שפתי דעת שצז

השוגג קיים אז על כל פנים היה חייב להביא פר העלם דבר על שגגתו אשר שגג אבל כשיהיו הזדונות כזכיות ולא ישאר אפי' רושם השוגג אז הוא כטור אפי' מן הקרבן וישולם פרים בשפתיו כאשר אמר קחו עמכם דברים כו' ורבי לוי ס' שפסוק זה כולו מדבר בשב מאהבה לפי שלשון כי כשלת בעוניך משמע שכבר קודם היתה כך שהעון נעשה מכשול ואיך יהיה קאי על שובה ישראל עד ה' שמדבר במה שיעשה עכשיו אלא כך פירושו שובה ישראל עד ה עד ועד בכלל ומדבר בשב מאהבה ועל זה קאי שפיר כי כשלת בעוניך ר"ל אע"פ שכבר עשית תשובה מיראה מ"מ לא היתה תשובה נכונה שהרי לא הגעת עד ה' מעל שמים אנת עד שמים כי לא למדת מן השמים ועוד שעשית מן העון מכשול נשאר בך רושם השוגג קיים לפיכך אני מוסיף לך אזהרה שתשוב עד ה' ממש ואז תרויח הכל שמן הכון לא ישאר המכשול אלא אמרו אליו כל תשא עון מכל וכל יהיה מנושא כמבואר למעלה, ורבי יוחנן מפרש לשון כי מלשון כי מנשה הבכור ל' אעפ"י וכך ר ל שובה ישראל אפילו מיראה כי אע"פ שכשלת בעונך שאינך מרויח כי אם החצי מ"מ בהתחלה יקובל גם זה ממך לפי שלסוף תבא גם לידי אהבה כאמור וטעמו של דבר כי הסובר שהזדונות נעשים לו כשגגות לפי שעכשיו הוא מתחרט ואילו היה יודע בשעת מעשה שסופו לבא לידי חרטה מסתמא לא היה עושה אך שלא ידע שסופו להתחרט, ועוד שעיקר חרטתו מיראת העונש ומסתמא אלו היה זוכר העונש בשפת מעש הלא היה עושה דאל"כ מה יום מיומים ולמה הוא ירא עכשיו מן העונש מלשעבר בשפת המעשה אלא ודאי לא ידע שיש עונש בדבר כי שכח העונש פ"כ דינו כאלו לא התרו ביה למלקות או למיתה שפטור מהם, והעושה מאהבה העונות גרמו לו שהשתדל בדבוק השכינה ואלו. היה צדיק גמור לא ה' משתדל כ"כ בקירוב גדול כי כל אתי מרחוק דבק יותר מהנזרק ממקום קרוב לכך נותנין תחלה שלום לרחוק ואח"כ לקרוב וכר' אבהו שאמר מעלת הבעל תשובה גדולה ממעלת הצדיק ונמצא אילו לא חטא לא הי' בא לידי מדרגה זו א"כ העון נחשב לו לזכות כי לולא שחטא לא היה בא לידי מדרגה זו כי במקום שבעלי חשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד וע' כל דרוש זה בחבורי עמודי שש בארוכה, וזה"ש האזינו השמים ואדברה כי למדרש זה אדרבה לשון דבור מורה יותר ענין חבה ואהבה מן לשון אמירה כמו שפרש"י פרשת אלה הדברים שכל הימים שהיו ישראל נזופין לא נגלה הקב"ה למשה בלשון דבור וטעמו של דבר תמצא בחבורי כלי יקר, לפיכך הזכיר אצל השמים לשון דבור חבה ואהבה לפי שמן השמים יש ללמוד האהבה והשמחה ע"ד מרז"ל עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי השמש פושה בשמחה כמ"ש ולא עוד אלא ששמח לעשות כו' על כן האזינו השמים הסתכלו בשמים ללמוד מהם השמחה, ותשמע הארץ הסתכלו בארץ ללמוד ממנה גם היראה הן מן הים כאמור הן מן הפרה והחמור שהזכיר במדרש שאינן עושין כי אם מהכרח הכאת הדרבן, ואע"פ שסדר קניית השלימות הוא שמן היראה יבא לידי אהבה מ"מ הקדים משה דרך האהבה כסדר מפלתן כי האהבה גדולה מן היראה אבל מ"מ הפכם בפסוק שני ללמוד גם סדר קנית השלימות ואמר יערוף כמטר לקחי אלו העושין מיראת העונש הרמוז בלשון יערף אין יערוף אלא עריפה, והעושין מיראה אינן עושין בשמחה לכך אמר כמטר זה שאין הכל שמחין בו, וכנגד הבאים מן היראה אל האהבה אמר תזל כטל אמרתי כטל זה שהכל שמחין בו כי במקום האהבה שם מקום השמחה כשעירים וכרביבים אחד בסערה וא' בנחת וזה משל צודק על האהבה והיראה: מאמר (שנח) למה העיד בהם שמים וארץ פירוש שלישי האזינו השמים וגו' למה העיד בהם שמים וארץ כו' וקשה הלא הדברים אין דומין זל"ז כי אע"פ שבסתם עדות כתיב יד העדים תהיה בהם בראשונה מ"מ צריכין להגיד תחלה עדותן ואח"כ ידם תהיה בו אבל בשמים וארץ הכל בא בבת א' שהרי אין כאן אומר ודברים בלי נשמע קולם אלא מה שידם הווה בהם זהו ענין העדות מה שרואין בבירור שאם ישמרו התורה השמים יתן המטר והאדמה תתן את יבולה ואם לא ישמרוה ועצר את השמים וגו' וא"כ העדות והשכר ועונש באים בבת אחת אלא ודאי שיש כאן הגדה גם קודם שיתנו השכר והעונש, ומהו הגדת העדות שהם קיימים לעולם שהרי תנאי התנה ה' עם כל מעשה בראשית שאם לא יקבלו ישראל התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו וא"כ במה שאנו רואין שהשמי' וארץ קיימים לעולם זה עדות לישראל שקבלו התור' דאל"כ לא היו קיימים והרי כאילו בכל שעה יתנו עדיהן ויצדקו לומר אמת שקבלו ישראל ולפי שכל דבר צריך ב' עדים ושמים וארץ הכל עדות אחת כי שניהם תלוין זה בזה ונחשבו לעד א' על כן אמר שיש עוד עד שני בדבר והוא התורה עצמה שנאמר לקוח את ספר התורה הזה וגו' והיה שם בך לעד לכך יערוף כמטר לקחי כמו שהמטר עדות ברורה על