שפתי דעת תז

נעוץ בתחלתו ותחלתו נעוץ בסופו כי אם גשמים יורדין ונדונו לטובה בתחלת השנה אז יוכלו לעשות צדקה ברבוי באספם תבואת השדה, וכן לאידך גיסא אם בצאת השנה ירבו בצדקות לפיהן ירבו גשמי השנה לברכה, וזה"ש שלח לחמך על פני המים כו' מסיק ברבתי שיתן לעמלי תורה שנמשלה למים וכן משמע גם בפסוק אשר כם זורעי על כל מים כו' וטעם לדבר שיהיה השכר מדה כנגד מדה ממש שבזכות מים של תורה יתברכו מים של גשמים ע"ד יערוף כמטר לקחי גדול יום הגשמים כיום מתן תורה כו', אבל מכ"מ גם בזכות שאר צדקות יתברכו כל תבואות השדה שכן מצינו שכל המועדות גורמין ברכה בתבואה והיינו מצד הצדקות שעושין בכולם בנדרים ונדבות ומעשרות יתברכו בפסח תבואת הארץ ובעצרת פירות האילן ובחג גשמי השנה: ק מאמר (שעב) מדרש על תן חלק לשבעה וגם לשמונה

ודבר זה כולו רמוז בשלח לחמך על פני המים תן חלק לשבעה כו', וע"ד שבארתי המאמר לר"א על המילה ושבת ולר' יהושע על פסח וחג וגם לרבות עצרת ר"ה י"כ כי כולם זמן לגשמים, בפסח בו התחילו ענני כבוד לילך לפני ישראל ומאז נשתעבדו להם העננים נתת מטר ארצם וכן בפסח מתפללין על הטל הבא מעננים שלמעלה אשר כבוד ה' בתוכם לא כסתה עננים עבים כי אדרבה המה מפסיקין בעד הטל, ובעצרת יום מתן תורה הרים נזלו אף שמים נטפו וגומר ובר"ה נברא אדם הראשון וכתיב כי לא המטיר ה' ואדם אין ש"מ שמיום שברא אדם התחיל המטר, ויום כפור ע"ד שמסיק ברבתי פרשה י"ג שהגשמים מכפרין שנ' תהום אל תהום קורא וגומר וסמך ליה נשאת עון עמך כו' וחג הסוכות בו נדונין על הגשמים לכך מרבים בצדקות בכל זמנים אלו, לפי שלדברי ר"א שדרש שבעה ושמונה כנגד שבת ומילה וראייתו מן אליהו שנ' וישם ראשו בין ברכיו וגומר ויהי בשביעית כו' וכתיב שם הנה עב קטנה ככף איש עולה מהו ככף איש אלא לומר לך שהעננים תלוין בכף איש אם כפו פתוחה לעניים ליתן ברבוי גם ה' יתן הטוב ע"י העננים ברבוי ואם הכף איש קטנה מקמצת ניתן בצמצום גם העב קטנה נותן מטר בצמצום כמו שמפרשים פסוק ה' צלך על יד ימינך כצל העושה כל מה שהיד עושה אם פתוחה אם סתומה, לפיכך הזכיר זכות המילה כי ערלת הלב נמול ג"כ על גב סתם מינה ואז יהי' לו לב טוב ליתן צדקה לפיכך מלה ים לה בזכותה יתברכו הגשמים, והשביעית שבת זה המוציא על עונג שבת כי כל הוצאותיו קצובים לאדם מר"ה כו' חוץ מהוצאת שבת מחן דמוסיף יוסיפו לו והיינו גשמיכם בעתם לילי שבתות כי בזכות כבוד השבת ירדו הגשמים וכמו שכתוב אז תתענג על ה' וגו' ודרש רבי אלעזר זה על מה שנ' אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו הן בזכות הצדקה הרמוזה בשלח לחמך על פני המים דהיינו צדקה על תלמוד תורה שנמשלה למים הן ע"י המילה המסבבת גם סתם צדקה כשלא יאמץ לבבו הן ע"י שיוסיף על כבוד שבת כי כל המוסיף בכבוד שבת וב הוצאות בניו לתלמוד תורה מוסיפין לו מן שמיא כו' על כן הזכיר כאן הצדקה על פני המים וסתם צדקה במלה וצדקה להוסיף על כבוד שבת, ורבי יהושע דייק מדלת כתיב לשביעי וגם לשביעי וגם לשמיני ואמר לשבעה ולשמונה שמע מניה שמדבר במועדים כי כולם זמן גשמים כאמור ואמר על כולם שלח לחמך על פני המי' כי מטעם זה נאמר תוך המועדים פסוק ובקצרכם קציר ארצכם וגומר לזרזם על הצדקה במועדות כדי שבזכותה יתברכו כל פירות השנה וכמ"ש שסוף השנה ותחלתה תלוין זה בזה ע"ד ב' כפין כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך וגו' ר"ל תלוין שניהם זה בזה, ר"ל אם כף שלך פתוחה במתנת יד אז גם כף של הקדוש ברוך הוא פתוחה כברכת ה' זהו סוד שני כפין אלו התלוין זה בזה וכן לאידך גיסא אם יתן ה' לך ברכה הרבה אזי כפי הברכה ההיא תוכל ליתן הרבה והיינו כדרך שבא לראות כך בא ליראות, וזה"ש ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך רצה לומר בצאתך לסחורה או בצאת השנה תתברך ברבוי תבואות לפי שיששכר עוסק בתורה באהלך של זבולון רצה לומר אתה מפרנסו ושולח כך ראיה שגם סתם צדקה מביאה הברכה