שפתי דעת תו

אחרי דרש על שאמר משה לישראל אתם חטאתם חטאה גדולה ולהקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך כו' ע"ש כל המאמר ותמצא באר היטב רמז נכון לכל דברינו כמבואר למבינים ולמשכילים בעיון מעט, ג' בלעם אמר מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל שפשוטו נאמר על האוהל מועד שנקרא משכן, וכנגד זה אמר משה במעשה המשכן וירא משה את כל המלאכה ויברך אותם משה מה ברכה ברכם ויהי נועם ה' עלינו וגומר, הנך רואה שבלעם שהיתה עינו רעה בישראל לא ברכם כלל אלא היה משבחם ואמר דרך תימה מה טובו אוהליך יעקב וכ"ז מדרך בעלי עין הרע לשבח איזו ענין בקול גדול כדי להכניס בו בעין הרע כדרך מברך רעהו בקול גדול, אבל משה שהיתה עינו טובה בישראל ברכם ברכה גמורה ומה ברכה ברכם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם שנ' ויהי נועם ה' עלינו רוצה לומר תזכו לחזות בנוע' ה' ולבקר בהיכלו, לכך אמר הקב"ה על בלעם רשע זה עינו רעה בברכתן של ישראל ובכל ברכה וברכה הוא מכניס בהם עין הרע, ע"כ לא רצה הקב"ה להניחו נברך את ישראל ברכ' רביעית שלא יכניס גם בזו עינו הרע' כי בתלתא זמנא הוי חזקה שיעש' כך בכל ברכה וברכה, ומה שמסיק שהיה לו לברכם שבע ברכות כנגד ז' מזבחות שערך היינו כנגד ז' מזבחות שערכו אברהם יצחק ויעקב כי כנגדם ערך בלעם ז' מזבחות כדי לבטל מהם זכות ז' מזבחות של האבות וכאשר ראה כי לא היה יכול לבטלם על כן הוצרך לברכם כנגד ז' מזבחות של האבות כי זכותם יעמוד לעד, או היה לו לברכם שבעה ברכות כדי לבטל מהם זכות ג' אבות וד' אמהות, ואולי שכנגד' ערך ז' מזבחות וזהו שארז"ל סימני אבות הראו לו ש"מ שהיה רוצה לבטל מהם זכות אבות ולכך הקריב פר ואיל פר לבטל זכות אברהם איל לבטל זכות של יצחק אבל כבש או עז שכנגד יעקב לא הקריב כי חשב שבלאו הכי יבטל זכותו של יעקב ע"י שיזכור לפניו יתברך חטאתו ונגלה עון יעקב הן מצד שנשא שני אחיות הן מצד שהחניף לעשו הרשע וקראו אדוני ונגד ב' פעמים כה שאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב אמר הוא לבלק התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה ר"ל תלך אתה כנגד כה אחד לבטל על ידו ברכת כה יהיה זרעך, ואנכי אקרה כה שני כדי לבטל על ידו כה תברכו את בני ישראל, ומכ"ז ראיה שרצה בלעם לבטל זכות אבות ואגבן רצה לבטל גם ג' רגלים שחגגו האבות כמו שיתבאר לקמן שהאבות שמרו כ"א מהם רגל א' פרטי ויש לזה רמז מן פרשה זו, וזה לפי שבכל השנים קורין פרשת וזאת הברכה בחג שמיני עצרת ושמח' תורה על כן נ"ל להביא ראיה מן הפרשה על אלה מועדי ה' ומן פסוק מאמר (שעא) באור פסוק שמח זבולון וגו'

ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך וגומר שנ' עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק ושפוני טמוני חול קשה מה ענין פסוק עמים הר יקראו שפרש"י על המועדים אל פסוק שמח זבולון בצאתך ועוד קשה למה קרא לישראל עמים וכפי הנראה שכל האומות מצפים על המועדות אשר בזכותם מתברכין כל תבואות השדה בפסח ופירות האילן בעצרת וגשמי השנה בסוכות וכל הארצות מתמצית ארץ ישראל שותות על כן כל העמים להר יקראו שם יזבחו ישראל ע' פרים לכפר על כל האומות כי שפע ימים ינקו אשר משם מקור כל גשמי השנה אשר מקורם מן חג הסוכות כמ"ש ואם משפחת מצרים לא תעלה לחוג חג הסוכות ולא עליהם יהיה הגשם לכך נאמר בזבולון שישמח בצאת השנה זמן אסיפה ואגב זה נ"ל לתרץ מה שנאמר וחג האסיף תקופת השנה קשה למה אמר בפרשת משפטים וחג האסיף בצאת השנה ובפרשת עקב כתיב ארץ אשר עיני ה' אלהיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה וזה ודאי בראש השנה וסוכות שבו נדונין על הגשמים קראו ראשית של שנה הבאה וסוף שנה שעברה ולמה תלה הסוף בראשית או אפכא, ונראה שבוודאי בראשית השנה בראם השנה נדונין מה תהא בסופה כפרש"י שם, שהדין של ראשית השנה תלוי בסוף השנה כי אם בזמן אסיפה מרבים בצדקות שנזכרו בפרש' ראה בחג הסוכות ארבע כתות של הקב"ה בזכות זה מתברכין גשמי השנה וא"כ סופו