שפתי דעת מ

א' דאהל רמז לבריאה ראשונה והיינו שמי' וארץ שנ' בראשית ברא אלהים את השמים, ה' רמז לחמש' פעמים אור שנזכרו בפסוק ויאמר אלהים יהי אור, ל' רמז ללבנה המתחדש כל שלשים יום לאותן אשר במבטא לשונם ה' וח' שוין ירמוז בה"א לחמה למ"ד לבנה, ומה שאמר במלת פתח פתחת פתח לגרי' הוא כפשוטו שממנו ילמדו רחוקים לבא להסתופף בצל שדי אך מה שא' פתחת פתח לעוברים ושבים לפי פשוטו אין זה מדבר מענין פתח של גרים ע"כ קרוב לשמוע שמדבר בעוברי עבירה ושבים בתשובה כי המה באים בק"ו מן גרים ע"ד מאן דלא הוה הוה מאן דהוה לא הוה כי גר זה שלא היה מעולם בצל שדי הקב"ה מקבלו ק"ו ישראל החוטא שהיה קרוב ונתרחק כ"ש שיקבלו ה' בתשובה כי הוא חוזר אל מקומו הראשון, ומדרש זה רצה ליישב וליתן טעם למה נזכר כאן פתח האהל, ולי נר' ליתן טעם אחר לפי שמצינו בפ' ויקרא שבכל הקרבנות לא נזכר פתח אהל מועד כי אם בפר בן בקר ואמרו במדרשות כמה טעמים על זה, ואני אומר לפי שאמרו בכל מקום פר כנגד אברהם שנ' ואל הבקר רץ אברהם ואורחים אלו אשר להם עשה פר בן בקר זה נזדמן לו כשהיה יושב פתח האהל ע"כ כמו שמקריבין פר לזכר זה כך נזכר אצל הפר פתח אהל מועד לזכר והוא יושב פתח האהל, עוד לפי שהמילה נחשבת כקרבן ע"כ הזכיר בה פתח האהל לו' שהיא דוגמת הקרבן שנ' בו פתח אהל מועד, ותדע כי מה שארז"ל גדולים צדיקים ממלאכי השרת זהו וודאי מצד מעשיהם הטובים התלוין בבחירת האדם ואינו מוכרח במעשיו כמלאכים, ומטע' זה נאמר כאן והנה שלשה אנשים נצבים עליו ואח"כ נאמר בהפך זה והוא עומד עליהם, אלא קודם שקיים המצוה היו המלאכים נצבים עליו כי וודאי מעלתם גדולה ממעלתו אבל אחר שקיים המצוה נעשה אברהם גדול מהם לכך נא' והוא עומד עליהם כי כבר קיים מצות הכנסת אורחים וכמ"ש הולך צדקות הוא מרומים יושכן ר"ל ירום ונשא וגבה מאוד יותר מן מלאכי השרת כי הוא שותף להקב"ה אשר בנה עולמו בחסד, וברבתי דרש הוא מרומים ישכון הגביהו למעלה מן הרקיע כו' וזה ממש כדברינו ומה שהקרה ה' לידו מצות הכנסת אורחים דווקא לפי שרצה ה' לזכותו בבשורת יצחק ותדע כי ע"י הצדקה מידת הרחמים מתעוררת למעלה שנ' ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים ומידת הרחמים כלולה במספר בן שנאמר ה' ה' אל רחום ב' שמות של ד' עולין למספר בן כל שם בפני עצמו עולה כ"ו ועל כן אמרו כל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה כו' ר"ל שנראה בזה שעברת ה' דהיינו מדת הדין שולטת בו אחר שלא זכה למספר נ"ב כי כל הזוכה לבן זוכה בחמלת ה' עליו בשני שמות של רחמים

מאמר (לא) פי' על אמלטה נא שמה כמספר נ"א

והעד על זה ענין סדום שנ' אמלטה נא שמא פירש רש"י שאחר נ"ב שנה נתמלא סאתם וצוער איחרה ישיבתה שנה אחת וק' למה נתמלא סאתם במספר נ"ב שנה דווקא אלא לפי שכל מספר נ"ב עדיין הוא בכלל ב' שמות של רחמים ובזכות ב' שמות של רחמים שמספרם נ"ב היו קיימים ולא נעשה בהם כליה ואחר ששלמו נ"ב שני' שעמדו בהם בכח ב' שמות אילו אז נסתלק הסניגור ובא הקטיגור וזהו מילוי סאתם אבל צוער עדיין לא נתמלא סאתה כי איחרו ישיבתם שנה והיה להם לעמוד שנה אחת בכח ב' שמות של רחמים, ודומה לזה מה שעמדו כ"ו דורות בלא תורה היינו ברחמי ה' העולה כ"ו ואחר מלאת מספר זה רצה ה' לתקן עולם במלכות שדי על ידי התורה, כך באברהם זכה לבן על ידי הצדקה של הכנסת אורחי' ואתי שפיר לדברי האומרים שאברהם היה בן מ"ח שנה כשהכיר בוראו כדאיתא בתנחומא, והילקוט הביאו פ' חיי שרה, ולפיכך לא זכה לבן עד נ"ב שנה מיום שהכיר בוראו שנעשה בן מאה שנה אז זכה לבן שממנו נבנה העולם כמו שעולם חסד יבנה כך זכה לבן בזכות גמילת חסדים ומידה זו היא שחייבה כליה לאנשי