שפתי דעת שצה
Siftei Daat 395 · שפתי דעת · free full Hebrew text
Open in the reader →שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם זה"ש יעזוב רשע דרכו דהיינו יחיד ועליו אמר כי ירבה לסלוח ר"ל גם לרבים, ובסיפור זה חתם משה הדבר באמרו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו רצה לומר אני יחיד על כן כשאני אקרא אז דווקא אל ה' שם של רחמים כי כל יחיד אפילו יחיד כמוני כי מי לנו גדול ממשה מכ"מ דווקא שם ה' אקרא צריך אני להמתין על זמן ששם ה' של רחמים בעולם אבל אתם לפי שאתם הרבים הבו גודל גם לאלהינו כי תשובת רבים מקובלת גם לאלהינו מדת הדין, ואם תשאל היכן מצינו שהשמים עומדין בדין שנאמר הן שמים לא זכו בעיניו, על כן אמר האזינו השמים ואדברה שתלמדו מן השמים שתשובת הרבים מקובלת בכל ימות השנה ותשמע הארץ אמרי פי שכל יחיד ילמד מן הארץ שאין תשובתו מקובלת כי אם על ידי שתוף של רחמים בעשרה ימים אלו כי נמשך הדבר מן שופר של ר"ה עד שופר של י"כ בשנת היובל וכן בכל שנה ושנה כי כולן ילפינן מהדדי שהרי שופר דר"ה ילפינן גם כן מן שופר דיובל וחזר ופירש על ראשון ראשון יערף כמטר לקחי ארז"ל אין עריפה אלא הריגה כו' שמע מינה שמדבר במדת הדין והמשילו למטר שאין הכל שמחים בו והם הולכי דרכים דווקא אבל רבים שמחים במטר כי הכל צריכין למטר חוץ מן יחידים הולכי דרכים או מי שבורו מלא יין אינו שמח בו כך מדת הדין רבים שמחים בו כי יכולין לעמוד אף במדת הדין בכל ימות השנה ורז"ל אמרו קשה יומא דמטרא כיומא דדינא דלא כפרש"י שם אלא דין ממש של מעלה שרבים שמחים בו ולא יחיד כי כך דרך המטר היורד מן הסמים ועליו אמרתי האזינו השמים ואדברה, תזל כטל אמרתי אמירה רכה שאמרתי כנגד מדת הרחמים שהארץ מצד שהיא יחידה צריכה אל אמירה זו כטל שהכל שמחים בו כי אז אפילו תשובת היחיד מקובלת לכך אמר בהפטורת שובה ישראל אחר המחילה אהיה כטל לישראל ומטעם זה הזכיר אצל המטר יערוף טיף טיף ואצל הטל תזל ר"ל בשפע וקשה אפכא הל"ל שהרי הטל יורד טיף טיף והמטר יזל מים מדליו אלא לפי שמדברים שניהם במדת הרחמים ומדת הדין ומדה טובה מרובה מן מדת פורעניות על כן נקט תזל אצל הטל כי רבו רחמיו וטריפה אצל המטר כדרך שפרש"י על פסוק הצור תמים פעלו שמדת הדין קשה כצור וכסלע אינו נפרע בשטף אלא מעט ברחמים ונראה לי שזהו שנ' בסמוך ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור וקשה מי גבר יראה שמן יוצא מחלמיש צור או מן דבש מסלע אלא ודאי שרמז על מדת הדין הקשה כנור וסלע שאפילו מן מדת הדין יוצא דבש ויסורין שנוחין לקבלם כשמן הנוח לאדם ור"ל אפילו במשפט יעשה צדקה שהוא נפרע מעט מעט כדרך שדרשו על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם עונותיכם שנפרע מעט מעט מן האדם לכך נאמר יערוף כמטר לקחי טיף טיף מעט מעט יפרע ממנו אבל הטוב' באה ברבוי שפע לכך נא' תזל כטל אמרתי, ואח"כ חזר ופירש על ראשון ראשון כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב שעירים היינו לשון רוח סערה המרמז למדה"ד כמ"ש הנה סערת ה' חימה יוצאה, ודשא שם כולל כל לבישת הארץ כשמתמלאת בדשאים והוא רמז לרבים ולכלל ישראל שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך והם יכולין לעמוד אפי' כנגד מידת הדין כי גם סערת ה' אינו משחית לרבים כי רבו רחמיו על הכלל, וכרביבים הוא מטר הדק היורד בנחת דומה אל הטל עלי עשב כל שורש לעצמו נקרא עשב רמז לכל יחיד ויחיד שאינו יכול לעמוד כ"א במידת הרחמים שהמשיל לרביבים הדק ויורד בנחת, ואח"כ ביאר כל הענין באומרו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו כי כל גדול אפילו שיהיה כמוני יקרא דווקא בשם ה' שם רחמים בהמצאו בין כסא לעשור, אבל אתם הרבים הבו גודל לאלהינו לאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כפירש"י לעולם ועד ר"ל בכל ימות השנה שמידת הדין בעולם מ"מ אתם מתקבלים שנ' בכל קראינו אליו ואמר אח"כ הצור תמים פעלו לעשות פי' על מה שא' יערף כמטר לקחי כדרך שנתבאר וכן בפסוק ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור כדרך שנתבאר