבר הכל נשמע או על את האלהים ירא או על ואת מצותיו שמור ר"א אומר שקאי על מה של סוף כל דבר הכל נשמע כי במעשה בראשית נאמר דווקא ביצירת האדם וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד מאד אותיות אדם כדמסיק ברבתי זה"ש סוף כל דבר במעשה בראשית הכל נשמע זהו מאמר כל אשר עשה, והוא מוכיח כי זה כל האדם מדהזכיר כלל זה אצל יצירת האדם ש"מ שהכל נברא בעבור האדם ולמה יברא הכל בטבורו אם גם הוא יתעסק בעסקי הגוף א"כ מותר האדם מן הבהמה אין, אלא ודאי שלכך נברא הכל בעבורו כדי שיהיה אדם עוסק בחכמה יותר מכל הנמצאים, ר' אבא סובר שקאי על את האלהים ירא כי היראה שקולה כנגד כל העולם והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזה"ש כי זה כל האדם רוצה לומר כי זה כל הענין כולו נקרא על שם האדם כי הדבר בידו, שמעון אומר שקאי על ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם היינו לא נברא כל העולם אלא לצוות לזה כל המצוה, או לדברי ר' אבא ע"ד צדיק מושל ביראת ה' ומי מושל כי כו' והיינו שקול הוא כנגד כל העולם כי כולו בידו מצד היראה כאמור

ויש ליישב עוד פסוק עמים הר יקראו ע"ד שנאמר פרשת משפטים שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה' ולא נאמר שם ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך וגו' ובפרשת כי תשא כתיב את פני האדון ה וכתיב ולא יתמוד איש ארצך וגו' אלא לפי שארז"ל שקרינן יראה היו"ד נקודה חיריק דקרינן גם יראה היו''ד נקודה ציר"י ומכאן דרשו כדרך שבא לראות כך באי ליראות לפיכך בפרשת משפטים מדבר בציר"י שמשמעותו שכל זכורך יראה נראה אל האדון ה' וזה מדוקדק מן לשון אל דווקא ר"ל אתה תהיה נראה אליו ולא יפול בו לשון את כלל על יראה בציר''י ועל כן לא הזכיר כאן ולא יחמוד איש ארצך בעלותך ליראות כי דבר זה אינו מחייב העליה למקום המקדש כי עיני ה' משוטטות בכל הארץ ויכול לראותו בכ"מ אבל בפרשת כי תשא קרינן יראה בחירי"ק לכך אמר את פני האדון שהזכרים יראו אותו על כן לא פול כחן לשון אל כלל אלא לשון את כענין ראובן הי' את שמעון ודבר זה מחייב העליה להר ה' כי אין אנו יכולין לראות כבוד ה' כי אם בהר ה' יראה על כן נאמר כאן ולא יחמוד איש ארצך בעלותך לראות פני ה' וזה פירוש נכין, ועל זה נאמר עמים הר יקראו כי שם יזבחו זבחי צדק נתן טעם על העליה להר ה' ולתרץ הלא עיני ה' משוטטות בכל הארץ ולמאי נ''מ ילכו להר ה' ליראות שם ומתרץ שעולין לראות ע''י הצדקה שנאמר אני בצדק אחזה פניך זה''ש כי שם יזבחו זבחי צדק על כן כל העמים צריכין לעלות אל הר ה' מקום שע''י שיזבחו זבחי צדק יזכו שם לחזות בנועם ה' ומה