שפתי דעת לט

פוסק והוא דבר מתחייב בעצמו מן הטבע והענין כאמור, וסעדו לבכם היינו לב אחד והוא הגשמי שנתלבשים בו ולא לב השכלי המיוחד למלאכים כי אותו חלק אינו צריך לאכילה אבל באדם כתיב ולחם לבב אנוש יסעד כי שני החלקים שבאדם הלחם סועדים, ומ"ש סעד לבך פת לחם כי אדם אחר המאכילו מסתמא מאכיל ללב הטוב שבו ולא לחלק הרע שבו, כי על כן עברתם וגומר כי כן האמת שכדי שיאכילם שלחם ה' לכאן ויאמרו כן תעשם וגומר ברכוהו שיזכה לעשות כן גם לאורחים אחרים ע"ד יהי כן לשנה הבאה: מאמר (ל) מדרש על פסו' והוא יושב פתח האהל

והוא יושב פתח האהל כחום היום, ברבתי פתח טוב פתחת לעוברים ושבים פתח טוב פתחת לגרים שאילולי את לא בראתי שמים וארץ שנ' וימתחם כאהל לשבת, שאלולי את לא בראתי גלגל חמה שנ' לשמש שם אהל בהם, שאלולי את לא בראתי הירח שנ' עד ירח ולא יאהיל עכ"ל, לפום ריהטא נראה לפרש ששלשתן תלוין במילה, שמים, וארץ, ושמש וירח, וכולן רמזם במלת אהל ומקרא זה מסייעתו אם נא בריתי יומם ולינה חקות שמים וארץ לא שמתי, וחקות מילתא באפי נפשיה וקאי ע''ג שמש וירח הקרוין חקות שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם ירח וכוכבים לאור לילה אם ימושו החקי' האלה וגו' והרי כאילו כתב חקות ושמים וארץ וחסר ו' של ושמים כמו שמש ירח עמד זבולת שחסר ו' של וירח, והטעם בשלשתן כי הירח אשר נתמעט חארו נא היה מתפייס בשום פנים על שנתמעט כי אם על ידי שהצדיקים יקראו על שמו שכולם ממעטין עצמם ע"י המילה מיעוט החומר, וכן השמש לא היה העולם ראוי להשתמש בו שנ', וימנע מרשעים אורם ולא נברא אלא כדי לרפאות כל הנימולים כדרך שהיתה שמש צדקה ומרפא לאברהם שנ' והוא יושב פתח האהל כחום היום, ושמים וארץ ע"ד שמסיק בגמרא אלמלא המילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וק' שאמר לא נתקיימו משמע שעל כל פנים היו נבראים זולת שאמר שנבראו לא היו יכולין להתקיים, והפסוק חמר לא שמתי משמע לכתחילה לא היו נבראים, וע"ק מה ענין המילה אצל שמים וארץ, ונראה שכך פירושו כדמסיק בגמרא שבסברא הקב"ה השמים היו נמתחין והולכין עד שאמר הקב"ה להם די והיינו דאמר ריש נקיש מ"ד אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די, וק' למה אמר לו אני אל שדי דווקא במילה ואמרו בזה המפרשים שהמילה משלמת שם של שדי, שי"ן בנחירים דל"ת ביד, יו"ד בראש הגויה, נמצא שאלמלא הית' המיל' המשלמת שם של שד"י אז כביכול לא היה לשם זה מציאו' ואז אחר שנבראו השמים היו נמתחין והולכין והיו גדולים מן השיעור הראוי להם ואז לא היו יכולין להתקיים, אבל ע"י שהמילה השלימה שם של שדי ואז בשם שדי אמר הקב"ה לעולמו די ואז נתן חקות לשמי' לאמר די עד פה תבא ולא תוסיף ובשם של שדי נתן להם חק ולא יעבור ע"כ שפיר קאמר אם לא בריתי יומם ולילה דהיינו המילה, אז חקות שמים וארץ לא שמתי ר"ל החקות אשר חקקתי על שמים וארץ ליתן להם חוק וגבול דבר זה לא שמתי וממילא לא היו מתקיימין, ותדע שמה שאמרו שהיו נמתחים והולכים קאי דווקא על השמים ועל כן מביא כאן פסוק וימתחם כאהל לשבת ודרש על מלת האהל שנ' כאן פתח האהל לומר שע"י המילה שהיתה באהל גרם קיום אל השמים אשר מתחם ד' כאהל לשבת והעמידם על שיעור שיוכלו להתקיים ראוין לאהל כדי בת תחתם וכל זה ע"י המילה המשלמ' שם של שדי אשר בשם זה אמר ד' לעולמו די, ואע"פ שמזכיר הפסוק חקות הארץ הזכיר הארץ באגב כי מציאתה תלוי במציאות השמים, נמצא שבאהל זה אשר בו נימול תיקן השמים שנ' בהם וימתחם כאהל לשבת, ומה שישב פתח האהל כחום היום השמש תיקן מה שנא' לשמש שם אהל בהם, ותיקן גם הירח שנ' בו עד ירח ולא יאהיל ר"ל שלא היה מאהיל אם לא היה רוא' מן מיעוט המילה דאברהם אשר בעבורו נברא העולם כמו שלמדו מן תיבות בהבראם אתיות באברהם כי על ידו נתקיימו כולם רמז לדבר