שפתי דעת תה

המדה שעושה חסד לאלפים דהיינו חמש מאות פעמים מרובה מדת טובתו יתברך על מדת טובתו של אדם שאינה כי אם פד ארבע דורות לכך נאמר כי גבהו שמים מארץ היינו מהלך ת"ק שנה וכמספר הזה גבהו דרכי מדרכיכם על אחת חמש מאות וק"ל

פרשת וזאת הברכה מאמר (שע) במדרש הבדל שבין ברכת משה לבלעם וזאת הברכה אשר ברך משה את בני ישראל, בילקוט בפרשה זו וזאת הברכה אשר ברך משה מוספת על הברכות כולם כשבא בלעם הרשע היה ראוי לברכם שבע ברכות כנגד שבע מזבחות שערך כדכתיב וזבחת עליו וגו' אבוא אליך וברכתיך ולא ברכן אלא שלש שנאמר ברכת ברך זה שלש פעמים אמר לו הקב"ה רשע אתה עינך צרה בברכתן של ישראל יבא משה שעינו יפה ויברך את ישראל שנ' טוב עין הוא יבורך כו', ובמקום אחר בפרשה זו בילקוט מסיק שבלעם ברכם ג' ברכות ואלו הן מה טובו אוהלך יעקב מי מנה עפר יעקב לא הביט און ביעקב, ומשה ברכן ד' ברכות, ואלו הן א' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ב' בפרשת שמיני ויבא משה ואהרן ויצאו ויברכו, ג' בפרשת פקידי וירא משה את כל המלאכ' ויברך אותם משה, ד' כאן וזאת הברכה, מדקאמר במדרש ראשון ברכה זו מוספת על הברכות כולם ש"מ שכל הברכות שברכם בלעם אותן הברכות בעצמם ברכם משה ועוד הוסיף ברכה רביעית שנאמרה בפ' זו, ויש להתבונן מה ענין ברכותיו של משה לברכותיו של בלעם, ובטוב ההשקפה הצרופה נראה עין בעין שג' ברכות של משה מכוונין ממש כנגד ג' ברכותיו של בלעם, א' בלעם אמר מי מנה עפר יעקב וגו' ופשוטו מדבר בברכת ריבוי עם שלא יוכל איש למנות ולספור את ישראל, ומשה אמר יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים, ונראה בברכה זו שבלעם היתה עינו רעה בברכתן של ישראל ומשהעינו טובה, יען כי בלע"לא מצינו שברכ' ממש ושהי"מבקש עליה' שיפרו וירבו כעפר הארץ אלא אמר שכך הוא הענין ר"ל שאמר דרך הגדה כמגיד איזו ענין שישראל רבים הם ואמירה זו היא כעצם ענין הבעלי עין הרע שצועקים על הדיבור ומתוך צעקה זו הוא מכניס בהם עין הרע כמו שבארנו למעלה פרשת בלק על פסוק מברך רעהו בקול גדול וגו' עיין שם, אבל משה שהיתה עינו טובה ברכם ממש והתפלל על שיפרו וירבו אמר יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים וגומר ואמר זו משלי הוא וה' יברך אתכם כאשר דבר לכם כי לא רצה ליתן קצבה לברכתם כמו שפרש"י במקומו, ב' בלעם אמר לא הביט און ביעקב זה על העגל שלא היה לישראל חלק ונחלה בו אלא הערב רב עשאוהו כמ"ש ידע שור קונהו וגו' ישראל לא ידע וגו' ע' כל הענין בילקוט דישעי', וכנגד זה אמר אצל משה בפרשת שמיני ויאמר אל אהרן קח לך עגל וגומר ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו לכם שעיר עזים לחטאת ועגל וגו' ודרשו רז"ל כל הענין ההוא שבא העגל לכפרה על מעשה העגל ואחר כפרה זו נאמר פסוק ויצאו ויברכו את העם לומר שאחר שעשו תשובה והביאו עליהם כפרה על העגל אז הם ראוין לברכה, ונראה בזה שבלעם הי' עינו רעה בישראל כי באמת העגל אע"פ שהערב רב היו מתחילין בדבר עבירה מ"מ הרי החטיאו גם את בני ישראל והיו צריכים לתשובה וכפרה, ובלעם לפי שהיתה עינו רעה בישראל על כן החניפם בחלקות דבריו ואמר לא הביט און ביעקב לומר אע"פ שחייבים אתם מ"מ הקב"ה לא הביט באוניות שלכם לפי שהיתה עינו רעה בישראל ע"כ החניפם בחלקות דבריו ואמר לא הביט און ביעקב וממילא לא יעשו תשובה ולא יבקשו כפרה וימקו בעונם, אבל משה לא ברכם כי אם אחר התשובה והכפרה שהביאו על העגל ובזה הורה להם שאינן ראוין לברכה כי אם אחר הכפרה ובזה ידעו נאמנה שתמיד הם צריכים לתשובה וכפרה יען כי אין לך דור שאין בו חלק מן מעשה העגל כדאיתא בפרק חלק ומביאו הילקוט פרשת כי תשא, וזהו שמסיק בילקוט פרשת כי תשא דף ק''ט למה ה' יחרה אפך בעמך זה"ש מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון מוכיח זה משה כו' ממחליק לשון זה בלעם שהחליקן בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים ובמלת