שפתי דעת מא

סדום שנ' בהם הנה זה היה עון סדום אחותך יד עני ואביון לא החזיקה, וזה"ש ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום למה נקט משם ולמה נקט לשון השקפה, אלא משם היינו מן מדת גמילות חסדים שראו באברהם ולעומת זה השקיפו בדעת אנשי סדום שהיו אבירי לב ורחוקים מצדקה וכל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מן השקיפה דמתנות עניים כו' על כן נקט לשון השקפה להורות שלא היתה בהם מדת הצדקה המהפכת ההשקפה לטובה ועל כן היתה לרעתם, וכן לוט ניצול גם כן בזכות הכנסת אורחים שלמד מן אברהם אבל באשתו שחטאה במלח על כן לקתה במלח, כפירש"י ויכול להיות שגם לוט לא היה בעל צדקה מכל צד וכדבעי למיעבד לא עבד זולת שהיה על כל פנים בעל צדקה בערך אנשי סדום שלא היו בעלי צדקה כלל וכלל והיה לוט סבור שיש לו די בזה שהוא צדיק בערכם ואינו צריך להוסיף שלימות על שלימותו אלא יעמוד בשלו, ואמר לו המלאך המלט על נפשך אל תביט אחריך ע"ד צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה וכמ"ש במעלו' הבט למעלה ממך ר"ל יסתכל בלבו במי שהוא למעלה ממנו כדי שיטריח להסיג מעלה יותר אבל עיניו הרואות בחמדת העולם הזה יסתכל במי שהוא למטה ממנו ואז ישמח במתנות חלקו ועל זאת יתפלל כל חסיד המתפלל על צרכי הנפש והגוף, לכך נאמר ללוט אל תביט אל אחריך אל מעשה סדום שהמה גרועי' ממך ואת' צדיק בערכם ואל תעמוד בכל הככר במדריג' ראשונה אלא ההרה המלט אל אברהם ותשתדל לעלות למדריגתו וללמוד ממנו, והוא השיב פן תדבקני הרעה וגומר כי כאן אני צדיק בערך מעשה אחרים ואצל אברהם לא אהיה נחשב לצדיק כפירש"י לפיכך בקש שיניח עיר צוער ויהיה לו שם מקום פליטה ושם יהיה נחשב לצדיק בערכם כי לא היו כל כך כסדום שהרי עדיין לא נתמלאת סאתם, וכן עשה לו המלאך מצד הייתור כמ"ש גם לדבר הזה נשאתי פניך וגו', אבל אשתו שהיתה צרת עין יותר ממנו ובמלח ממון חסר חטאה וחשבה שזכותה עמד לה שנאמר ותבט אשתו מאחריו ר"ל נתנה עיניה באנשי סדום לאמור שהם היו גרועים ממנה על כן שורת הדין נותן להצילה ועל כן נעשית נציב מלח כי לא היה בה שום זכות של צדקה שיעמוד לה כי עמדה במרדה וקצת ראיה לדברינו שזכה לבן ע"י כפל של שם ה' ה' שנאמר וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר ונראה שהשם שאחר ויעש הוא מיותר כי הנ"ל ויעש לשרה וגו' כי כבר הזכיר השם וה' פקד אלא לפי ששני שמות אלו עולה למספר בן, ועוד סמך ממה שנ' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכתיב ויגר אברהם בארץ פלשתים ימי' רבים פירש"י כ"ו שנה כי שם החזיק במידת הצדקה אש"ל אכילה שתיה לויה לרחם על הבריות ואז מרחמין עליו מן השמים בשם של רחמים לכך אמר ויקרא שם בשם ה' ועשה שם כ"ו שנה והוא רמז נכון, ועוד י"ל שלכך הקרה ה' לידו הכנסת אורחים וגם הראה לו כי אלהים נצב בעדת הדיינין כפירש"י על ישב חסר כתיב כדי להודיע לו מעלת הדינין ומעלת הצדקה כאחד ועל ידי זה יסכים אברהם על משפט אנשי סדום שהיו רחוקים מצדק' ולית דין ולית דיין אצלם כאשר סופר מדייני שקרא דסדום ולכך נאמר בפסוק המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגומר למען יצוה וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, וגו' כי שני דברים אלו שאברהם מחזיק בהם וגרמו שיסכים גם הוא עליהם, ע"כ הקדים הקב"ה והראה לו גודל זכות הכנסת אורחים שע"י זה זכה לבן לעת זקנתו: מאמר (לב) טעם על מה שאמר אני עומד והם יושבים גם הראה לו גודל מעלת המשפטים שהרי אלהים נצב בעדת אל וטעמו של דבר כי המשפט לאלהים הוא ר"ל שאם חייב לזה שלא כדין הקב"ה מחזיר לו משלו וא"כ דומה כאילו היה הקב"ה הבעל דין כי אליו חוזר הדין על כן דינו בעמידה כשאר בעל דין וזהו טעם יקר, לכך נא' וישקיפו משם האנשים, משם היינו ממה שראו גודל כח המשפט והצדקה משם השקיפו לרעה על סדום שהיו נעדרים משניהם, ויתכן לפרש שבעל