שפתי דעת שצו

מאמר (שנה) במדרש האזינו שמים הסתכלו בשמים כו' ובמדרש הילקוט מסיק האזינו השמים הסתכלו בשמים שבראתים לשמשכם שמא שנו מדחה כי הסתכלו בשמש כו' ולא עוד אלא ששמח לעשות הסתכלו בים כו' שנאמר האותי לא תיראו פשר שמתי חול גבול לים כו' ולא עוד אלא שמצטער לעשות שנאמר ויתגעשו ולא יכולו ומה אלו כו' הי' כל הנוסח זה בילקוט ובחבורי הנקרא אורח לחיים בארתי כל מאמר זה בארוכה וסמך אל הק"ו שעש' הכל באשר לכל מבואר שם, והנני כפת מוסיף על כל המבואר לתרץ שני ולא עוד הנזכרין כאן שנראין סותרין את זה כי מתחלה אמר ולא עוד אנא ששמח לעשות כו' א"כ משבח הוא השמחה ואח"כ אצל הים אמר ולא אלא שמצטער לעשות כו' א"כ הוא משבח מי שאינו פושה בשמחה אלא מצטער בעשייתו רצון הבורא ונראה לפרש שכל מדרש זה בנוי על יסוד האהבה והיראה מאמר (שנו) גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד כו'

ע"ד שמסיק פרק יו"כ א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלה רני יוחנן אמר עד ולא עד בכלל, ומי א"ר יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה שבתורה שנאמר הן ישלח איש אשתו וגו' ואת זנית ריעים רבים ושוב אלי ל"ק הא ביחיד הא בצבור ויש לפרש במחי פליגי ונראה לפרש ע"ד שמסיק שם אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כש שנאמר שובה ישראל פד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך עין מזיד הוא וקרי ליה מכשול, איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם חיה יחיה ל"ק הא מאהבה הא מיראה ותדע כי במסכת פסחים אמרו כתיב כי גדול פד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדיך לא קשיא כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה, וידוע שהעושה לשמה היינו העושה מאהבה שאינו פונה אל שום תכלית אחר כי אם לשם ה' והעושה שלא לשמה הוא העושה מיראה או יראת העונש שהוא ירא פן לא ישיג איזו חפץ מדומי אשר בו חשקה נפשו, מאמר (שנז) תכלת דומה לים כו' ותדע כי בציצית אמרו תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא כבוד באור הענין כשמכניס האדם לעבודה השם יתברך מחנכין אותו מעט מעט ומעלין בקודש ממדרגה למדרגה כדרך שמחנכין התינוק מתחלה מכניסין אותו למדרגת היראה ומן היראה אל האהבה וזה טפם למה שנאמר בחוט של תכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי תכלת דומה לים וכשרואה התכלת אז ה נזכר לצבע הים ודומה כאלו הוא מסתכל בים תמיד ועי"ז יקנה מדת היראה כמו שמסיק במדרש הלא ולא עוד אלא שמצטער לעשות שיש חשק אל הים לעבור חק גבולו אשר גבל לו ראשון לכל נוצר ר''ל ויתגעשו ולא יכולו מיראת ה' שנאמר האותי לא תיראו נאם ה' אשר שמתי חול גבול לים ר"ל הלא הי לכם ללמוד לכה"ת מדת היראה מן הים שמחמת יראה אינו עובר חק גבולו, ים דומה לרקיע כי המסתכל בצבע הים כאלו הסתכל בצבע הרקיע ואז יראה ויסתכל בשמש שבשמים שעושה מאהבה דהיינו בשמחה כחתן יוצא מחופתו וממנו יראו וכן יעשה גם הוא לעלות ממדרגת היראה אל מדרגת האהבה, רקיע דומה לכסא כבוד כי מן אהבה יבא לידי דבקות בשכינה כי כל אוהב דבק בנאהב אבל כל ירא מתרחק מן זה אשר הוא ירא ממנו לפיכך בעושין שלא לשמה אלא מיראה לא הסתכלו בשמים העושין מאהבה אלא למד היראה מן הים שבארץ על כן נאמר בו כי גדול עד שמים חסדך ולא עד בכלל, אבל העושה מאהבה דהיינו לשמה הסתבל בשמים ולמד ממנו על כן נאמר בו כי גדול מעל שמים חסדך ונקט משל שמים רצה לומר עד כסא כבוד יגיע שהוא מעל שמים וכן אמרו על העושה תשובה מאהבה גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד, ויתכן לפרש גם מה שנאמר כי גדול עד שמים או מעל שמים היינו כסא כבוד כמ"ש כה אמר ה' השמים כסא ולפיכך רקיע זה דומה לכסא כבוד כי הפסוק מכנהו בלשון כסא לפיכך השב מאהבה גדול מעל שמים היינו מגיע עד כסא הכבוד ועד בכלל. והשב מיראה גדול עד שמים ולא עד בכלל, ובזה פליגו רבי לוי ורבי יוחנן כי הסובר עד ועד בכלל סובר שהפסוק מדבר בשב מאהבה והסובר עד ולא עד בכלל סובר שפסוק מדבר מיראת ומשמעות דורשין אינו בינייהו כי ר' יוחנן דרש אומרו כי כשלת בעוניך שמדב' במי שהזדונות נעשין לו כשגגות כדדריש ר' לוי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול כו' ומאחר שפסוק זה מדבר בשב מיראה ודאי משמעות עד ה' לא עד בכלל ומה שכ' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לומר לך שמתוך שלא לשמה בא לשמה ומן היראה יבא גם למד האהבה האמור בפסוק שאחריו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לא עד ה' אלא אל ה' ממש דהיינו שתעשו מאהבה, אמרו אליו כל תשא עון רצה לומר מכל וכל תשא העון לא כימים הראשונים שעשית תשובה מיראה והתרתי לך לעשות תשובה גם מיראה בהתחלה כי כל התתלות קשות וקשה להביאך לידי אהבה תכף כי אם אחר שתהיה מורגל תחלה במדת היראה ומן היראה יגיע אל האהבה וכל זמן שהיית עושה מיראה היה העון מנושא לחצאין כי אף על פי שהזדונות נעשו כשגגות מכל מקום נשאר בו רושם חטא השוגג ועדיין הוא צריך לכפרה לפיכך אמרו עליו כל תשא עון שיהיה מנושא מכל וכל ולא ישאר לו אפי' רושם השגגות ולא זו שלא ישאר כאן שום רושם חטא אלא בפי' וקם שוב שהזדונות יהיו כזכיות כאילו עשה מעשה טוב ונשלמה פרים שפתינו כי בזמן שרושם