שפתי דעת תב

לכם בצאתכם ממצרים ההרים רקדו כאילים, וכל עצי השדה ימחאו כף לעשות מהם סכך לסוכות שלעתיד כי כף לשון ענף כמו וכפתו רעננה, תחת הנעצוץ האומות אשר הין לצנינים בצדיכם יעלה ברוש עצי ברושים לעשות סכך ותחת הסרפד יעלה הדס לד' מיני שבלולב כי מאן דנטיל כידון אנן יודעין דהוא נצח כדאיתא במדרש והיה לה' לשם ע''ז המדרש בילקוט אמור הדורש כל ד' מינים על שמותיו של הקב"ה לאות עולם לא יכרת כי המועדים נקראו אית וחג הסוכות לא יתבטל לעולם שהרי גם האומות יעלו לחוג את חג הסוכות וגם קאי על הסוכה והיה לה' לשם ע"ד שארז"ל מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנא' חג הסוכות כו' לכך נאמר והיה לה' לשם שחל שם שמים על הסוכה ונקרא שם של רחמים דווקא להורות שהחגיגה מכלל הקרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא קרבן לה' שם של רחמים כך שם של רחמים חל גם על הסוכה שישראל יושבים בצל שדי והוא סימן אל העתיד וסוכה תהיה לצל יומם מחורב כדמסיק בילקוט פרשת אמור שכל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה מסיך עליו מפני המזיקין שנאמר באברתו יסך לך והיינו רחמים וק' מנה ליה שפסוק באברתו יסך לך בזכות מצות סוכה אלא שלמד זה ממה שנאמר יסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו, וסמך ליה ישאהו על אברתו וגו' וכבר אמרנו שפסוק יבוננהו מדבר בהיקף ד' עננים אשר כנגדם באה מצות הסוכה, ועל כן אמר מתחלה יסובבנהו בעננים לעשות להם מסך בצל כנפיו ואחר כך ישאהו על אברתו וק"ל, וכל הענין רמוז בפרשת יערוף כמטר לקחי להשוות יום הגשמים דהיינו חג הסוכות שבו קנו שלימות הגופני ליום מתן לקח טוב התורה ואע"פ שאין יום רמוז כאן מ"ט נאמר אח"כ זכור ימות עולם הימים אשר עליהם העולם עומד כי אין העולם יכול לעמוד בלא תורה ובלא גשם ואמר עוד שגשם של חג הסוכות כל האומות תלוין בו כי מטעם זה הקריבו ישראל ע' פרים בחג כנגד שבעים אומות וא"ת מה לישראל אל האומות שיקרינו מספר ע' פרים לכפר עליהם, ע"ז אמר בינו שנות דור ודור וגו' בהנחל עליון גוים וגו' יצב גבלות עמים למספר בני ישראל פירש"י הציב שבעים לשון כנגד ע' נפשות של יעקב ש"מ שחפץ ה' בזה ששבעים נפשות של יעקב יהיו כנגד שבעים אומות שיהיה גם להם התיצבות וקיום זה"ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל ר"ל יש לכל העמים התיצבו' עבו' מספר בני ישראל ע' נפש ע"כ גם בחג זה יקריבו כנגדם ע' פרים וכן פירש"י קיימם ולא איבדם כי חלק ה' עמו שהיו רק חלק אחד מן ע' חלקי העולם ואין ה' חפץ באבדון הכל וא"ת א"כ מה גבר מגוברין ומה יתרון לישראל על כל העמים אחר שאינן חשובים כי אם חלק מן הכל ע"ז אמר יעקב חבל נחלתו ר"ל על כל פנים יעקב החלק המעולה שבכולם כי מכולם לא חשק ה' כי אם בו על כן לא נתן שני ההצלחות כי אם ליעקב תורה בעצרת וגשמים בחג ואגבן ישקו כל האומות כי כל הארצות מתמצות ארץ ישראל שותות ולכך אמר מיד כנגד הפרנסה ימצאהו בארץ מדבר וכנגד התורה ובתהו יליל ישימון כי ע"י אור התורה הוציא כל העולם מכלל תהו יסובבנהו בענני כבוד כי מאז נשתעבדו להם העננים לתת מטר ארצם יבוננהו במתן תורה כאמור, וראיה לדברנו שגם האומות שמחין על חג מטעם הגשמים שכן מסיק ברבתי פרשת בראשית פרשה י"ג וז"ל כותי אחד שאל את ר' יהושע בר קרחה אמר ליה אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות בשעה שאתם שמחים אין אל שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחין ואימתי אנו ואתם שמחין בירידת גשמים שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו מה כתיב בתריה הריעו לה' כל הארץ, ומכאן ראיה שהכוונה על חג הסוכות דאל"כ למאי נפקא מינה הזכירו המועדות ואולי מטעם זה מצינו פרשת ראה שבחג הפסח לא נזכר שום שמחה ובעצרת פעם אחד שמחה ובסוכות שתי פעמים לפי שבפסח לא היה שמחה שלימה לא לשראל ולא לאומות ישראל לא קנו בו שום הצלחה כי אם היציאה