שפתי דעת תח

בכל התבואות וגשמים שאמר עמים הר יקראו עולים בשלש רגלים כפרש"י שם יזבחו זבחי צדק רצה לומר זבחים של צדקה לעניים כמו שפרש"י על פסוק איש כמתנת ידו כו' שלמים מרובים, כי שפע ימים ינקו בחג הסוכות יזכו שיהיה מטר ארצם אשר מקורם מן ים אוקינוס בשפע וברבוי ע"ד עב קטנה ככף איש ר"ל לרב ירבו למעט ימעיטו, ושפוני טמוני חול יתבאר לקמן, וכ"ז בזכות צדקה שעושין ברגלים לגר ליתום ולאלמנה אע"פ שאינן בני תורה ואם בסתם צדקה כך ק"ו בשולח לחמו על פני מים התורה ומביא ראיה מן המועדות על מעשה זבולון שהחזיק את יששכר באהלו דאל"כ מה ענין עמים הר יקראו אל זבולון וכי המקדש היה בגבולו שהרי המקדש היה בחלקו של בנימין ויהודה ואם כן למה אמר עמים הר יקראו אצל זבולון ויששכר, ואף אם נאמר שעמים הר יקראו כפרש"י על למוד התורה כי שם יאספו כל העדרים רועי ישראל ללמוד התורה מן בני יששכר יודעי בינה לעתים מ"מ אכתי קשה על מה שפרש"י שם יזבחו ברגלים זבחי צדק וכי דווקא ברגלים עולים לשאל משפטי צדק הלא גם בשאר ימות השנה עולין אל המקום אשר יבחר ה', כי יפלא מהם דבר למשפט בין דין לדין בשאר ימות השנה ואע"פ שפשוטו של מקרא שאגב זה בעלותם לשאל ההוראה יזבחו שם גם זבחי צדק ולא יראו את פני ה' ריקם, מ"מ אכתי קשה מה ראה רש"י על ככה שפרט דווקא הרגלים, וע"ק כי שפע ימים ינקו פרש"י על יששכר וזבולון למה המה ינקו שפע ימים יותר מזולתם וע"ק למה לא נאמר וליששכר אמר ולהנחתנו הכל מתורץ, ומה שמסיק ואם יפול עץ בדרום כו' עשה פירוש על וגם לשמונה שגם שמיני עצרת מכלל הסוכה שהרי עצי סוכה אפילו אם נפלו שם יהו ואסור לטלטלן בשמיני ואם תאמר אם כן למה אין ישיבת סוכה גם בשמיני על זה אמר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ור"ל כדי שיתפללו על הגשם ביום שמיני בלב שלם, ואמר שמח זבולון זו שמחה לשם שמים כי מטעם זה נאמר תחלה ושמחת בחגך אתה כו' והגר והיתום כו' וזהו שמחה של מצוה ואחר כך אמר והיית אך שמח אך מעוט לומר שימעט בשמחה שאינה של מצוה

כדמסיק פרק במה מדליקין א"ר יהודא בריה דרב שמואל בר שילא משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שיש בו דברים סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו ד"ת וסופו דברי תורה תחילתו ד"ת שנ' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמרי דבי ר' ינאי תחת השמש הוא דאין לו קודם השמש יש לו, סופו ד"ת שנאמר סוף כל דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואם מצותיו שמור כי זה כל האדם א"ר אלעזר כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ר' אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כלו שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה שמעון בן זומא לא נברא העולם כלו אלא לצוות לזה, ומאי דבריו סותרין זה את זה כתיב טוב כעס משחוק וכתי' לשחוק אמרתי מהולל פירש"י משובח, וכתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זה פושה לא קשיא טוב כעס משחוק טוב כעס שכעס הקב"ה על הצדיקים בעה"ז משחוק שמשחק על הרשעים בעה"ז, ולשחוק אפרתי מהולל זה שחוק שמשחק ק הקב"ה עם הצדיקים בעה"ב ושבח אני את השמחה זו שמחה של מצוה ולשמחה מה זו עושה זו שמחה שאינה של מצור וק' וכי לא היינו יכולין לתרץ תירוצים אילו בלא תחילתו וסופו ד"ת לפום ריהטא שהתירוץ לבד אינו מספיק כי לא פורש בו הדבר כי הפסוקים נאמרו סתם, אלא דרש האי לדסמך ליה והאי לדסמך ליה כי פסוק לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו פושה סמוך לפסוק מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש אבל יש לו יתרון במה שקודם השמש ע"ז פי' ואמר שדיוק זה שיש לו יתרון במה שקודה השמש והיינו התורה ומהו היתרון השחוק שיעשה הקב"ה לצדיקים שנ' אז ימלא שחוק פינו זה"ש לשחוק אמרתי מהולל הל"ל לשחוק אומר אני מהולל אלא אמרתי לשון עבר ר"ל מה שאמרתי למעלה כמשבח הדבר שהוא קודם השמש היינו שבח והילול של שחוק לצדיקים, ומה שאמרתי למעלה מה יתרון לו בכל עמלו כמדבר דרך תימה היינו ולשמחה שהיא תחת השמש אמרתי מה זה פושה דרך תימה ותדע כי השמש עושה בשמחה רצון קונו שנ' ישיש כגיבור לרוץ אורח והאדם אינו שוה לשמש לעולם אלא או קודם לשמש במדריגה או תחת השמש במדריגה כי אם יעשה רצון קונו ויתעסק בשמחה של מצוה הרי יש לו קדימה אל השמש כי השמש עושה מהכרח כי אין בה יצר הרע והאדם מרצון מטוב בחירתו צריך הוא להלחם עם יצרו, ואם יתעסק בשמחה שאינה של מצוה הרי הוא תחת השמש במדריגה כי השמש עושה בשמחה רצון קונו, וכן פסוקי טוב כעס משחוק, ושבחתי אני את השמחה, פי' שניהם בפסוק סוף דבר הכל נשמע כי טוב כעס היינו מה שכועס על הצדיקים בעה"ז כדי להטיב אחריתם לעה"ב ע"ז אמר סוף דבר הכל נשמע כי הכל הולך אחר הסוף כי טוב אחרית דבר מראשיתו ומה שאמר ושבחתי אני את השמחה עשה פירוש שבשמחה של מצוה ידבר שנ' את אלהים ירא ואת מצותיו שמור ע''ד